לפני הכל, שמחתי לשמוע שכל מנותקי הקשר אותרו ושהאירוע המחריד שעברו אוהדי מכבי תל אביב בהולנד לקראת סיום. בסופו של דבר, עם כל היריבות והעויינות בין האוהדים, אנחנו לא רוצים שיאונה כל רע לאף אחד שמגיע למשחק לעודד את הקבוצה שלו - ולא משנה מה צבע החולצה שלו. וכשכזו אלימות חולנית מאורגנת מופנית כלפי ישראלים המלווים את קבוצתם בחו"ל, ועוד בידי המוני מוסלמים קיצוניים אנטישמיים, הרי שהתחושה היא כאילו האלימות הופנתה כנגד כל אחד מאיתנו.
מה שבטוח, הרשויות ההולנדיות והמשטרה הבאמת בדיחה שיש להם באמסטרדם, צריכות לשאול את עצמן לא מעט שאלות קשות על ההפקרות המחליאה הזו. ויותר מהן, צריכה אופא לעשות חשבון נפש מעמיק על התרת הדם והתעמולה הפרו פלסטינית ואנטי ישראלית שהם מאפשרים לקבוצות מסוימות באירופה להדהד ביציעים בלי בושה. שלט פרי פלסטין על יציע שלם בפארק דה פראנס היה בגדר הכתובת על הקיר למאורע הזה. למעשה, אשכרה היו כתובות על קירות, מילולית, שבישרו על הבאות. לא צריך להיות גאון להבין את זה, סתם שיהיה לך אכפת.
טוב, משנגענו בסוגיית השעה הבוערת הזו, תרתי משמע, נתפנה לעניינים מנומנמים הרבה יותר - שני דברים צריכים לקרות בכל יום שישי בשעה 15:00, הראשון הוא שנת צהריים הרמטית, סגורת דלת ונטולת הפרעות מילדים של החתום על שורות אלו. בכל הנוגע לעניינים ספורטיביים, הרי שהשעה והיום האלו קודש הם לאחת הליגות הכי מטורפות ומרתקות בעולם, הלא היא הליגה הלאומית.
ואכן, לא מעט ובשל העובדה הזו, חזינו במשחק שבהחלט תאם לשעה וליום ברמתו. מה קשור יום שישי ב-15:00 לעולם, תגידו לי?! לא מספיק שרמת הנוכחות שלי בירושלים בחודש האחרון היא של כהן בבית המקדש, בלי ארגונים ובלי עידוד נורמלי, עכשיו גם אני נדרש להגיע בשעת סיום הספונג׳ות והעמסת הסירים של שישי.
כמות יפה ביותר של אוהדים בירוק הגיעה בכדי לתת את אחת תצוגות האילמות ההמוניות ביותר שידע העולם. דומייה חרישית במרבית שלבי המשחק, ככל הנראה לא רצו להפריע את מנוחת השכנים בערב שבת קודש.
לא שזה באמת תירוץ, ולא צריכים להיות תירוצים, היה לנו משחק לא טוב. לא נפילה איומה, לא קטסטרופה וקריסה רבתי, פשוט משחק מעפן ועייף, כזה שהדגיש שגם לקוסמי הכדורגל של החלק הקדמי במכבי חיפה נגמרים לפעמים הטריקים בשרוול.
מכבי חיפה נראתה מרוקנת מרעיונות מול התגוננות סופר חכמה ואיכותית של הקבוצה של זיו אריה. צפוי משהו, יש לומר. האיש נהנה לשתות לנו את הדם בכל משחק מולם, ומול ברק בכר בכלל הוא חוגג. הפעם לא הייתה שונה מהקודמות בטדי בקדנציה הקודמת של בכר, ונראה כאילו זיו אריה קרא כל מחשבה ורעיון טקטי של בכר עוד לפני שבכר בכלל חשב עליו.
במקרים כאלו, הפעולה הלא צפויה וחדות הביצוע הן אלו שמכריעות, ובעוד היה מהן בשפע במשחקים הקודמים, היום המצבים הטובים לכיבוש הגיעו מעטים ובמרווחים גדולים מדי האחד מהשני. הפועל ירושלים אילצה אותנו להניע כדור באיזורים לא נוחים ובין השורות במערך שלנו היו רווחים גדולים מדי. דיבור טקטי בצד, שיחקנו בצורה מטומטמת ושיחקנו לידיים שלהם בכמעט כל מהלך.
כשכבר הגענו למצבים הטובים, חדות הביצוע לא הייתה שם ונותרנו כשמלוא תאוותנו בידינו. לפחות היה ביקור קולינרי מוצלח במחנה יהודה. אף פעם לא מתאכזבים שם.
מי שבטוח לא עזר למשחק לזרום היה השופט אוהד אסולין, בהופעה נוראית ורכה. שריקה על כל מגע, עצירות מיותרות של המשחק, פשוט חנק את שטף המשחק, וגם ככה לא היה שם קצב של בונדסליגה, בלשון המעטה.
אבל, כפי שאמרתי לא פעם בעבר, לא שופט, לא בזבוזי זמן ולא שעות ומיקומי משחקים הם תירוצים קבילים. לכל אלו מכבי חיפה צריכה למצוא פיתרון, ואם אנחנו לא מצליחים למצוא את הפתרונות האלו, הרי שזו אשמתנו ומוטלת עלינו החובה לתקן להמשך.
אינדיבידואלית, זה לא שלמישהו היה משחק איום ונורא, אולי חוץ ממשחק המסירות של שונגו שהיה היום שערורייתי ומפוזר באופן מאוד לא אופייני. יכולת פושרת ובעיקר עייפות מחשבתית וחוסר יצירתיות של כל מי שאמור להיות שחקן מפתח. נו, יש גם ימים כאלו. מה לעשות.
לטובה, אפשר לציין בכל זאת את ג`אבר שהיה מעל כולם, דיא שבאמת עשה כל מה שיכל וסידר לליאור כדור של החלומות שהוחמץ באופן נפשע (וגם החמיץ בצורה נפשעת בעצמו, כהרגלו) וגדי קינדה שנכנס וניסה להרים אנרגיות. קינדה, בדיעבד וקצת גם שלא בדיעבד, היה צריך להחליף את ליאור בהרכב, שהרי העייפות ניכרה היטב על צורת המשחק וקבלת ההחלטות שלו.
באופן כללי, ניהול המשחק של בכר לא היה טוב היום, לא בהרכב, לא בהכנה ולא בחילופים. בשני החילופים האחרונים, עם אנסימבה ואזולאי וזריקת ג׳אבר לאגף ימין, נראה שהוא נטש את הטקטיקה וההיגיון ופשוט עבר להטלת קוביות ותפילות לכוכבים, בבחינת מה יהיה יהיה. הוא ניסה לשבור את התיקו המקסיקני עם מהלך מחוץ לקופסא. אבל ביום שבו הקופסא עצמה כל כך מעפנה, אין ח׳יר משום דבר שאתה מנסה.
אז לפגרה אנחנו יוצאים מאוכזבים מעט, עם נקודה אחת ממשחק שיכול היה לתת לנו מקדמה טובה על היריבות שיחקו מחר ומחרתיים.. מצד שני, חשוב לא להפסיד משחקים כאלו. הנקודות היחידות האלו, שנראות כל כך מעפנות אפורות ומעצבנות, יכולות להתברר כקריטיות בהמשך.
בשורה התחתונה, ישנן גם חדשות טובות מכל הסיפור - אני לא צריך לנסוע לירושלים בחודש הקרוב.
פגרת נבחרת נעימה לכולם, כולי תקווה שאחריה, יירגע המצב ונוכל לחזור למעט נורמליות במדינה הזו, ובפרט לליגת העל במתכונתה המלאה, בלי החלפות ביתיות, בלי הגבלות קהל ובעיקר, בעיקר, בלי כל כך הרבה טדי.
וכמו תמיד, תחזירו אותם הביתה, לפני כולם ולפני הכל. אין דבר יותר חשוב מהם והזמן שלהם נגמר כבר מזמן..