רק על הקווים: כך הפכה קוסטה ריקה לסנסציה

כמעט בכל מונדיאל, מגיעה נבחרת קטנה, שאף אחד לא נתן לה סיכוי, ומפתיעה את כולנו. אם זה קמרון באיטליה 90, בולגריה בארה"ב 94 או דרום קוריאה ב-2002. ועדיין, ההגעה של קוסטה ריקה לרבע הגמר בברזיל 2014, עולה על כולן, במיוחד בהתחשב בדרך המדהימה שעברה. אז איך הם עשו את זה?

• רבע הגמר כבר כאן. כל העדכונים והתוצאות באזור המונדיאל

אז בואו נתחיל מהתחלה. קוסטה ריקה העפילה די בקלות מהבית הצפון-מרכז אמריקאי דרך המקום השני, כשהיא מנצחת בצורה מרשימה את כל משחקיה הביתיים, ובמשחקי החוץ מפסידה פעמיים ומסיימת שלוש פעמים בתיקו. רק בכדי לסבר את האוזן, מקסיקו הנהדרת סיימה במקום הרביעי בבית ונאלצה להגיע לברזיל דרך הפלייאוף. ועדיין, כשניתחו את הטורניר התייחסו לקוסטה ריקה כנבחרת שתבוא להציק לשלוש אלופות העולם לשעבר בבית המוות ובמקרה הטוב תשיג נקודה או שתיים. אז תחזיות לחוד ומציאות לחוד. שלוש הגדולות על הנייר נראו קטנטנות ליד הנבחרת המרכז אמריקאית הצנועה.

המאמן הקולומביאני חורחה לואיס פינטו, מעמיד נבחרת ממושמעת שעמידת המוצא ההגנתית שלה היא קו הגנה של חמישה שחקנים - שלושה בלמים ושני מגנים, קו קישור של ארבעה – שני קשרים אחוריים ושני קשרי כנף, וחלוץ יחיד (בשפת הכדורגל 1:4:5 קווים). זהו מערך מעט שונה מהנבחרות האחרות בטורניר, שמשתמשות בשיטת שלושת הבלמים. צ'ילה, הולנד ומקסיקו, שגם הן הציגו משחקים נפלאים בברזיל, משחקות עם שלושה שחקני קישור ושני חלוצים, כך שהשחקן היחיד על הקו הוא המגן. בכדי למנוע את הדלילות באגף ובעצם לייצר שני קווים רחבים של הגנה, ויתר פינטו על אחד החלוצים, וסידר קו של ארבעה בקישור, כך שבאגף מתגוננים גם שחקן הכנף וגם המגן. מצד אחד, הוא מאבד את חלוץ המטרה שמקל על היציאה להתקפות ועל הלחץ על בלמי היריב, מצד שני זה משפר משמעותית את היכולת להתגונן באגפים.

מבחינה התקפית, ברגע שקוסטה ריקה יוצאת להתקפה, רואיז ובולאנוס נכנסים למרכז ומפנים את האגפים לדיאז וגמבואה שחורשים את הקו. מכיוון שקמפבל מושך את תשומת הלב של הבלמים, והמגן של היריבה מקבל את גמבואה/דיאז, אם רואיז או בולאנוס מתזמנים היטב את הכניסה שלהם למרכז, מאוד קשה לשמור עליהם, גם בהנעת הכדור וגם בכניסות ל-16. אם ניזכר בשער של קמפבל מול אורוגוואי, בולאנוס עשה תנועה לקרוב מאגף שמאל ומשך את כל ההגנה איתו (בעיקר את המגן הימני), וההגבהה של גמבואה מאגף ימין, מצאה את קמפבל לבד בפינה הרחוקה. גם השער מול איטליה, שבעצם הבטיח את העלייה לשמינית הגמר, הובקע בצורה דומה רק מהאגף הנגדי, כשדיאז הגביה משמאל לרואיז שהתגנב מאחורי גבו של קייליני.

פינטו עושה עבודה אדירה עד כה וממקסם את היכולות של חניכיו עד תום. הקוסטה ריקנים ממושמעים מאוד הגנתית, חוזרים נהדר לעמדות ומונעים התקפות מתפרצות נגדם, מנצלים את היכולת ההתקפית המצוינת של דיאז באגף שמאל, האיכויות הנהדרות של קמפבל באחד על אחד ובמגרש הפתוח ושל רואיז בכניסות מקו שני וניהול המשחק.

ברבע הגמר, קוסטה ריקה תתמודד עם אתגר חדש ואולי הקשה ביותר עד כה. לראשונה תתייצב מולם נבחרת שמשחקת עם שני חלוצים ושלושה בלמים. נבחרת שהמאמן שלה גמיש ומשנה שיטות תוך כדי משחק ושהכוכב שלה, אריאן רובן, נראה פשוט בלתי עציר. החיסרון של דוארטה המורחק, יהווה מכה לא פשוטה, מכיוון שאחד הדברים הבולטים בנבחרת היה התיאום בין הבלמים והחיפוי ההדדי. כשהתיאום פחות טוב ורובן כל כך טוב, קשה לי להאמין שסיפור הסינדרלה יימשך. מצד שני אף אחד לא האמין שקוסטה ריקה תגיע לשמונה הגדולות, כך שיש למה לצפות.