סטף ביי סטף: האליפות של קרי מעוררת השראה
משחקן שיריבים הולכים לו על הראש, לאחד שעוצר אותם על 37% מהשדה. מבחור צנום ושברירי, לסוס עבודה שאי אפשר להזיז בחדירות. השיפור הפיזי וההגנתי המדהים של קרי, בשלב כל כך מאוחר בקריירה, השתלם הלילה בענק עם שני גביעים ביד. סורוקה על האיש שגורם לכל ילד לחלום
זה אפילו לא היה המהלך ה-34 בחשיבותו של סטף קרי בגמר 2022, ודווקא זו הסיבה שכך ייפתח טור האליפות.
אמצע הרבע השלישי, לפנות בוקר ב-TD גארדן. בוסטון יצאה להתקפת מעבר, וג'ייסון טייטום מיהר לתפוס עמדה על הגארד של גולדן סטייט וקיבל את הכדור. 15 סנטימטר מפרידים בין הפורוורד שנבחר לחמישיית העונה לבין סטף. טייטום לקח אותו לפוסט-אפ, סטף החזיר מלחמה. טייטום ניסה לכדרר לכיוון האמצע, סטף שוב החזיר מלחמה, וגם שלח יד שהוציאה את הכדור החוצה. אחרי החטאה, הסלטיקס השיגו ריבאונד התקפה, טייטום זיהה היסוס נדיר אצל וויגינס ועקף אותו בדרך לטבעת. מי חיכה שם מתחת לסל? סטף, ששוב שם את ידו על הכדור ושוב הוציא אותו החוצה.
זה אפילו לא היה המהלך ה-34 בחשיבותו של סטף קרי בגמר 2022, אבל הוא סימל את הסיבה שסטף מניף הבוקר את תואר MVP סדרת הגמר הראשון בחייו, וחשוב מכך, את תואר האליפות. כבר ראינו אותו קולע שלשות, קולע שלשות מהחצי ושובר שיאים, אבל בגיל 34, ראינו בשבועיים האחרונים את הגרסה הבוגרת, השלמה ומעוררת ההשראה ביותר של סטפן וורדל קרי.
עצר גם את העיתונאי
זו היתה עוד מסיבת עיתונאים שגרתית, רגע לפני פתיחת גמר המערב נגד דאלאס, עד שאחד העיתונאים התחיל שאלה לסטף במילים "אתה, כ-two-way player...". סטף הזיז את הסנטר בהתפעלות, חייך וסקר את הסביבה, כאילו נוצר את הרגע, מוודא שכולם שמעו. גם את המהלך הזה הוא עצר - העיתונאי השתנק מצחוק והפסיק את השאלה באמצע. סטף הצביע על המצלמות, כאילו מוודא עם איש יחסי הציבור הוותיק של הווריורס, ריימונד רידר, שהשאלה הוקלטה. "עבודה טובה", אמר רידר לכתב, "זה לא הניסוח המדויק ששלחתי לך במייל, אבל זה היה קרוב". קרי הניף את ידו בשמחה. "כן! תמשיך עם זה".
הפעמים הבאות בהן הוזכרו המילים "two way player" - שחקן שמשפיע על משחקים בשני צדי המגרש - כבר היו שייכות לאנשים שחולקים איתו חדר הלבשה. "הייתה פעם אחת שבה צחקנו על זה, אבל זה מה שהוא כיום. יחסית למשקל שלו, הוא כנראה גם ריבאונדר ההגנה הטוב ביותר שלנו", אמר גורו ההגנה הוותיק ועוזר המאמן בגולדן סטייט, רון אדאמס. "ללא ספק, זו הגרסה הכי טובה שלו. אולי היו לו כבר שנים טובות יותר כקלע, אבל מבחינת יכולת כוללת - זה הסטף הכי טוב שראינו".
לפני 8 שנים, עזב אדאמס את הספסל של בוסטון כדי להצטרף לצוות של סטיב קר בווריירס. הוא פגש שם את סטף, אז שחקן שרק שנה קודם חתם על חוזה מצחיק של 11 מיליון דולר לעונה - ככה זה כשהקרסוליים היו שבריריים, הגוף היה צנום והיכולת להוביל קבוצה לאליפות הועמדה בסימן שאלה. זה לא שהגארד היה שחקן נטול יכולות הגנתיות לגמרי - הוא בכל זאת היה אחד החוטפים הטובים בליגה דאז - אבל רוב החטיפות הללו היו תוצאה של ידיים ומוח זריזים, שידעו לנצל לחץ של שחקנים אחרים, כמו קליי תומפסון ודריימונד גרין. באחד-על-אחד, הוא היה משחק עם מטרה על המצח. לברון ג'יימס וקיירי אירווינג חיסלו אותו בשלושת המשחקים האחרונים של גמר 2016, כולל שלשת האליפות של קיירי על הראש שלו.
"מבחינה גופנית, הוא חזק יותר ממה שהיה אי פעם", אמר עליו מאמנו סטיב קר. "בהשוואה למה שהיה לפני 7 או 8 שנים, הוא חזק יותר, ומסוגל להילחם טוב יותר בחסימות ומול שחקנים גבוהים יותר". הדוגמה עם טייטום היתה רק אחת; בכמה וכמה הזדמנויות הלילה, אל הורפורד, עם הפרש של 18 סנטימטר ו-20 קילו, ניסה להוריד את סטף לפוסט-אפ ונאלץ למסור את הכדור, אם בכלל הצליח לקבל אותו.
משחק עם החזה, לא עם הידיים
עונת 2019/20 הייתה אמורה לסמן את סוף עידן הווריורס. דוראנט נטש, קליי ישב בחוץ עם רצועה קרועה, דיאנג'לו ראסל לא השתלב והליינאפ של פיינליסטית המערב כלל אנקדוטות כמו דראגן בנדר, אלן סמיילגיץ', ג'רמי פארגו ועומארי ספלמן. השבוע הראשון של העונה התחיל קטסטרופה ואז, כדובדבן בקצפת, סטף שבר את היד בנחיתה רעה במשחק נגד פניקס והושבת.
כשהווריירס ראו לאן זה הולך, הם סגרו את השאלטר, ונתנו את הבמה בלית ברירה לשחקנים צעירים כמו הרוקי ג'ורדן פול, קוון לוני, דאמיון לי או חואן טוסקנו אנדרסון. שבועיים אחרי הטרייד של אנדרו וויגינס, ישב מולי לוני בחדר ההלבשה בצ'ייס סנטר, בסיומה של עוד תבוסה מול יוסטון, ובירך על הגעתו של וויגינס: "הוא שחקן נהדר, ראיתי אותו מקרוב עוד כשהיה בתיכון. אני שמח שהוא בקבוצה שלנו, והוא יהיה נהדר לווריורס. סטף גורם לכולם להיראות טוב. הוא גורם לכולם להרגיש בטוחים בעצמם על המגרש. שיתוף הפעולה עם סטף ייקח את המשחק של וויגינס לרמה אחרת".
האוהדים לא הספיקו להתרגל יותר מדי לשילוב הזה באותה עונה. נגיף מסוים השתלט על העולם והכניס את הספורט להדממה, משחק אחד בלבד אחרי הקאמבק של סטף. כעבור שבוע, החל הקומישינר אדם סילבר להניע את רעיון הבועה. אי אפשר היה להזמין אליה את כל 30 הקבוצות, וכך סטיב קר והווריירס גילו שהעונה שלהם הסתיימה עם מאזן 50-15, וקיבלו פגרה כפויה של יותר מ-9 חודשים, חלקה בתנאי בידוד.
סטף ניצל את המצב כדי לעבוד עם מאמנו האישי ברנדון פיין לא רק על שיפור רפרטואר הזריקות, אלא בעיקר על התחזקות פיזית. "הוא בן 32 וצעיר", אמר פיין בפודקאסט של טום הברסטראו בנובמבר 2020. "הוא עדיין מתחזק, הוא עדיין הופך לעוצמתי יותר, הוא עדיין הופך למהיר יותר. אלה לא דברים שאתם רואים אצל אנשים בני 32. הוא עוד מהדק ומדייק את דפוסי התנועה שלו. לא רק שהכישרון שלו ממשיך להשתפר, אלא שגם הגוף שלו ממשיך להתפתח. וזה דבר נדיר עבור אדם בן 32 ב-NBA. הוא הופך למסוקס יותר, חזק יותר, ונע בצורה חלקה כמו שלא ראיתם אותו מעולם".
בראיון ל"פוקס" העונה הוסיף פיין: "רוב השחקנים מגיעים ל'גוף של אדם בוגר' באזור גיל 27-29. אצל סטף זה התחיל רק בגיל 33, ועכשיו הוא באמת חזק ומסוגל להוסיף אלמנטים פיזיים במהירות. אנחנו שמים דגש גדול על יציבות אנכית ועל שרירי הליבה שלו. זה חשוב כשזורקים לסל, וזה מתורגם השנה הגנתית לכך שהוא משחק עם סבלנות, מצליח להזיז שחקנים מדרכם בעזרת החזה שלו ולא בעזרת הידיים".
"הוא רוצה את זה כל כך, כי נטפלו אליו"
ההתחזקות הפיזית הזו עזרה לא רק לסטף. היא גם גרמה לכך שאחת התפיסות הפופולריות ביותר בקרב מבקריו של סטף בשנות השושלת - שהוא נהנה מפירות ההגנה של אחרים ומשחק רק בצד אחד של המגרש - התבררה העונה כחסרת רלוונטיות. זה לא שהוא הפך לעת זיקנה לגארי פייטון האב (או הבן, או רוח הקודש) ויזכה מחר בתואר שחקן ההגנה של העונה, אבל הניסיונות ללכת לו על הראש פשוט נידונים שוב ושוב לכישלון - ולא משנה מי מנסה.
"הוא עושה המון בהגנה", אמר עליו גארי פייטון II, "הוא פשוט נמצא במקום הנכון בזמן הנכון". זה קורה גם כשומר העיקרי, וגם - כפי שעשה בעבר - כמי שערני לכדור בכל רגע, יודע לצאת מפוזיציה הגנתית כדי לחטוף. לאורך הפלייאוף, שחקנים שעליהם שמר סטף קלעו 37.5% מהשדה. הלילה, במשחק המכריע, הסלטיקס שוב ניסו לחפש אותו בסוויצ'ים - זה נגמר ב-3 מ-12 מהשדה וב-6 איבודים. הוא הוביל את כל השחקנים על המגרש עם 4 דפלקשנס (נגיעות שמסיטות את הכדור ממסלולו) ו-3 הצלות כדורים אבודים. עוד לפני המשחק הלילה, הוא גם נע על המגרש במהירות הגדולה ביותר מבין שחקני הרוטציה של הווריורס (4.81 קמ"ש), וגם מקום שני בכיסוי מטראז' בהגנה - הוא רץ 1,780 מטרים בממוצע לערב בצד הזה.
מעבר לזה, כאשר השחקן הטוב ביותר שלך רושם שיפור כל כך משמעותי בנקודת התורפה שלו - ועובד כל כך קשה ההשפעה גם על השחקנים הצעירים במועדון ניכרת. "הוא התרבות במועדון הזה", אמר אדאמס, עוזר המאמן, ל-KNBR."על המגרש, המון דברים סובבים סביבו בזכות תשומת הלב העצומה שהיריבות מקדישות לו. עוזר מאמן אחר, מייק בראון, ששימש העונה כראש צוות ההגנה, הוסיף: "הוא פשוט רוצה את זה כל כך - ואישית, אני חושב שזה בגלל שתמיד היו נטפלים אליו בנושא הזה. הוא השקיע בחדר כושר, ועכשיו יכול לחטוף את המכה, לא להירתע, ולגרום ליריבות להרגיש אותו בלי לעשות עבירה. ברגע שהוא הגיע למצב הזה - כבר לא צריך 'להחביא' אותו יותר, לדאוג מכך שיריבים יתקפו אותו".
וזו כנראה השורה התחתונה. השחקנים הגדולים באמת - מייקל, לברון, קובי ואחרים - הוסיפו לרפרטואר שלהם בגיל מאוחר בעיקר כלי נשק התקפיים חדשים, כשהאתלטיות כבר מעבר לשיא והרגליים לא קפצו גבוה כמו פעם. אבל ספק אם ראינו שחקן שמשנה ב-180 מעלות את התפיסה לגביו בצד ההגנתי של המגרש, בשלב כל כך מאוחר בקריירה. כולנו נזכור את סטף קרי כשחקן ששינה גם את התפיסה שלפיה אי אפשר לקחת אליפות בהתבססות על שלשות; אבל ההתחזקות הפיזית, השיפור ההגנתי, המחויבות שלו, הפכו אותו לסיפור עוד יותר מעורר השראה, ששני הגביעים הלילה, הגדול והקטן, היו רק החותמת האחרונה עליו.
או במילים אחרות: כל ילד שצומח כשהוא נמוך, צנום ו"טרף קל" מול חבריו הגבוהים, יכול לחלום על כך שאם יעבוד קשה, ואז יעבוד עוד יותר קשה - אולי יום אחד יוכל להיות סטף קרי.