פרח השכונות

"אני תמיד אהיה אנדרדוג", מעיד על עצמו דריק רוז. אולי זה בגלל העוני אליו נולד בשכונת אינגלווד בשיקגו, מהמסוכנות בארצות הברית. שם גדל הילד השקט והמופנם ללא אב עם סבתו, אמו ושלושת אחיו הבכורים, שהסתירו אותו מעיתונאים וסוכנים. כשרון כדורסל משמעותי תמיד היה, אך רוז התקשה בלימודים. את מבחן ה-SAT (המקבילה לפסיכומטרי) שלו עשה מישהו אחר.

רוז לא הגיע למכללה גדולה במיוחד, אלא בחר בממפיס, אותה הוליך למשחק הגמר. שם הוא הפסיד. הוא נבחר במקום הראשון בדראפט, אך לטענתו "כמעט לא דיברו עלי כרוקי העונה. תמיד בחירה מס' 1 בדראפט הוא המועמד המוביל, אבל אני לא הייתי. כל הזמן דיברו על אחרים". אז רוז זכה בפרס רוקי השנה ובעונתו השניה אפילו שיפר את ממוצעיו ל-20.8 נק' ו-6 אס', אבל עדיין לא נבחר לשלוש חמישיות העונה. שלושה רכזים ושישה גארדים הקדימו אותו במשאל עיתונאי הכדורסל של אמריקה. אך רוז המשיך להאמין בעצמו.

"אני יכול לזכות ב-MVP בעונה הבאה", אמר בפגרה האחרונה בפני כמה עיתונאים די המומים משיקגו. איך שחקן שלא נבחר בין 15 הבכירים בליגה יהפוך תוך שנה למספר 1? מול לברון ג'יימס, דוויין ווייד, קובי בראיינט, דווייט האוורד וקווין דוראנט? ובקבוצה ששלושת בכירי הפרי-אייג'נטס - ג'יימס, ווייד ובוש - הפנו לה את גבם? המאזן של שיקגו בשנתיים הקודמות היה 41:41. אך במקום להתמקד בכל אלה, רוז האנדרדוג הקדיש את הקיץ לעבודה.

הוא היה חבר בנבחרת ארצות הברית שזכתה בזהב באליפות העולם בטורקיה, ושעות ספורות לאחר שנחת בשיקגו לאחר היעדרות של יותר מחודש כבר היה בחדר הכושר עם מאמנו הפרטי. רוב מקלנהאן התלבש במדי פוטבול והיה דוחף את רוז בכל פעם שזה חדר לסל. כמו כן התאמן רוז לבדו מדי יום במשך שעות ולא היה עוזב לפני שזרק לסל 500 שלשות. בשתי עונותיו הראשונות דייק רכז שיקגו מעבר לקשת בפחות מ-25%; רבות מחדירותיו לא היו מסתיימות בקרש סל, אלא במסירה החוצה או בזריקה מחצי מרחק; הוא גם היה רחוק מלהיות פקטור הגנתי דומיננטי. ואולם השנה: 33.5% מעבר לקשת, 25 נק' בממוצע, 7.7 אס', 0.77 נק' לפוזשן הגנתי, ו-0.61 נק' להגנת אחד-על אחד. בשני הפרמטרים ההגנתיים האחרונים מוליך רוז את רשימת רכזי הליגה כאשר אפילו פוינט-גארדים הגנתיים מעולים ככריס פול (0.86), ראג'ון רונדו (0.83) וראסל ווסטברוק (.0.92) מפגרים אחריו.

"דריק רוז הפך לשחקן שבשום תנאי לא מוותר", כותב רוב מהוני מ"הניו יורק טיימס". "בזמן שבהתקפה הוא נושא בנטל ברמה אבסורדית, גם בהגנה הוא כמעט לא עושה לעצמו שום הנחות, בניגוד לעבר. הוא נשאר עם השחקן שלו עד סוף המהלך, קורע את התחת כדי לחזור להגנה, וגם לא אוכל הטעיות ובקושי עוצר לרגע כדי להסדיר נשימה".

המחויבות של רוז איפשרה לו להיות על המגרש 37.4 דקות מדי ערב, להיעדר ממשחק בודד במשך עונה תמימה, ולהנהיג את הבולס הצעירים גם בהיעדרם הממושך של קרלוס בוזר וג'ואקים נואה, שני ביג-מנים משמעותיים שהפסידו יחד 56 משחקים בשל פציעות. אולם כל הישגיו האישיים של רוז אינם מרשימים כמו מאזן הקבוצה שהנהיג כמעט לבדו. מקבוצה שאיש לא ספר ברצינות הפכה שיקגו למלכת המזרח (מאזן 20:62). "אבל אני לא מסתפק בכך", הצהיר השבוע רוז. "מקום ראשון במזרח הוא שלב בדרך. בעבור הקבוצה הזו השמיים הם הגבול".

לכן אולי זעם לאחרונה פעמיים כשחש כי חבריו לקבוצה אינם משחקים כמו אלופים, למרות כל הניצחונות. "זה שאנחנו מנצחים הרבה משחקים לא משנה את העובדה שאנחנו משחקים פחות טוב, וזה לא בסדר", אמר לפני כשבוע, לאחר שהבולס ניצחו בפעם ה-20 מתוך 24 משחקים. השוורים הגיבו בניצחון נפלא על בוסטון (81:97). שלושה ימים לאחר מכן לאחר הגיע ניצחון חוץ על אורלנדו (99:102), כשרוז תורם 39 נק' ושוב מתרגז: "המשחק הזה היה צריך להיות שלנו. היינו צריכים לנצח בקלות, אבל אנחנו ממשיכים לתת ליריבות שלנו לחזור למשחקים. זה יכול לפגוע בנו בהמשך הדרך".
 
בלאס וגאס מעריכים כי סיכויה של שיקגו לזכות באליפות, למרות שסיימה את העונה הסדירה במאזן הטוב בליגה, הוא בסך הכל 5-1. ארבע קבוצות מקדימות אותה: לוס אנג'לס לייקרס (9-5), מיאמי היט (5-2), בוסטון סלטיקס (5-2) וסן אנטוניו ספרס (7-2). אך יחסי ההימורים והספקולציות האלה אינם מרשימים את רוז, שמעדיף לשים את הלחץ עליו ועל קבוצתו. "סיימנו ראשונים במזרח אז כולם מצפים כעת שנמשיך לנצח, מה שיהפוך את החיים שלנו ליותר קשים. אבל זה לגמרי בסדר".

רוז, בדרכו השקטה והמופנמת, יודע להתמודד עם הציפיות, גם בעיר שמזהה בו את הכוכב הגדול ביותר מאז מייקל ג'ורדן. "אפילו לא גדלתי על ג'ורדן כי הייתי צעיר מכדי לראות אותו משחק", מספר רוז, שבהתנהלותו וצניעותו מהווה אנטי-תיזה לגדול הכדורסלנים. בינתיים הוא יסתפק באופן בו מתאר אותו מאמנו, תום ת'יבודו: "כשאתה מסתכל על רוז, אתה קודם כל רואה את מאגר המיומנויות שלו. איך הוא משלב בין שליטה בכדור, מהירות, זריזות, כוח, וכעת גם קליעה יוצאת מן הכלל. אחרי זה אתה מסתכל על ההגנה והשיפור העצום שהוא עשה העונה. לאחר מכן על האופן שבו הוא מנהל משחק. יש לו פשוט 'משחק שלם' (Complete Game). הוא עושה כל כך הרבה דברים שעוזרים לקבוצה לנצח. תוסיף לכל אלה את המנהיגות מחוץ למגרש וקיבלת לא רק שחקן עם עונת MVP, אלא אדם שהוא MVP".

הכל נשמע נכון, אבל לדריק רוז זה לא משנה. בעיני עצמו הוא עדיין אנדרדוג. "תגידו לי מה עשיתי עד עכשיו", שאל לאחרונה חבורת עיתונאים שהתכנסה סביב תא חדר ההלבשה שלו. "לא עשיתי כלום", השיב רוז לשאלתו שלו. "לא זכיתי באליפויות NBA. לא העפלתי אפילו לסיבוב השני בפלייאוף. חובת ההוכחה עדיין עליי".