בשנתיים האחרונות שמו של ריקי רוביו הפך לחוצה יבשות. החל מהופעתו המרשימה במקומו של חוסה קלדרון בטורניר האולימפי בבייג'ין והפייט שנתנו הוא ונבחרת ספרד לדרים טים בגמר, דרך עזיבת החממה בבדאלונה והצטרפותו לברצלונה, ועד הזכיה עם הקבוצה ביורוליג בעונתו הראשונה. בתווך נבחר ילד הפלא, הזוכה לשלל השוואות – ממג'יק ג'ונסון ועד לפיסטול פיט מאראביץ' – במקום ה-5 בדראפט על ידי מינסוטה. זאת אחרי שכמעט 10 קבוצות ניסו לשים את ידיהן עליו. אך דווקא העונה, כשנדמה היה שרוביו עומד לכבוש בסערה את עולם הכדורסל, הוא נעצר. דורך במקום ונתקע מבלי יכולת להניע עצמו קדימה באותה צורה יוצאת דופן בה הוא מריץ התקפות מתפרצות. האם מדובר בעצירה ומיצוי הפוטנציאל או שבלון ההייפ נמצא על סף פיצוץ?
- 21:45, שידור ישיר באתר: ברצלונה מול מכבי תל אביב
המספרים אינם משקרים. רוביו מתקשה העונה ביורוליג, כשהאשמה משולבת: בארסה סבלה העונה מפציעות רבות, במיוחד של חואן קרלוס נבארו, ג'יאנלוקה באזילה ופיט מייקל, אך גם הוא לא נטל את היוזמה לידיו והתעלה. למעשה, ההיפך הגמור קרה. ההגנה המוחצת מהעונה שעברה, זו שדורגה במקום ה-1 בין קבוצות היורוליג, הפכה ל-12 בטיבה בשלב הבתים שהסתיים לא מכבר. רוביו, לפרקים גדולים מידי, ראה מהספסל את המאני-טיים במשחקים צמודים, כשויקטור סאדה ויאקה לאקוביץ' קיבלו את הכדור וקבלת ההחלטות בעמדת הפוינט גארד. העונה מספק רוביו רק 7.4 נק', 3.7 אס', 2.4 ריב' ופחות מ-2 חטיפות למשחק ב-21:34 דקות. ורק 21% משלוש נק'. ב-3 משחקים אפילו לא פתח בחמישייה. בעונה שעברה, אז דרסה בארסה את היבשת בשלב המוקדם, רשם 6.4 נק', 5.6 אס' ו-3.2 ריב'. אז גם פתח בכל 22 משחקי הקבוצה במפעל האירופי וזכה לדקת משחק יותר. דווקא בגלל פציעות הגארדים היה נדמה כי רוביו ייתן יותר. יראה שהתפתח יותר. וזה לא קרה.
"ריקי רק בן 20, וכבר כמה שנים נמצא בטופ”, מסנגר סאל מרגי, העיתונאי הקטאלוני של ה”אל מונדו דפורטיבו”, "על ריקי תמיד היה את תג שחקן ה-NBA. האמת היא שכמו כל הקבוצה הוא לא התרומם העונה לגבהים שכולם ציפו. בארסה סבלה מפציעות וזה היה מאוד משמעותי עבורו שנבארו לא שיחק, ולא היה בכושר עד עכשיו. ריקי צריך את נבארו במגרש ולעתים גם את באסילה לצידו. הוא פליימייקר, ולא מהסוג שקולע. ברגע ששניהם פצועים, פתאום ריקי חשוף. אז רואים ריקי אחר, דורשים ממנו שיעשה גם נקודות על חשבון דברים אחרים ואלו דברים שהוא לא עשה בשנים האחרונות כי לא נדרש להם. הלחץ הזה הפך ליותר אפקטיבי במגרש. בעונה שעברה לברצלונה היו בקביעות את 15 הנק' של נבארו וה-12 של באסילה ולכן המאמן פסקוואל לא דרש ממנו לאיים על הסל מכל מצב. השנה הם צריכים אותו”.
הקו האחורי של ברצלונה מספק העונה 65% מסך האסיסטים בקבוצה, כמות שצפויה לרדת כשאלן אנדרסון ייכנס לעניינים ומייקל ישוב מפציעתו. ורוביו ייפגע שוב. האם "הבייב הלאומי", כוכב היו-טיוב לשעבר המשתכר החמישי בלבד בקבוצה, יכול להגשים חלום 6 שנים אחרי שהחל לשחק כמקצוען לכל דבר, ולהראות שהוא אכן קורץ מהחומר שגורם לקבוצת NBA להפקיד עתידה בידיו? התשובה שלילית בשלב זה. התלות בגארד שלצידו, והעובדה שהוא חוסה בצילו של נבארו לא מאפשרים לרוביו לפתח עצמו. במסע הסקאוט האחרון ממנו חזרו נציגי הוולבס הם נשאלו על רוביו. תשובתם לא הייתה קשורה למגבלותיו ההתקפיות, אלא ליתרונות שהוא מביא בהגנה. "המאמן רמביס רוצה שחקני הגנה שצופים את המהלך שיקרה ולא כאלו שנגררים למהלך", ענה סקאוט המועדון, "ריקי מביא מימד אחר לצד הזה במגרש".
למהלך ההגנתי הצטרפו גם כתבי המינסוטה טריביון: "נראה שרוביו משועמם באירופה, וכפי שמינסוטה צריכה שחקן בעל השפעה מיידית כמוהו, הוא צריך אותה". "הבעיה של ריקי נראית לי יותר פסיכולוגית", אומר מרגי, "הרגעים שלו עוד יגיעו. אם ברצלונה תגיע לפיינל פור הוא יככב. תראה, אנדרס אינייסטה לא עשה כמעט כלום והספידו אותו, ופתאום כבש שער למזכרת מול צ'לסי, ובמונדיאל את השער הגדול בתולדות ספרד. נכון שציפו שרוביו יהיה הרכז הטוב באירופה אבל זה לא קרה. כל היריבים יודעים, הם למדו: כשאין את נבארו ובאסילה, הלחץ שלהם על ריקי גובר וכך גם הלחץ שלו על עצמו".
ואולי אנו אשמים בציפייה ששחקן צעיר יעשה מול עינינו צעדי ענק ויתפתח למשהו מרגש שלו אנו מחכים? כלל לא בטוח, לפחות אם שופטים לפי ההגנה לה זוכה מהתקשורת במדינה שנותנת לו את הזמן. "לחץ תמיד היה על רוביו, אבל הפעם מדובר בסוג אחר", מאשר מרגי, "הוא כוכב מגיל צעיר מאוד, שחקן בית שלנו ובעל פוטנציאל מדהים. הוא המג'יק שלנו. אבל מתחילים להבין שהתדמית הנקייה שלו, של ילד שחוזר הביתה עם שוקו ולחמניה, פוגעת בו. חסר לו הקילר-אינסטינקט. התקשורת מגינה עליו ונזהרת מלבקר אותו כי הנזק עלול להיות גדול. התדמית שלו, של ילד טוב ותמים וחסר ביצים לצעוק על המגרש – להבדיל ממנהיג שכולם סרים למוצא פיו – נכונה. ובמקרה הזה מזיקה לו. הוא עדיין חסר את המנהיגות הזאת".
רוביו עצמו מודה שהוא במילכוד ולא מספק את הסחורה המצופה. "אני מודע לכך שלא התקדמתי העונה", הודה לפני שבועיים בראיון בארה"ב, "ברצלונה לא יציבה העונה, וכך גם אני. לדעתי העונה שלנו נראית יותר כמו רכבת הרים. אנו עדיין מחפשים את הקומבינציה הנכונה והיציבה. לגבי הקליעה, לפעמים אתה בר מזל והכדור נכנס ולפעמים לא. אשתקד כשלא קלעתי, מצאתי דרכים אחרות לעזור לקבוצה. העונה קשה לי יותר, אבל פסקוואל וחבריי לקבוצה מסייעים לי ברגעים הקשים. חשוב לי לנצח, לא משנה אם אקלע 15 נק' או 0 נק'. המספרים שלי חסרי משמעות בעיניי". אלו אכן דברים של ילד. מוכשר ככל שיהיה, נדמה שההתאמה הגדולה ביותר שעל רוביו לעשות היא מנטלית. בגישה. "כך או כך, ריקי יגיע ל-NBA", אומר מרגי, "רק שלדעתי זה לא יקרה בקיץ הזה למרות סיום חוזהו והסיכום עם מינסוטה. הוא ילד משפחתי, מאוד אוהב להיות בבית ונרתע ממקומות חדשים. הוא לא פאו גאסול במובן הזה, של מנהיג מלידה. גאסול עשה את הקפיצה ל-NBA אחרי עונה יוצאת מהכלל, וכשחקן ואדם מוכן יותר. ריקי עדיין צריך לפתח את עצמו".
בסיכום שלב הבתים של העיתון "ספורט" הזכירו כי רוביו, ובמיוחד מספריו, נסקו בעונה שעברה ככל שהעונה התקדמה. גם הצפי הנוכחי של התקשורת הספרדית הוא לפריצה שאמורה להגיע החל מהמשחק הראשון מול מכבי ת"א ועד, אם ירצה חואן קרלוס, לריפיט. "הוא לא ייתן לבארסה העונה 15 נק' ו-10 אס' וזה בסדר כל עוד הקבוצה תהיה בריאה ומנצחת", סיכמו שם בפשטות. "פסקוואל מאמן שנותן אמון מוחלט בשחקניו, ומערכת היחסים ביניהם מצוינת", מדגיש מרגי, "צריך לזכור גם ששיטת הרוטציה הרחבה שלו, למרות אהבתו חסרת הגבולות לריקי, מגבילה את האפשרות שיבלוט יותר סטטיסטית". ואכן, 3.5 החודשים הקרובים יקבעו במידה רבה את עתידו של ריקי רוביו, כמו את הגדרתו במילון הכדורסל העולמי. כפנומן. שחקן על. השונה. המג'יק. אולי פשוט מג'יק.