פיטר פלצ'יק על המדליה: "התמונות לא משקרות"
המדליסט על סערת החלודה: "מבאס, יש צבעים וסימנים משהייתי בכפר האולימפי"
אחרי דרמה אדירה בקרב האחרון על הארד, פיטר פלצ'יק הפך למדליסט אולימפי וריגש מדינה שלמה יחד עם מאמנו אורן סמדג'ה. כעת, בראיון שלאחר הזכייה לערוץ הספורט, הוא דיבר על הרגעים המרגשים וגם על המדליה שכבר התחילה להחליד.
"זה מרגש, מציף אותי שוב", התחיל פלצ'יק ודיבר על הרגעים המרגשים בסיום הקרב, "לא יודע איך נהייתי רגיש בתקופה האחרונה, כולם מרגישים מוצפים רגשית אחרי מה שקרה, הכל התנקז לרגע הזה. עבודה קשה, טלטלות שעברתי, הסיפור האישי, כל מה שהמדינה חוותה בשנה האחרונה, הסיפור של אורן, הכל מתנקז למדליה אולימפית. הכי רציתי את זה בעולם, אורן היה הטריגר שלי והתפרקתי על המזרן, לא הצלחתי אפילו להגיע אליו".
כאשר נשאל האם נפגש עם סמדג'ה אחרי חזרתו אמר: "כן, אני חוזר מאירוע בפולג לזכרו של עומר סמדג'ה ז"ל. אורן עושה דברים מדהימים ומנציח את עומר בעוצמה וערכיות, עם מסרים תומכים מרימים ועוצמתיים לכל עם ישראל. זכות גדולה להיות ספורטאי שלו, אני זכיתי. אני לא חושב שמעכלים עדיין, אמנם אני עם המשפחה ובארץ אבל עולים לי זיכרונות ופלאשבקים, צריך לתת לזה לשקוע. חושב שנוכל לספר עוד הרבה דברים על היום המיוחד הזה".
על הרגע המרגש עם סמדג'ה אמר: "אתה עושה לי צמרמורת, זה היה רגע אחד העוצמתיים בחיי, רק היום שנחתתי בארץ אני מבין כמה אנשים זה ריגש ובכמה זה נגע. אמרתי לו 'עשינו את זה! לזכר עומר סמדג'ה ולזכר כל הגיבורים שלנו', אני מנגב לו את הדמעות והוא לי, תמונה מאוד עוצמתית, ברגעים כאלו הכל צף בלי פילטרים. דניאל אומרת לי שהייתי כמו רוקי בלבואה שצועק אדריאן ובוכה, רק היה חסר שהייתי צועק דניאל ובוכה".
על מצב המדליה אמר: "לא נעים להגיד אבל התמונות לא משקרות, היא מקבלת כתמים וצבעים חדשים שזה פשוט מבאס, לא יצאתי מהכפר האולימפי וכבר היא התחילה לשנות צבע. הוועד האולימפי הישראלי על הנושא ועל האירוע ולא צריך לדאוג".
על ענייני האבטחה סביב הנבחרת אמר: "אני באמת חושב שלא נתתי לשום דבר שלא עוזר לי לקרבות לגעת בי, זו אולי התחרות שהכי הצלחתי להתמקד בה ותוך כדי להנות מהדרך ולדאוג שמי שמסביבי יהנה, הכל באיזון מדויק. אולי כל העבודה של התקופה האחרונה המקצועית עם אורן והמעטפת והקפסולה הפרטית, גולן פולק וגבריאל קיטובר, עבדו איתי והכנסנו אלמנט מנטאלי בכל קרב והכנה.
עשינו התאוששת בכפר וסביב האמבטיית קרח, עשינו היבט מנטאלי, שמו לי אוזניות ושמו את הכרוז שאומר לי לעלות לקרב ואני שומע את הקהל מריע את השם שלי. גולם מוריד לי את האוזניות ואמר לי להיכנס מהר לקרח, נכנסתי ובאתי להיכנס למקלחת החמה והוא פתאום אומר לי להיכנס לעוד דקה, הכי מנטאלי. כמו חייל".