השינוי בהולנד, הבושה של קמרון ומרתה אחת

אחרי 51 משחקים, ולפני הקרב האחרון והמכריע, הגיע הזמן לסכם את הטורניר המופלא בצרפת. חגיגת הכדורגל שהתחילה לפני חודש בדיוק תסתיים ב-18:00 בגמר הגדול בליון, בקרב בין אלופת העולם, ארצות הברית, לאלופת אירופה, הולנד.

זה התחיל כמונדיאל ללא הפתעות גדולות בשלב הבתים, כאשר כל הפייבורטיות המשיכו הלאה, והסתיים בשלבי נוקאאוט מלאי אקשן, דרמות ושיברון לב. שיאי הרייטינג שנשברו ממשחק למשחק, הטירוף העולמי ששטף את רחובות צרפת ואלפי האוהדים שמילאו את האיצטדיונים, התאגדו לתמונה אחת ברורה - זה טורניר שובר שיאים מכל הבחינות.

הגמר - הולנד או ארצות הברית?
ארה"ב
האלופה המכהנת ארה"ב, צלחה בקלות את שלב הבתים, כולל ניצחון 0:13 בלתי נתפס על תאילנד החלשה. המשך המסלול היה מאתגר יותר, כאשר פגשו בשמינית הגמר את נבחרת ספרד הצעירה, שהוכיחה רוח לחימה ויכולות טכניות מרשימות. ברבע הגמר, או "הגמר האמיתי" לפי העיתונים הצרפתיים, האמריקאיות הצליחו לשמור על מקומם מול מארחת הטורניר והפייבוריטית השנייה, צרפת. אך הניצחון החשוב ביותר היה בחצי הגמר על נבחרת שלוש הלביאות האנגליות, שהזכיר לנו באמת, את החומר ממנו קורצה האלופה המכהנת.

מייגן ראפינו שרפה את הרשת במגרש וגם את הרשת הווירטואלית, עם חילופי ציוצים מול נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ, ואלכס מורגן המשיכה עם חגיגת שער ניצחון על אנגליה, בתנועת לגימת תה, שגרמה לסערה תקשורתית גדולה. אבל ארה"ב לא מתרגשת, והיא באה לסיים את מה שהתחילה. המשפט המפורסם "כדי להיות הטובות בעולם, צריך לנצח את הטובות ביותר" הוא בדיוק מה שהאמריקאיות עשו בדרכן לגמר בליון. נבחרת הפסים והכוכבים מגיעה בטוחה, עם כל הניסיון, ותעשה הכל כדי להבטיח זכייה שנייה ברצף, רביעית סה"כ, ולקבע סופית את מקומן כטובות ביותר בהיסטוריה של התחרות.

הולנד
מי שסומנה כסוס שחור שיכול לגנוב את ההצגה, הצליחה לעשות את כל הדרך לגמר בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה. רבות דובר על החלק ההתקפי ההולנדי, שכלל את מרטנס, מידמה, ושניס ואן דה סאנדן, שלא ממש הצליחה לעמוד בציפיות. המצבים הנייחים הפכו להיות הנשק הסודי של הנבחרת הכתומה, עם הרמות מדויקות של מלכת הבישולים, שרידה ספיטסה.

מסלול הניצחונות ההולנדי המרשים משקף את השינוי וההתפתחות שעבר ענף הכדורגל הנשי הכתום. עם עצם עלייתה לגמר, הולנד הצליחה להראות לעולם כולו, שהשקעה בענף ובשחקניות הכדורגל מובילה לשינוי בתפיסה הספורטיבית, והציבה את הכדורגל ההולנדי בחזית הבמה העולמית. כל שנותר להן עכשיו הוא להתמודד עם הלחץ המנטאלי בגמר, להתעלם מחוסר הניסיון ופשוט לשחק כדורגל התקפי משובח. בעזרת הקהל ההולנדי הנאמן, ששטף בהמוניו את ואלנסיין ועשה את צעדיו לליון, הכל אפשרי.

המאכזבות
גרמניה
למרות שאיבדה כבר בפתיחת הטורניר את הקפטנית והכוכבת הראשית שלה, ג'ניפר מארוז'ן, המדורגת שנייה עברה את שלב הבתים ושמינית הגמר, מבלי לאבד נקודה וללא ספיגת שער. ולמרות זאת היה נדמה שמשהו לא התחבר. הנבחרת נראתה רחוק מלהרשים ורשמה הופעות אפורות וחסרת ניצוץ. ההדחה ברבע הגמר על ידי שוודיה, היתה כישלון אמיתי ואכזבה ענקית לגרמניה, שנשארה ללא תואר וללא הכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020. התקופה הקשה שעברה על המאנשאפט בשנתיים האחרונות היתה ידועה, אך עדיין ציפו שהיא תצליח לעבור את שלב שמינית הגמר. בתקופה בה הכדורגל האירופאי בפריחה, דווקא גרמניה, זו שהיתה אימפריית כדורגל נשים, נשארה מאחור. ההפסד חשף את הבעיות הפנימיות שהשתרשו בבסיס הענף ויחייבו את ההתאחדות הגרמנית לעשות בדק בית מקיף על מנת להחזיר את גדולתה ויוקרתה של הנבחרת.

צרפת
עד רבע הגמר מול ארצות הברית, מדינה שלמה האמינה שהיא בדרך הוודאית לזכייה ראשונה על אדמת המולדת. "החלום נשבר" זעקו כותרות העיתונים בצרפת, וכל מה שנותר היה ללקק את הפצעים. הטריקולור פתחה את הטורניר מצוין, לא איבדה נקודה בשלב הבתים ונתנה שואו אדיר לקהל הביתי בכל המשחקים, כולל ב-120 הדקות מול ברזיל בשמינית הגמר. אבל אז הגיעו האמריקאיות, ולמרות הניסיונות הרבים של התקפת הכחולות, הן לא הצליחו לפרוץ את החומה האמריקאית המנוסה. בשריקת הסיום כל השחקניות הצרפתיות נשארו שרועות על הדשא, הקהל ההמום נותר במקומו. התקווה הצרפתית לגביע תיאלץ להמתין עוד ארבע שנים.

המפתיעות
איטליה
אחרי 20 שנה של היעדרות, האיטלקיות חזרו למונדיאל, ובענק. עם ניצחון על אוסטרליה כבר במשחק הפתיחה, עלייה מהמקום הראשון בשלב הבתים, וניצחון משכנע בשמינית הגמר על סין, היא הייתה בלתי ניתנת לעצירה. לפחות עד שהגיעה הולנד. למרות משחק טוב, השחקניות מארץ המגף נכנעו בסופו של דבר לנבחרת הכתומה, וגם לחום הקיצוני שהיה קשה מדי לחלק מהן. איטליה קיבלה באהבה את הגיבורות הלאומיות החדשות שלה, שהגיעו ללא ציפיות לטורניר, ויצאו ממנו כוכבות.

ארגנטינה
הדרך הכמעט בלתי אפשרית של הנבחרת הארגנטינאית למונדיאל נשמעת כאילו נלקחה מסיפור בדיוני. ארגנטינה הצליחה להעפיל לגביע העולם אחרי 1,000 ימים של חוסר פעילות, ניסיון סגירה של הנבחרת על ידי ההתאחדות ומבלי שהיו משחקי ליגה סדירים. הנבחרת נבנתה בעיקר סביב שחקניות מקומיות, שהתאפיינו באותן תכונות - לב גדול ונחישות טהורה. צריך רק להסתכל על החיוך השבור של אלדנה קומטי, הבלמית  בת 23, שהוכיחה לכולם שגם שבר בשן הקידמית ממרפק של שחקנית יפנית, לא יוריד אותה מהדשא. ארגנטינה אומנם לא הצליחה להעפיל לשמינית הגמר, אך סיימה את הטורניר בהצגה ענקית וקאמבק מהסרטים, כשחזרה מפיגור 3:0 עד הדקה ה-75, וסיימה ב-3:3 מול סקוטלנד.

הבושה
קמרון
משחק שמינית הגמר מול אנגליה ייזכר בעיקר בגלל שורת תקריות קיצוניות בהן היו מעורבות הקמרוניות, שזעמו על השיפוט. ב-90 דקות "זכינו" לראות יריקה על שחקנית, דחיפת שופטת, תלונות על "גזענות" וסירוב להמשיך לשחק - פעמיים. השחקניות הקמרוניות ביזו את המשחק. דווקא אלו שאמורות להוות מודל לחיקוי ספורטיבי-ערכי, הצליחו לעשות בדיוק ההפך. התנהגות המביכה עשתה נזק תדמיתי לענף הכדורגל הנשי והכתים את הטורניר העולמי.

המאבק על המקום השלישי
אנגליה
ב-2015, אנגליה סיימה במקום השלישי וזכתה בארד. אז זה היה הישג חסר תקדים עבורן וממלכה שלמה התמלאה גאווה. הפעם זה לא סיפק אותן, ובצדק. ארץ הולדת הכדורגל הגיעה לצרפת עם הצהרת כוונות ברורה, והיתה קרובה לקיים אותה. פיל נוויל בנה קבוצה לתפארת, שהשתפרה ממשחק למשחק. התיאום ההרמוני בין הבלמיות, עם הדומיננטיות של לוסי ברונז וניקיטה פאריס באגף ימין הטוב ביותר בטורניר, וחלוצת תשע אלמונית ומושלמת בדמות אלן וייט, כמעט והוביל את הנבחרת לסנסציה מול ארה"ב.

אנגליה נשלחה להתנחם, שוב, בקרב על מדליית הארד, הגיעה מותשת פיזית ומנטאלית, ונאלצה להסתפק במקום הרביעי, אחרי הפסד לשוודיה. בראיון לאחר המשחק פיל נוויל אמר בכנות ש"זה היה משחק חסר משמעות, כי הם לא באו לשחק על המקום השלישי או הרביעי". אנגליה חזרה הביתה עם ראש מורם, ותנצל את הזמן להשתפר עד הקיץ הבא, בו נזכה לראות אותה כאחת משלושת הנבחרות האירופאיות שייתחרו על מדליית הזהב במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020.

שוודיה
הנבחרת הסקנדינבית הגיעה לטורניר הזה עם מטרה ראשונית לצלוח את שלב הבתים. ככל שהתקדמה, כך גדל התיאבון. צהובות-כחולות עברו דרך מרשימה במשחקי הנוק-אאוט, כאשר שלחו הביתה נבחרות במשקל כבד כמו קנדה וגרמניה. השוודיות עלו למשחקים עם אנרגיות גבוהות, ביטחון עצמי, רוח פנימית ואמונה שהן יכולות לנצח כל יריבה העומדת מולה. ההגנה היציבה, בראשות השוערת המצויינת לינדהל, המשיכה להיות אבן יסוד חזקה באופי המשחק שלה.

הכוח ההתקפי המוחץ, עם שחקניות מהירות כמו בלאקסטניוס, יעקובסון ואסלאני, היה בדיוק מה שהיה חסר לנבחרת האירופאית בשנים האחרונות. המהירות בה הן הצליחו לעבור מהגנה להתקפה, שינתה לחלוטין את אסטרטגיית המשחק והפך אותן לאחת הנבחרות המסוכנות בתחרות. שוודיה סיכמה טורניר מוצלח למדי עם מדליית ארד, כרטיס יקר מפז למשחקים האולימפיים בטוקיו והרבה כבוד וגאווה למולדת.

מרתה - שיאנית הכיבושים
הקנרית הברזילאית גדולה מכולן עלתה לשחק במונדיאל החמישי, וכנראה האחרון שלה. בגיל 32, היא כבשה את השער ה-16 בטורנירים והפכה להיות הראשונה שכובשת בכל אחד מגביעי העולם בהם השתתפה. בהמשך, היא גם ניפצה את שיא הכיבושים במפעל שהיה שייך למירוסלב קלוזה, כשכבשה את השער ה-17.

מה שהופך את מרתה לגדולה מכולן הם לא השיאים הבלתי נתפסים שלה, כי היא הרבה יותר מזה. היא מודל לחיקוי, פורצת דרך ושחקנית פנומנאלית. מיד לאחר ההדחה הכואבת מול צרפת, היא ניצלה את הראיון כשהיא מתרגשת וחנוקה מדמעות, להעביר מסר חשוב לנערות ולילדות שרואות אותה: "לא תהיה מרתה, פורמיגה או כריסטיאני לעד. לכו לשחק כדורגל!", היא התחננה.

השוערות
בטורניר הנוכחי קיבלנו הצגה אמיתית של יכולות טכניות גבוהות, הצלות מטורפות, ושואו מופלא של שוערות פנטסטיות. השיפור המהותי בעמדת השוערת, שנחשבה לנקודת חולשה בענף הנשי, הוא הוכחה מוחצת לכך שכשיש כישרון גולמי אצל שחקנית. השקעת משאבים ופיתוחה היא הדרך היחידה והאמיתית לקידום. כריסטיאן אנדלר מצ'ילה היא אחת השוערות הטובות ביותר בטורניר ובעולם. ונינה קוריאה מארגנטינה, סנדרה פאניוס הספרדית וקרן בארדסלי האנגלית היו אחראיות על תצוגות כדורגל נפלאות.