בדיוק שבוע אחרי שאירגנה מופע הצדעה מרגש לאריק אינשטיין, הפועל תל אביב מגיעה לדרבי מול מכבי כשהיא מתעלמת ממופע האימים של עשרות, אם לא מאות, פרחחים. מדובר באנשים שקנו מניה אחת במאה שקל וחושבים שהם מנהלים את המועדון. אנשים שחושבים שזו זכותם להתפרץ לאימונים ולאיים על המאמן והשחקנים. ומה הדבר הכי גרוע? השתיקה של ההנהלה, שבכך נותנת לזה לגיטימציה. זו בושה. איפה לובין ורמון?
הגיע הזמן שיהיה מישהו אחד שיפסיק להתחנף ויבין שזו חבורת אוהדים שגדלה על שנאה במסווה של אהבה ועושה נזק למועדון. זה עוד יותר צורם ביום שמכבי תל אביב, היריבה השנואה, מתכוננת בשקט, עם מאבטחים ששומרים כדי שהכניסה למתחם האימונים תהיה מסודרת ולמשך מספר דקות.
פעמיים השבוע אותם מזיקים, אוהדי הפועל, נוהגים באלימות כלפי המאמן והשחקנים של קבוצתם "האהובה", ובמקביל החיים נמשכים בלי מילת גנאי או טיפול במתפרעים. השתיקה הזו זועקת לשמיים, חוסר הטיפול בתופעה הזו היא בושה למועדון ולעשרות אלפי האוהדים הטובים שלו.
אז היה כאן מזל. מזל שהפרחחים לא נתנו לרן בן שמעון הוראות איך לעשות אימון טקטי ולקבוע מי ישחק בקישור. מזל שהם נתנו לו לצאת מהאימון בלי מכות רציניות, אלא רק צעקות, דחיפות קלות ואיומים. מזל שהם רק המליצו לשכטר ולאחרים, בזמן שהם נכנסים לאימון, לחזור לעצמם, בתיבול קללות עסיסיות. תביאו "לנו" את הדרבי, "לא תביאו, אתם מתים" ועוד שלל הוראות, איומים ובלבול גדול מאוד בין מה מותר ומה אסור, מה לגיטימי ומה לא, בין אהבה לשנאה, בין אהדה לדרישה.
ואם מדברים כבר על הנהלה...צריך להתייחס לניסיונות המכירה הנואשים של שכטר, דמארי ו-ורמוט, כשאנחנו רק בדצמבר. עושים עליהם מכרז פומבי כל שבועיים, ובמקרה שמגיעה תוצאה טובה, אז זה חוזר שוב למעמד של ספקולציה עיתונאית. עכשיו שוב הדרבי יקבע את גורלם של השחקנים. לרגע התבלבלתי וחשבתי שמדובר בעירוני רמת השרון. תהליך עאלק.
המועדון האדום, היקר והענק הזה הולך ומאבד מהכבוד העצמי שלו. הגיע הזמן שיבוא רוכש שיפרק את העסק הזה מהיסודות כדי לבנות את הבסיס מחדש. אף תוצאה היום בדרבי לא תשנה את הפנים האמיתיות של הניהול הנוכחי בהפועל תל אביב. עצוב.