"להמשיך ולהעניק". המורשת של אסף חממי ז"ל

בדיוק שנה חלפה מאז טבח ה-7.10, ונדמה שהזמן עמד מלכת. כמות הסיפורים האנושיים היא אינסופית, ואחד מהם שייך למי ששמו מהדהד כאחד הגיבורים של אותו יום ארור - אל"מ אסף חממי ז"ל, מח"ט דרומית באוגדת עזה. במסגרת פרוייקט מיוחד של ערוץ הספורט, סיפר אביו של אסף, אילן, על הגבורה של בנו ועל הקשר שלו לספורט.

"ב-7.10 אסף סגר שבת, סבב מח"ט. ב-06:30 בבוקר היו מספר אירועים על הגדר, הבן שלי זיהה מהר מאוד שלא מדובר באירוע פח"ע רגיל. הוא הבין שזה משהו גדול יותר, הנכד שלי, הבן שלו, סגר איתו את השבת. הוא לקח אותו לחמ"ל, הפקיד אותו בידי הקצינים שלו בחטיבה, אסף את החפ"ק שלו, את הקשר שלו, סמ"ר תומר אחימס, ואת הנהג שלו קיריל ברודסקי, ויצאו למרכז הגזרה באיזור קיבוץ נירים. שם הוא התחיל להבין יותר לעומק מה קורה, הוא הבין מהר מאוד שעל מנת להציל את האזור שלו, הוא חייב לעבור ממצב של מפקד למצב של לוחם".

הוא הראשון שהכריז מלחמה
כן, האמירה: `כאן קודקוד, מכריז מלחמה`. זו הייתה אמירה משמעותית בגזרה שלו ובכלל במדינה, "כאן קודקוד, מכריז מלחמה, הכל בסדר".

מה אתה יודע לספר על הקרב האחרון שלו?
"אסף נפצע בתוך קיבוץ נירים, נפצע קשה, ושני החיילים שלו המשיכו בלחימה. אבל גם הכח שלהם, של שניהם, תם והם נפלו יחד איתו בקיבוץ נירים".

מה קרה אז?
"מחבלי הנוחב`ה לקחו את שלושתם ואז הם העבירו אותם לתוך עזה עם רכבים חלופיים שלהם, הטויוטות המוכרות, לתוך הרצועה".

מה הדבר האחרון שאתה יודע?
"הדבר האחרון שאני יודע שפיצלו אותם. לפני מספר שבועות תומר וקיריל חזרו לארץ, מצאו אותם בתוך מנהרה, ואסף נמצא באיזשהו מקום, במקום שאנחנו מקווים שימצאו אותו יחד עם כל החטופים ויחזירו אותם הביתה לישראל". 

ספר על אסף
:אסף ילד מרתק באישיות שלו. דעתן, חכם, תמיד סמכתי עליו. כל מה שהוא עשה, תמיד הוא היה אומר לי: `אבא, זה שלי`. הוא היה אדם שנתן משמעות לכל אדם, גם בצעירותו, גם בבגרותו, ויותר מזה אפילו גם לחיילים שלו, הוא ראה בהם משפחה".

"כשהתחתן, הם קיבלו מתנות כמו כל זוג שמתחתן, והוא אמר לכלתי, אשתו: `ספיר, המתנות שקיבלנו, אני רוצה לתת אותן לחיילים בודדים על מנת שיטוסו לחו"ל לפגוש את המשפחות שלהם. היא נרתמה מהר מאוד".

"הוא ידע תמיד להיכנס למאהל, לשים מתחת לכרית איזה משהו שיוכל חייל שחסר לו לסגור את סוף השבוע, ותמיד הוא היה אומר שהוא עשה את זה במחשכים על מנת שלא יראו אותו. פעם, אחד החיילים קלט במקרה קלט שהמפקד שלו נכנס לאוהל, שם מתחת לכרית מטבעות, והוא אמר לו: `יש לי בקשה אחת ממך, תגיד שלא ראית את המג"ד`. הבנו שאסף הוא באמת איש של נתינה".

ספר לנו על האהבה שלו לספורט, כדורמים
"בקיבוץ גבעת השלושה הייתה קבוצת כדורמים, שכבר פעלה תקופה מסויימת ואסף פשוט התחבר לקבוצה. הוא היה שחקן מאוד משמעותי בקבוצה, וגם בתקופה הקצרה בתחילת שירותו הצבאי, גם כשהוא היה מפקד צוות בסיירת גבעתי, הוא היה סג"מ צעיר, הוא היה חוזר הביתה בימי שישי, היה שם את הדברים, לוקח את האוטו של המשפחה ונוסע לקיבוץ גבעת השלושה לשחק עם כל החברים הטובים שלו. הוא אהב את המשחק הזה".

איך עברה השנה הזו?
"בוא נגיד שהשנה עברה לא פשוטה, מאוד מורכבת, מטלטלת, קשה. אשתי קלרה ואני החלטנו שאנחנו בוחרים בדרך שנקראת `מורשת אסף`, דרך של חינוך - בחרנו בה. לצד הקושי, אנחנו לפני איזה שבעה חודשים הקמנו קריית חינוך על שם אסף בראש העין. הקמנו מכינה קדם צבאית בפנימיית הדסה נעורים בבית ינאי.

"אנחנו ממשיכים עם מיזמים חינוכיים, כי אנחנו מאמינים כמשפחה... אנחנו לא מנציחים את אסף, אנחנו ממשיכים את המורשת שלו כי אנחנו מאמינים שהחינוך יגשר על פערים, יחבר בין קבוצות, יצמצם מחלוקות, וככה אנחנו נהיה חברה טובה יותר ומכבדת.

"הסלוגן "תהיו טובים, תהיו חממי" זה סלוגן שחיילים של אסף פשוט המציאו אותו, יזמו אותו. הוא הגיע גם מתוך עשרת הערכים שאסף השאיר לנו, אלו ערכים שאסף באישיותו בנה לכל אורך השנים, והוא פשוט הנחיל אותם לפקודים ולחברים שלו. בסלוגן הזה אומרים בצורה הכי פשוטה, תהיו טובים, תהיו צנועים, תהיו עם נתינה, תהיו בהקשבה, תהיו עם אהבת חינם, פשוט. ואז תהיו טובים, תהיו חממי".

איך מתמודדים?
"זה לא פשוט. בסוף קלרה ואני הולכים הביתה בערב, מסתכלים אחד על השני. החוסר הוא גדול, הפער הוא ענק, החור הוא לא פשוט, אבל אנחנו משנסים מותניים, אנחנו מרגישים שאסף איתנו. 

"אמרתי השבוע שחסרה לי הנשיקה בלחי לאסף, את הזיפים שלו. אבל אני יודע מה הוא מצפה ממני. להיות חזק. לשמור על המשפחה. לשמור על כלתי ועל שלושת הנכדים. אני רואה אותם ואני אומר לעצמי: `אתה לא יכול להישבר, אתה לא יכול, אין לך האפשרות הזו`. כמו הבכי ועכשיו הכוחות שהוצאתי החוצה, ככה הכח שלי להמשיך ולהעניק לחברה הישראלית את המורשת של אסף.

"האמת, לא רק לי קשה, באים אלינו מבקרים הביתה, מפקדים הכי בכירים בצבא, נכנסים אלינו הביתה, נכנסים לחדר של אסף, סוגרים את הדלת של החדר, נשכבים על המיטה ורוצים להבין איפה גדל הילד הזה, לא חמש ולא 10 דקות, יותר מחצי שעה ואחרי זה יוצאים, `קיבלנו כוחות` וממשיכים קדימה. ככה אנחנו".