צילום תמונה ראשית: עופר חן, MAKO.
אחת הספורטאיות הגדולות בתולדות ישראל, ואלופת העולם בגלישת רוח ארבע פעמים, לי קורזיץ, פרסמה פוסט מרגש שבו התייחסה למצבה הרפואי הלא פשוט: "מחשבות נכנסות, יוצאות ומתחלפות. מה אני מספרת? למה איך זה משרת אותי מה מבינים ממני? וואי, בלאגן בראש ובכל זאת משתפת…".
"24 שנים מאז שאמרו לאמא שיש לי מחלה בדם. ישר לחץ, אבל עם הזמן הבנתי שזאת מחלה כרונית - PV, ועם טיפול קל אני אחיה שנים רבות. וחוץ מזה, יש לי גוף קורזיץ. מה כבר יכול להיות… אז היה הרבה, בעיקר מטרות. הקשבתי לגוף בשביל המטרה ועשיתי עבודה מעולה. הבאתי את עצמי ארבע פעמים לאליפות העולם וקריירה אולימפית. מילדה עם מלא כישרון לספורטאית, ושם היו המחשבות שלי, הריכוז והמיקוד".
"רק כשפרשתי לפני 9 שנים הבנתי שתשומת הלב שלי בקשר לגוף הייתה דרישה מטורפת, מעבר למה שנכון לפעילות תקינה של הגוף, התאים שלי שמחוברים אחד בשני ויוצרים את האיברים שלי ואת הגוף כולו. הם אני סבלנו שנים, המערכות של הגוף לא הספיקו לנקות ולסנן את הרעלים שמצטברים מהתרופות מחומצת החלב שמשתחררת בשרירים, מהמתחים והלחצים שספורטאי נמצא בהם כל הזמן, ברצון להוכיח משהו למישהו (זה נושא לספר שלם, המנטל)".
"לא משנה כמה הייתי טובה בתהליך ההחלמה, אחרי אימונים ותחרויות נקודת ההתחלה שלי לא הייתה טובה, כבר בגיל 15, עם תרופות שהלכו והחמירו עם התקדמות המחלה בדם. הפעם הראשונה שהבנתי שמשהו שונה הייתה אחרי הפציעה בהוואי. הדם יצא מאיזון והתחילו טיפול כימותרפי קל בכדורים כל יום…".
"המשכתי במטרות שלי ואף אחד כבר לא יכול היה לעצור אותי. הים היה ההתמכרות שלי, השקט שלי, המקום שאני טובה בו וכל מה שרציתי זה להיות בים ולהתאמן ושאף אחד לא יציק לי. התעלמתי מצד אחד של הגוף שלי, אבל לצד השני נתתי את הכל. הרסתי ובניתי, ובאותה נשימה חייבת לציין שבלי מודעות, לא היה לי מושג ורק רציתי לנצח בים…"
"תשע שנים אחרי הפרישה מהספורט, אני ללא ספק מרגישה בשיפוצים, ממש כמו רכב 4X4 שנכנס למוסך אחרי שקרעו לו את הנשמה בשטח קשוח. 6 ניתוחים גדולים ומסובכים וסוף סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, הרגשתי שהגוף והנפש שלי במקום הנכון וללא ספק למדתי להתרגל בשנתיים האחרונות לחיות עם כאבים וחולשה תמידית. רציתי ללמוד סיעוד ברופין, כבר לקחתי כמה קורסים בשביל לזכור איך ללמוד ועבדתי על הרצאה חדשה, נכנסתי לגלוש רוח במעגן במכמורת".
"וואו, זה היה רגע של אושר, של חיבור אמיתי לדבר שעשיתי כל חיי, ופתאום אין שום כאב ושום חולשה. רק היכולות שלי, הרגש שלי לים, לרוח שמתנגשת במפרש ואני עם הגוף מעבירה את האנרגיה של הרוח דרך כפות הרגליים לגלשן שצף על המים. אז זה היה ביום שישי, וביום ראשון הייתה לי כבר בדיקת מח עצם, ושם כבר נהיה לי בלאגן בראש. אפילו לא נתנו לי לחזור הביתה, ישר אישפזו אותי והרופא שלי באה לדבר איתי על התוצאות. לצערי ישר היא ראתה שיש בדם שלי אחוז גבוה של בלאסטים (תאים סרטניים)".
"לשמחתי/לצערי אני מבינה קצת בהמוטולוגיה, וישר הבנתי שאני בצרות. תמיד ידעתי שברגע שהמחלה שלי משתנה, היא הופכת למפלצת לוקמיה חריפה (בראש שלי מההבחנה יש בין 3-6 חודשים לחיות כך היה בעבר). בשורה קשוחה, אחרי ההבנה שהסתבכתי ונפל לי האסימון שאני חולה בסרטן קשה, הגיע שוב הרופאה יום אחרי ואמרה שחייבים להתחיל טיפול, ויש לי שבוע לנסות לשמר פוריות (ילדים זה ללא ספק אחד החלומות שלי, ותקווה שיום אחד גם לי יהיה ילד שלי מה-DNA שלי)".
"אחרי שהבנתי את הסיכון בטיפול הורמונלי ושאיבת ביציות, הבנתי שאני רוצה קודם כל לחיות. ו-ויתרתי על הזקיקים היפים שהיו לי בשחלות. התחלתי טיפול כימו וביולוגי לקראת השתלה של מח עצם".
"לשמחתי הטיפול עובד עליי טוב, ובבדיקת מח עצם בשבוע שעבר, המח עצם היה נקי אחרי 7 טיפולי כימו. לפני עוד חודש של כימו וביולוגי, ואז החלק הקשה של השתלה ובידודים לא נודע. והשיעררררר, השיער שלי, הנשיות שלי, הכוח שלי הוא בשיער. אני שמשון לא?".
"אוי איזה סיפור עצוב", סיכמה קורזיץ. "כן, אבל הפאזל שבנה ובונה את תמונת חיי כל כך מורכב ויש כל כך הרבה טוב, יופי, הנאה ושמחה. אנשים טובים, חברי נפש ועוד מיליוני רגשות שאי אפשר בכלל לבטא במילים. אני כל כך אוהבת את החיים. לחיות ללמוד מהמשברים לצמוח ללבלב לפרוח לאהוב…אז יש לי מטרה חדשה כרגע פשוט לחיות כדאי לכם לנסות זה כיף".