קשה להסדיר את הנשימה ואת הדופק אחרי משחק כמו זה שקיבלנו בין מכבי חיפה להפועל באר שבע. אמוציות, דרמה בלתי רגילה, ניצחון כמעט היסטורי של ב"ש בעיר מהכרמל, אבל מעל הכל, לצערנו, תצוגת שיפוט פשוט מחרידה של גל לייבוביץ'. כשאנחנו בפתחה של עוד פגרת נבחרות, נראה שבמשחק הזה התפוצצו כל הרעות החולות שכולנו חוזים בהם מאז תחילת השנה.
נראה שבכל שנה הטענות נגד השופטים חוזרות על עצמן, אבל כשאנחנו אחרי חמישה מחזורים בליגה, אנחנו יכולים לציין כמות אירועים חריגה שהייתה מספיקה לעונה שלמה. אירועי לירן ליאני באצטדיון טדי (הדלפת קלטת השמע עדיין נחקרת), ותצוגת שיפוט רעה של אותו ליאני במשחק בשבת בין נוף הגליל להפועל ת"א, כשהחליט דווקא לא ללכת ל-VAR בפנדל שנתן להפועל.
מכבי ת"א בהחלט יכולה הייתה להרגיש מקופחת מההחלטות של אביעד שילוח במשחק שלה בטוטו טרנר, והפועל ת"א עצמה כמובן נענשה בצורה חסרת פרופרוציות עם ההרחקה ההזויה של אדי גוטליב על ידי עידן לייבה, אחרי שאותו גוטליב הותקף באלימות על ידי אוהד שפרץ למגרש. אגב, בדחיית הערעור על ידי בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, נכתב: "החלטות השופט, גם אם הן מוטעות לפעמים, סופיות ואינן ניתנות לערעור".
הנקודה ברורה. לשופטים אין שום אג'נדה ברורה נגד או בעד קבוצה בליגת העל. הם אפילו לא "הולכים עם הגדולות", סברה שהייתה נפוצה פעם במקומותינו. כרגע, הם פשוט לא יכולים. קשה לשים את האצבע על הסיבה המדויקת, אבל זה מחלחל. זה מחלחל לאוהדים, לבעלים, לשחקנים. הם פשוט לא סומכים על השופטים, וכשאתה לא סומך על מישהו, אתה גם לא מכבד אותו.
קטונתי מללמד את שופטי הכדורגל את חוקת המשחק. אני לא רוצה להאמין לטיעונים ששופטי הדשא מתעלמים בכוונה מהמלצות של שופטי הווידאו, בגלל תככים ואווירה רעה שיש בין חלק מהם. אני גם לא נכנס לפוליטיקות הקטנות ומשחקי הכח שכולנו שומעים עליהם במשך שנים מאיגוד השופטים. אני אוהד כדורגל פשוט, כולנו אוהדי כדורגל פשוטים, ולא מגיע לנו לזכור את השם של גל לייבוביץ' אחרי המשחק הזה. הוא האיש הכי פחות חשוב על כר הדשא.
מערכת ה-VAR עשתה מהפכה בכדורגל העולמי. היא נכנסה אלינו מהר מאוד ועל כך מגיע שאפו גדול לכל האחראים. אבל לא יכול להיות שאחרי שנתיים מלאות של שימוש במערכת הזאת, הוא עדיין כל כך מסורבל. פשוט לא מתקבל על הדעת שבדיקת הפנדל על עומר אצילי לקחה 4.5 דקות, בדיקת האדום של גורדנה 3 וחצי דקות ובדיקת ה-VAR באדום של אצילי עוד 4 דקות.
משחק הכדורגל הוא משחק ארוך. הוא ארוך מדי לעידן שאנחנו חיים בו וארוך מדי לדור האוהדים הצעיר, שחי בקצב ה"טיק טוק". בדיקות ה-VAR הארוכות הופכות אותו לכמעט בלתי נסבל. את הזמן הזה גם צריך להחזיק בתוספת הזמן כמובן. כך אנחנו מקבלים משחק שמתארך בצורה לא פרופורציונלית. אבל יש בעיה נוספת.
כל מי שראה דרך מסכי הטלוויזיה את גל לייבוביץ' רואה פעם אחר פעם את הפנדל הגבולי על אצילי, יכול היה להרגיש את הפחד שלו לקבל החלטה. מול העיינים שלנו, אבל חמור מכך, מול עיני השחקנים, הוא איבד כל סמכות וכל יכולת לעמוד מאחורי ההחלטה שלו. באותו רגע, לייבוביץ' איבד שליטה על המשחק. המילה משילות חוזרת על עצמה המון בהקשרים אחרים בישראל בחודשים האחרונים. גם בכדורגל שלנו, לשופטים אין משילות והם איבדו את הכבוד מהשחקנים.
אז מה צריך לעשות? מילות המפתח הן שקיפות ואחידות. שופטי הכדורגל בישראל קיבלו מתנה גדולה. מערכת וידאו שעוזרת להם לתקן כמעט כל החלטה. אני בטוח שאם הייתם שואלים את יצחק בן יצחק או סוהיל דאוד בשנות ה-90, הם היו מפנטזי על כלי עזר כזה. תהיו אחידים בהחלטות. אפשר להסביר כמעט הכל, אבל אי אפשר להסביר לאוהד כדורגל כיצד מקרים דומים נשפטים בצורה שונה, לפעמים אפילו באותו משחק. קשה להסביר לאוהד כדורגל, מדוע במקרה אחד כן הולכים אל ה-VAR ובמקרה אחר לא הולכים.
אני אסיים בנקודה אופטימית. אוראל גרינפלד רשם בשנים האחרונות כמה רגעים שצריכים להפוך כל חובב כדורגל ישראלי לגאה. הוא כבר שפט משחק בשלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות, משחק ביורו האחרון ומשחק באולימפיאדה. הוא ההוכחה שגם פה יכולים לגדול שופטי כדורגל ברמה בינלאומית. מגיעים לנו יותר שופטים ברמתו.