ריאל מדריד תפגוש הערב (שלישי, 22:00) את בורוסיה דורטמונד לשחזור של גמר ליגת האלופות ומי שבישל אז את השער הראשון לאלופת אירופה, טוני קרוס, לא ייקח חלק במשחק. הגרמני שתלה את הנעליים אחרי היורו התראיין לראשונה מאז הפרישה ב"מארקה", וסיפר על חייו החדשים.
"טוב לי מאוד. בכנות, אני מאושר", סיפר הגרמני בן ה-34 . "למרות שהחיים שונים. אני בסדר, מאושר כמו שהייתי קודם. יש לי פרויקטים מעניינים ויש לי חיים טובים מאוד. אני חושב שאני עובד יותר מבעבר. זו עבודה אחרת, שעוסקת יותר בחשיבה, התחלת פרויקטים וטיפול בהם. אני רוצה שדברים ילכו טוב ובשביל זה צריך לעבוד. בבית הספר לכדורגל, למשל, יש לי הרבה ילדים שאני רוצה לשפר ולשם כך אני צריך להכין תוכנית אימונים לילדים, ואחרות לקבוצות. חיי השתנו, לפני זה הלכתי להתאמן, לשחק וזהו. עכשיו אני צריך לחשוב. ויש את הקרן, שהיא כיום בת עשר ושבה אנחנו מנסים לעזור לילדים חולים וחולים מאוד. יש הרבה אנשים שקשה להם. יש לי מזל, כי הילדים שלי בריאים. החיים שלי לא נראים אמיתיים הרבה פעמים, זו האמת, ובגלל זה אני מנסה לעזור כמה שאפשר".
למרות הפרישה, הגרמני לא נטש את אורח חייו: "אני מתאמן כמעט כל יום. מעולם לא הפסקתי. כשהסתיים היורו עצרתי רק ליומיים-שלושה. יש שם משהו שמאלץ אותי לזוז ולעשות ספורט. אני כבר לא משחק כדורגל כל יום, אבל אני פעיל. אני רץ, משחק טניס, ומתאמן בבית. אני אוהב ספורט, אבל עושה את זה אחרת".
וכיצד המשפחה שלו מקבלת את חייו החדשים? "לבן הבכור שלי זה קצת יותר קשה, כי הוא היה רגיל לראות את אבא שם למטה כשהלך לאצטדיון... אבל הם שמחים כי אני בבית יותר, יש לי פחות נסיעות וכולנו נהנים מזה. אני בטוח שהוא יתרגל לזה. הבת שלי, למשל, מרוצה. היא מאושרת ולא מתגעגעת לכלום. הבן שלי יתרגל לזה, זה הסתגלות לחיים חדשים שהולכים מהר מאוד ואנחנו מאושרים, אני הראשון".
האמת היא שלא היה קשה לספר לאשתי", הודה קרוס. "כי זו הייתה החלטה משותפת. בבית זו לא הייתה הפתעה, כי דיברנו על זה חודשים. אשתי שמחה שאני יותר בבית. היה יותר קשה לספר לבן שלי, כי ידעתי כמה הוא נהנה לראות אותי בטלוויזיה ובאצטדיון. הוא חווה הרבה דברים, הוא היה בארבעה גמרים של ליגת האלופות וכילד הוא לא ישכח את זה. זה היה קשה לו".
אז למי כן היה קשה לספר? "היה לי מאוד קשה לספר לקרלו, כי הוא ציפה שאמשיך ובגלל שהיה בינינו קשר טוב מאוד. הוא היה המאמן הראשון שלי כאן וזה לא היה קל להגיד לו, אבל לכל דבר בחיים יש סוף. זה לא היה קל. ידעתי שהוא לא יכעס, אבל שהוא יהיה קצת עצוב. גם לי זה היה רגע לא קל, כי משהו שהיה מאוד מיוחד הגיע לסיומו. ניסיתי לבחור רגע טוב לזה והיה לי מזל שזכינו באליפות ואמרתי `עכשיו!`. כי היה זמן מושלם בין האליפות לגמר ליגת האלופות. זה היה קשה יותר אם היינו משחקים בליגה, כי לא רציתי שהנושא הזה יהיה מעל הכל".
"לשחקנים סיפרתי אחד אחד, כי עם חלק הייתי שם רק זמן קצר, עם אחרים יותר ואחרים היה לי קשר מאוד קרוב... ורציתי להודיע לכולם באופן אישי. אבל לא הודעתי לכולם בבת אחת. לא רציתי שהחדשות יגיעו לתקשורת ועשיתי הכל תוך יום או יומיים. סיפרתי לכמה מהם לפני שזה יצא, כי מגיע לי שהחדשות ייצאו מתי שרציתי. ועם המועדון זה היה אותו דבר, אמרתי להם והם אמרו לי להודיע את זה מתי שאני רוצה. למרבה המזל, שום דבר לא יצא לפני כן, וזו הייתה הפתעה, באמת".
קרוס נשאל אם במועדון ניסו לשנות את דעתו, והשיב: "הדבר הטוב זה שבעשור שלי במועדון כולם הכירו אותי טוב מאוד. וידעו שאם אקבל החלטה מחושבת, אין דרך חזרה. המאמן אמר לי: `אתה גרמני ואין שום דבר שאני יכול לעשות, נכון?` הם ניסו לשכנע אותי, אבל הם ידעו שזה לא יקרה. הסברתי להם שקיבלתי את ההחלטה כבר כמה חודשים ושאני לא מתכוון לשנות אותה. זו הייתה שיחה טובה מאוד, אבל לא קלה אני רואה את התמונות מיום הפרידה ואני רואה את כל האהבה שהייתה כלפיי כל השנים".
"אני חושב שהאוהדים ראו שלמילה שלי יש משמעות, וזה לא דבר רגיל היום. יש הרבה שאומרים שהם הולכים לפרוש פה והם לא, מכל סיבה שהיא, אני לא מבקר את זה. האוהדים שמו לב שלמילה שלי יש משמעות. אמרתי לפני שש שנים שאני אפרוש במדריד ועשיתי את זה, האוהדים מעריכים את זה וראו שאני באמת אוהב את מדריד".
על ההגעה שלו לבירת ספרד סיפר: "הכל היה מיוחד מהדקה הראשונה. הגעתי בשנה שבה הקבוצה זכתה בליגת האלופות, ב-2014, וזה לא קל. הקבוצה הצליחה מאוד בלעדיי ולא קל להוכיח שחסר לי בקבוצה הזו, אבל מהרגע הראשון הראו לי שרוצים אותי כאן. ואני מדבר על כולם, המועדון, צוות האימון והאוהדים. זה נתן לי הרבה ביטחון".
על הקשר עם פדה ואלוורדה, שירש את מספר 8 שלו, אמר: "פדה אמר לי מהיום הראשון שאני אליל שלו, ואם תרצה או לא גורם לך בהתחלה לגשת ולנסות לעזור. ראיתי אותו לראשונה ב-2019, אחרי ההשאלה בדפורטיבו לה קורוניה, וראיתי שהוא שחקן טוב מאוד. מאוד אהבתי את איך שהוא משחק, הוא כדורגלן שנותן את החיים שלו וגם טוב מאוד. לפדה יש כדורגל. ואז בכל שנה הוא שיחק יותר ונשאר עם אופי טוב".
"יש הרבה אנשים שמאבדים את התכונה הזאת, אבל לא הוא. הוא עדיין אותו ילד טוב כמו תמיד, להוט ללמוד ושעוזר לאחרים. זה מה שאני הכי אוהב בו, הוא אדם נהדר. אני אוהב את פדה כאדם וכשחקן. אם כבר מדברים על כדורגל, אני מאמין בו ובגלל זה נתתי לו את המספר 8, כי אני חושב שזה יכול להיות טוב בשבילו. עכשיו במדריד הוא צריך לקחת את האחריות, לשחק ולקחת את הסיכונים שלקחתי על המגרש. זה תורו ואני חושב שהוא יכול לעשות את זה. המועדון וכולם צריכים לתת לו ביטחון".