קפצה מעל מכשול: ספרד גילתה סבלנות ובגרות

ההיסטוריה מספרת שמאז הגמר הגדול בהיסטוריה, בו הביסה 0:4 את איטליה בגמר יורו 2012, ספרד לא ניצחה משחק נוקאאוט ב-90 דקות בטורניר גדול. עד אתמול. באופן אירוני, הנבחרת של לואיס דה לה פואנטה נתנה רביעייה לרשת של גאורגיה ורקדה על הדשא בקלן בדרך לרבע גמר היורו. ההשוואות לדור הזהב ההוא הן עדיין מוגזמות וצריכות להתקבל בערבון מוגבל כמובן, אך בכל זאת אי אפשר להתעלם מהכדורגל האיכותי והאטרקטיבי שמציגה ספרד. לפניכם שלוש מסקנות מעוד ערב מצויין באדום.

1. לדעת לסבול. כל נבחרת צריכה לסבול כדי להשיג תואר בטורניר גדול. כל נבחרת צריכה לגלות מידת של אופי בדרך לתהילה. לכן, במובנים מסויימים, טוב שספרד נקלעה לפיגור הזה בדקה ה-17 משער עצמי של רובין לה נורמן. זו הפעם הראשונה שהיא סופגת בטורניר והפעם הראשונה שהיא צריכה להגיב. נכון עד אז רשמה ספרד שש בעיטות לשער של גאורגיה, וברמה האופטית, קשה היה להריץ תסריט של סנסציה כבירה. אחרי הכל גאורגיה, עם כל ההתלהבות מעלייתה לשמינית הגמר, מדורגת במקום ה-74 בפיפ"א ורק לפני 10 חודשים ספגה שביעייה מאותה נבחרת בטביליסי.

ספרד לא ממש נלחצה מהסיטואציה. הזכרונות המרים מההדחות המביכות לרוסיה ומרוקו אחרי בונקר מפואר של היריבות מצד אחד, וחוסר האונים ההתקפי הספרדי  מצד שני לא הספיקו לצוף. כי ספרד הזו עושה את הדברים אחרת. שער השוויון של רודרי נוצר בדרך הכי לא ספרדית שאנחנו יכולים לעלות על הדעת. בבעיטה מרחוק. אלמנט נוסף במשחק הספרדי החדש, כזה שהיה מתקבל בבוז אצל מאמנים כמו לואיס אנריקה, פרננדו היירו ואפילו ויסנטה דל בוסקה הגדול.

באותם רגעים ניקו וויליאמס שפתח חזק נעלם מהמשחק ולאמין ימאל נתקל בכל פעם בשני קירות לבנים. גאורגי ממרדשווילי עצר את כל הניסיונות של ספרד ונראה היה בדרך לעוד משחק גדול בטורניר. ואז רודרי לקח את האחריות והבקיע עבור ספרד שער ראשון בבעיטה מחוץ לרחבה ביורו אחרי 24 שנה. המבקיע הקודם היה ראול גונסאלס מול סלובניה, זה שנופה מהסגל של לואיס אראגונס לפני יורו 2008, אז החל עידן הזהב.