הצילום באדיבות סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה
נבחרת השחייה האמנותית מסיימת את אליפות העולם למקצועות המים בקטאר עם קריטריון אולימפי בדואט, שמבוצע על ידי שלי בובריצקי ואריאל נשיא, ועם כבוד רב בתחרות הקבוצתית שהעפילה לשלושת הגמרים. עד לשבועיים לפני התחרות, המשלחת הישראלית לא ידעה אם תקבל את האישור להמריא לקטאר ואם תוכל להשתתף באליפות העולם, שמהווה תחרות מטרה לקריטריון האולימפי.
בסופו של דבר, לאחר מאמצים רבים מצד איגוד השחייה, הוועד האולימפי בישראל ומשרד הספורט, המשלחת הישראלית יצאה לאליפות, ונבחרת השחייה האמנותית חזרה עם הישגים נפלאים. בנות הדואט ומאמנת הנבחרת סבטלנה בלכר מסכמות את האליפות, החששות בקטאר, לוח הזמנים הקרוב, וההכנה האולימפית.
איך אתן מסכמות את האליפות ואת השגת הקריטריון לפריז?
אריאל נשיא: "אני ושלי הרגשנו שאת מה שרצינו להראות ולהוכיח באליפות, הצלחנו. בהרגשה האישית נתנו את כל מה שהיה לנו, והרגשנו טוב. זה שלא לקחנו מקומות יותר גבוהים זה כבר לא היה בידיים שלנו. עם הקבוצתי לא עשינו את הקריטריון לצערי אבל גם שם נתנו את הכל, וכנראה אם זה לא שלנו אז זה לא שלנו".
כמה הסיטואציה של המלחמה השפיעה על ההכנות לאליפות?
בובריצקי: "זה היה לא פשוט. להגיד שזה לא השפיע זה יהיה שקר. כי זה השפיע על כולן בכל אספקט בחיים הרגילים שלנו באופן כללי. היה קשה במיוחד כי את רואה את כל המדינה עוזרת ומתגייסת, ואני תקועה כל היום בבריכה באימונים, והייתה הרגשה של 'מה אני עושה פה? רציתי גם להירתם ולעזור, אבל בסוף הבנתי שאני עוזרת לא פחות. הייצוג של ישראל בבמות הבינלאומיות זה לא פחות חשוב. זאת השליחות שלי".
נשיא: "הראש לא היה באימונים מהרבה סיבות בגלל המלחמה, יש לנו גם חברים שנמצאים בחזית. זאת שכבת הגיל שלנוף וכל אחת מכירה מישהו שקשור איכשהו למה שקורה. להתאמן כשאת שומעת בומים או פוחדת שתהיה אזעקה כשאת עם הראש מתחת למים זה ממש מפחיד".
סבטלנה בלכר, מאמנת הנבחרת שיתפה: "אני חושבת שמבחינת האימונים זה היה הכי קשה מכל האליפויות שהיו לנבחרת עד היום. בעיקר בגלל העובדה שלא ידענו אם נצא או לא נצא לאליפות בקטאר בגלל המצב הביטחוני, ולהתאמן בזמן במלחמה כשיש רקטות וטילים זה היה הכי קשה".
בלכר המשיכה: "הלכתי בעצמי להתייעצויות כי בחיים לא הייתי בסיטואציה כזאת. אני בעצמי צריכה לעמוד על שפת הבריכה, לתת אנרגיה לבנות ולשדר ביטחון ושגרה, והייתי צריכה לספק את זה גם לעצמי. הראש כל הזמן היה עסוק בכל מה שקורה. זה היה מצב מורכב, והאמת שהיינו במחשבות שהכל מתפרק".
למה את מתכוונת?
בלכר: "הבנות אמרו שהן לא רוצות להמשיך להתאמן. הרגשנו שהכל עוצר ושאי אפשר להמשיך. הצוות המקצועי היה לידנו כל התקופה הזאת ובתוכו גם פסיכולוג ספורט. אנשי איגוד השחייה הגיעו לאימונים לבקר ולשאול אם הכל בסדר ואם אנחנו צריכות משהו, יעל ארד וגילי לוסטיג מהוועד האולימפי גם הגיעו מספר פעמים לאימונים. גם בינינו המאמנות היה קשה, היה המון לחץ, ויש לנו אחריות על מספר גדול מאוד של ספורטאיות שנמצאות איתנו כל היום. לבנות הללו אין חיים, הן כל היום בוינגייט משמונה בבוקר ועד הערב, והן פוגשות אותנו בכל יום ואנחנו אחראיות עליהן".
הייתן בחוסר וודאות לגבי ההשתתפות באליפות בקטאר תקופה לא קצרה, איך מתמודדים עם זה בתור ספורטאיות?
נשיא: "החוסר וודאות היה הדבר שגם לי, גם לשלי, וגם לשאר הבנות היה הכי קשה. כל הזמן שאלנו את עצמנו מה יקרה אם לא נטוס? כי יש רק אופצייה אחת להשיג את הקריטריון הזה. לספורטאי זה מאוד קשה כשאין תחרויות מטרה".
בובריצקי: "חיכינו מאוד לבשורה שנוכל להשתתף. אמרנו תמיד שאנחנו מתאמנות כאילו שבוודאות אנחנו נתחרה. זה היה הסטייט אוף מיינד, והאימונים המשיכו בעצימות מאוד גבוהה. רצינו להגיע לשם ולהשיג את הקריטריונים מבלי להתעסק בתסריטים כאלה ואחרים איך נוכל לקבל את הכרטיס בדרכים אחרות במידה ולא נוכל לטוס לקטאר. בזמן שאנחנו עברנו ועוברות טלטלה, הנבחרות האחרות המשיכו בחייהן כרגיל".
בלכר: "מספטמבר היו לנו תוכניות, מחנות אימונים, לעבוד עם מאמנות מחו״ל, וזה לא יצא לפועל. היינו צריכות תוך כדי התקופה הזאת לראות איך אנחנו ממשיכות בשגרה. עשינו אימונים בזום עם אנשי מקצוע מחו"ל במקום באופן פיזי, ובאופן כללי לא הייתה לנו הכנה אידיאלית".
בסוף קיבלתן את הבשורה שכן תטוסו, איך הייתה לכן החוויה להתחרות שם בתקופה הזאת?
נשיא: "שמחנו מאוד על ההזדמנות, ועכשיו בכלל אנחנו לא מצטערות שזה קרה, כי הצלחנו להשיג את הקריטריון. כשהגענו לקטאר ישר פגשו אותנו אנשי שב"כ וקיבלנו מהם הנחיות להצניע סממנים ישראלים, לא לדבר בעברית באופן חופשי, ולשים לב למה שאנחנו עושות. הגענו לאליפות ואנחנו רואות איך כולם מייצגים את המדינה שלהם עם דגלים ורק אנחנו לא. אנחנו היינו הנבחרת היחידה שמלווה באנשים לכל מקום, עם צוות נפרד, הסעות נפרדות. הנבחרת היחידה שכשעולה להופיע אז חצי מהקהל יוצא מהאולם, ילדים קטנים צעקו לשחרר את פלסטין".
בובריצקי: "הייתה אבטחה מאוד גבוהה. זאת לא הייתה אליפות עולם כמו שהיו עד עכשיו. בשבילי זאת הייתה האליפות החמישית אז היה לי ניסיון, אבל מנטלית זה היה כמו אבן כבדה כזאת בראש, כי זה לא היה בכל מדינה, אלא בקטאר. היו חששות. אני יכולה לומר שאולי זאת הסיבה, או שלא, אבל כן ציפינו לקבל ציונים גבוהים יותר, ותוצאה טובה יותר לכל ביצוע. נורא רצינו מדליה ולשם כיוונו, וכשזה לא קרה אז התבאסנו קצת. מצד שני הענף הזה הוא תמיד היה כזה שהכל קצת ידוע מראש. יש פוליטיקה מאחורי הקלעים מבלי קשר למלחמה".
נשיא: "כשהתחלנו את אחד הביצועים, הבנו שהשידור בארץ נקטע בדיוק בתרגיל שלנו. אמא שלי הייתה בטוחה שיש פיגוע בבריכה, ברמה כזאת. אבל מסתבר שהשידור נפל דווקא עלינו. בחרתי להאמין שלא יעשו לנו דברים דווקא כי קיבלנו תמיכה מכל מיני מקומות בעולם, מאמנים, ספורטאיות ושופטים דאגו לנו".
בלכר: "בסופו של דבר הצלחנו. האמנו שאנחנו נצא לאליפות. ההיגיון אמר שבקטאר לא יתנו לדברים לקרות נגדנו כי בקטאר רוצים לארח כל מיני מפעלים בספורט העולמי, אז הם לא ירצו שיהיו אצלם בעיות. אין ספק שאם לא הייתה מלחמה אנחנו היינו במקומות טובים יותר באליפות, וגם היינו משיגות את הקריטריון הקבוצתי.
התחרות הסתיימה ביום שישי האחרון, וקיבלתן את התשובה הרשמית רק ביום שני. חוסר הוודאות לא עזב אתכן באליפות הזאת.
נשיא: "סיימנו את התחרות דואטים יום לפני הקבוצתי. חיכינו יום, ועוד יום, ועוד יום, ואף אחד לא אמר לנו ב100% שאנחנו בפנים. סבטלנה עשתה את כל החישובים האפשריים ואמרה שכן, וגם אנשים מהאליפות אמרו לנו שאנחנו ברשימה".
בובריצקי: "עשינו את החישובים שלנו והבנו שאנחנו בפנים, הבנו שהעיכוב בהודעה לא קשור אלינו. זה קרה בגלל איזושהי בעיה בחישוב המיקום בין דרום קוריאה לאוקראינה, אבל עדיין זה גרם לערעור. ידענו ש99.9% אנחנו בפנים. אנשים מההנהלה אמרו שאנחנו בפנים, והודעה רשמית לא יצאה. אני נמנעתי מלספר לאנשים, כי יש סיכוי קטן שמשהו ישתבש פתאום כל עוד זה לא פורסם. הכל היה נורא מוזר ועלו המון תהיות, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא".
בלכר: "היינו צריכות להיות עם מדליה. הרגשתי את זה שיש משהו נגדנו. קיבלנו ציונים הרבה יותר גבוהים בעבר. גם עם הדואט היינו אמורות להגיע למקומות גבוהים מאוד. הרגשתי שהיה משהו נגדנו".
אריאל נשיא תופיע לראשונה באולימפיאדה, יחד עם שלי בובריצקי שלה זאת תהיה האולימפיאדה השנייה שהיא תייצג את ישראל, אחרי שעשתה זאת בטוקיו.
נשיא: "וואו זה הכי מרגש בעולם. הייתי בארבע אליפויות עולם, בחמש אליפויות אירופה, אבל אולימפיאדה זה השיא. שלי שהייתה בטוקיו סיפרה לי שהיא הייתה בטוחה שהיא תפרוש אחרי האולימפיאדה. אבל דווקא אחרי שהיא חזרה משם היא הרגישה שהיא חייבת עוד אחת. אני סומכת על שלי בעיניים עצומות, ואני בטוחה שזה הדדי. עברנו כל כך הרבה דברים ביחד, זר לא יבין".
שלי שקלת באמת לפרוש?
בובריצקי: "מבחינתי החלום שלי היה להגיע לאולימפיאדה, זה השיא. למה אני צריכה עוד אחת? הייתי בת 20, אמרתי לעצמי שאסיים את הצבא ואמשיך בחיים. אבל בטוקיו משהו שם שינה לי משהו בגוף, במחשבה. הרגשתי שאני חייבת עוד אחת כזאת. זאת תחרות שלא משתווה לאף אחת אחרת. דווקא לא בפן התחרותי, אלא בכל המסביב. בכפר האולימפי, בתקופת ההכנות שקדמה לאולימפיאדה. מקום אחד שכל ענפי הספורט נמצאים בו ביחד. זה מעצים מאוד, מיוחד מאוד, וחווייתי מאוד.
בובריצקי המשיכה את דבריה: "חזרתי מיפן והבנתי שזה עוד לא הרגע שלי לפרוש שעדיין לא מיציתי והחלטתי להמשיך. אני ספורטאית אולימפית פעמיים. זה ייקח לי עוד כמה חודשים עד שהאסימון יפול.
זה לא משהו שחלמתי עליו להופיע בשתי אולימפיאדות".
בובריצקי הוסיפה: "עם הניסיון אני בעיקר יכולה לתת לאריאל טיפים של באמת להנות מהתקופה הזאת, כי את המשוכה הכי קשה עברנו – להשיג את הקריטריון. ולהשיג אותו זה היה תחת התנאים הכי קשים שהיו אי פעם בדואט. מטוקיו צמצמו ב4 כרטיסים, וזה הפך את התחרות לקשה עוד יותר. אם בזמן טוקיו זה היה בלתי אפשרי, עכשיו עוד יותר".
מה לוח הזמנים שלכן לטווח הקרוב?
בלכר: "כרגע יש לבנות חופש עד ה20.2. חלק עדיין בחוץ לארץ, המשיכו מקטאר לחופשה קצרה או לביקורי משפחה. מצפות לנו מספר תחרויות שאנחנו צריכות להחליט מקצועית למה כדאי ונכון ללכת ולמה לא, כשי לחלק את העומס. בקרוב יש תחרות בסין, בפריז, קנדה, ואליפות אירופה בבלגרד. כמובן שהכל יהיה תחת החלטה של השב"כ שיקבל את ההחלטה לאן אפשרי לטוס ולאן לא".