לפחות לעת עתה, הסיפור של יורו 2024 הוא האוהדים. שלוש שנים אחרי שהקורונה ביאסה לכולם את החיים, בטורניר שנפרס על פניה של כמעט כל אירופה ועם הגבלות קהל דרמטיות, אליפות אירופה הנוכחית עומדת בסימן חזרתו של הקהל לאחד מיעדי הכדורגל הטובים ביותר, גרמניה למרות שהיא איננה חפה מבעיות.
קרוב ל-55 אלף צופים בממוצע למשחק נכחו עד כה ב-12 המשחקים של המחזור הראשון: הנתון הגבוה ביותר מאז יורו 1988, שנערך גם כן בגרמניה (המערבית). אך אז יש לזכור כי הטורניר נערך במתכונת מצומצמת של שמונה נבחרות בלבד, וכי הטורניר שמתקיים החודש בגרמניה צפוי לשבור את שיא כל הזמנים של כמות אוהדים בטורניר.
ברוב הזמן, גרמניה, למרות גודלה, מציעה לאוהדי 24 הנבחרות המשתתפות ולהמוני התיירים חוויה צבעונית עם וויבים של קיץ בלתי נשכח. ברדיוס של איזור הנורד-ריין ושטפליה בו אני נמצא אפשר להגיע בקלות יחסית מקלן לגלזנקירשן, דורטמונד ודיסלדורף ולהספיק להנות ממשחק אחד בכל יום ובנסיעות חינמיות (רק ברכבות הרגיונליות ובערים עצמן ביום המשחק), אם יש לכם כרטיס למשחק. הטבעות האחרות שטוטגארט, פרנקפורט ומינכן קצת יותר מרוחקות, כמו גם לייפציג, ברלין והמבורג, ובכל זאת כל המשחקים מפוצצים עד אפס מקום. אירופה צמאה לכדורגל.
גם באצטדיונים בהם נפתחה מכירת כרטיסים ברגע האחרון, בעיקר לבית בו נמצאות בלגיה, אוקראינה, רומניה, לא הורגשו בכלל קרחות בניגוד למשל למונדיאלים שהתרחשו בקטאר וברוסיה. טורקיה הביאה קרוב ל-70 אלף אוהדים למשחק בדורטמונד (להוציא פוליטיקה, לטעמי הקהל הטוב ביותר עד כה בטורניר), קרואטיה קיבלה תמיכה מ-50 אלף אוהדים בברלין והסקוטים נמצאים בכל חור, יש האומרים במאות אלפים. וזו רק ההתחלה כמובן. הכל עובר עד כה ללא תקריות חריגות של חוליגנים.
ברוב האצטדיונים והערים מתקתקים את העבודה. השילוט מצוין, המתנדבים והסדרנים מסבירי פנים ורוב התנועה לכיוון האצטדיון ומחוצה לה לפיזור האוהדים עובדת בצורה טובה, לעיתים אפילו מצוינת.
נשים פה כמובן כוכבית, כי לא אוכל להתעלם ממה שחוויתי באצטדיון בגלזנקירשן, יחד עם עוד 60 אלף אנגלים וסרבים, ביציאה מהמשחק. מעבר לכך שלעיר הקטנה ביותר מבין המארחות אין שום דבר להציע לאוהד הכדורגל הממוצע ורוב התיירים החליטו לישון מחוץ לה, דרכי הגישה לאצטדיון מתחנת הרכבת מסתכמים בכלי תחבורה אחד - חשמלית מספר 302.
המארגנים, ברוב עליבותם, לא חשבו על אלטרנטיבה. מונית או אובר אי אפשר להזמין בשעות המשחק בקרבת הפלטינס ארנה ועל אוטובוסים אין מה לדבר. תדירות הרכבות החשמליות שהסיעו אותנו חזרה היתה קמוצה ואלה שכן הגיעו כבר היו מלאות. כך נוצר פקק אנושי לאורך קילומטרים בדרך לתחנה. לאחר למעלה מ-3 שעות מסוייטות הצלחנו להגיע, איכשהו, לתחנה. בימים כתיקונם המרחק הוא קילומטרים בודדים.
הסיפור על היעילות הגרמנית הוא מיתוס שמתפוצץ בפנים וגם לא מעט רכבות בינעירוניות מפקששות ומתעכבות בשל עבודות על המסילות. ועכשיו, מעניין יהיה לראות איזה מסקנות יסיקו אופ"א והמארגנים לקראת המשחק ביום חמישי של ספרד ואיטליה. דבר כזה לא יכול לחזור על עצמו. אז למגיעים לגלזנקירשן ראו הוזהרתם. ועצה ידידות: נסו ללכת ברגל, יש מצב שתגיעו בזמן לתחנה המרכזית.