תהיו גורבנקו: השחיינית היא השראה לכולנו

אנסטסיה גורבנקו היא אחת מהספורטאיות הבכירות של הספורט הישראלי. השחיינית בת ה-20  מחזיקה בתואר סגנית אלופת העולם במשחה 400 מטר מעורב אישי, הישג שנכנס לדפי ההיסטוריה של השחייה. כמו כן, היא אלופת אירופה מספר פעמים, ושיאנית ישראל גם כן מספר פעמים.

גורבנקו השתתפה במשחקים האולימפיים לראשונה בקריירה בטוקיו 2020 כשהייתה בת 17, והגיעה להישגי שיא בשנה הנוכחית. החוויה בטוקיו הייתה שונה לגמרי עבורה. אז, המשחקים נערכו לצד מגיפת הקורונה, ללא קהל, ללא אורח חיים סטנדרטי, ובעיקר ללא אווירה תחרותית כפי שצפויה להיות באירוע הגדול ביותר בעולם.

בפריז החוויה הייתה שונה ב-180 מעלות. הקהל הגיע במספרים עצומים גם למשחי המוקדמות בבוקר, וגם למשחי הגמרים בערב. לה דיפאנס ארנה, אולם השחייה, מכיל 12,000 מקומות ישיבה לקהל, כאשר בכל ערב לא נותר כיסא אחד פנוי, ובבוקר המצב היה די דומה. רעש העידוד והצעקות מהקהל מורגשים בכל פינה באולם ומחוצה לו, ההד החזק שלהם חודר את האוזניות של השחיינים שרוצים להתרכז רגע לפני שהם קופצים למים, הקהל הביתי הצרפתי קולני באופן קיצוני, ושאר המדינות שהיו בקהל גרמו לרעש עוצמתי ולתחרותיות גבוהה.

אמש (שישי) גורבנקו סיימה את חלקה במשחקים האולימפיים בפריז 2024, 3 שנים אחרי הפעם הראשונה. בשלוש השנים הללו גורבנקו התבגרה, צברה ביטחון, ותק, ובעיקר ניסיון תחרותי-מקצועי בעולם. 

החודשיים שקדמו לפתיחת המשחקים היו לשיאה המקצועי בקריירה. שבירת השיאים והעליונות שלה בסבב המארה נוסטרום בו שברה מספר פעמים שברה את השיא הישראל שקבעה במשחה 400 מטר מעורב, ולאחר מכן אליפות אירופה בה זכתה גם במשחה ה-200  מטר מעורב אישי ובאותו הסגנון גם למרחק של 400 מטר, שמרה על תוארה וזכתה בפעם השלישית ברציפות. אלה היוו כתמונת המצב למשחקים, והציפיות היו בהתאם למצבה, שהיא הגדירה בעצמה כ"הכושר הטוב ביותר שהייתי בו אי פעם".

השחיינית הגיעה לפריז כשהיא בשיא היכולת, אך המשחקים הללו היו לאכזבה מבחינתה, לאחר שלא עמדה בציפיות האישיות והמקצועיות שלה. גורבנקו השתתפה במספר מקצים במשחקים: 200 מטר מעורב אישי, 400 מטר מעורב אישי, 100 מטר חזה, ו-200 מטר גב. נוסף אליהם, שחתה גם בנבחרת השליחות, והשליחים מיקס.

לא מעט שמענו כי נאמר עליה שהיא הגיעה לשיא מוקדם מדי מבחינתה, שההכנה לא תואמת את המועד. "ההכנה הייתה טובה מאוד", אמרה גורבנקו, "הכל עבד לי טוב לפני, וגם בבקרים אני עושה שחיית חימום ומרגישה בה טוב. אבל אחרי זה מגיע הערב  וכלום לא מתחבר. 

החוויה בטוקיו הייתה שונה לגמרי. אז, המשחקים נערכו תחת מגיפת הקורונה, ללא קהל, ללא אורח חיים סטנדרטי, ללא אווירה תחרותית כפי שצפויה להיות באירוע הגדול ביותר בעולם.

גורבנקו סיפרה כי היא לא הצליחה להתמודד עם העניין הזה: "זה מאוד מאכזב. עבדתי קשה השנה. חשבתי שאצליח במינימום לעלות לכל גמר בכל מקצה. אני חושבת שכל הקהל והרעש הזה זה משהו שמפריע לי ואני לא רגילה אליו. קשה להתרכז במקצה. הדברים לא התחברו, הכל מתבלגן לי במשחה ויש איזשהו פחד. אני לא יודעת להסביר במה מדובר. במשחקים אני שמה הרבה על הגב שלי ולא מצליחה להתמודד עם זה. כל הזמנים המהירים והאימונים המטורפים שעשיתי לא עזרו. אומרים קשה באימונים קל בקרב, אבל זה לא ממש נכון. קשה בשניהם. אני לא מצליחה לחבר בין הדברים".

גורבנקו סיכמה: "מכל משחה פחות טוב לומדים ואני חושבת שהראתי בעבר שאני יכולה להירם את עצמי ומקווה לעשות את זה גם הפעם. אלה הימים שמלמדים אותנו יותר, ויש לי עוד שנים בשחייה. השבוע היו הרבה עליות וירידות. סערת רגשות אחת גדולה. אני שמחה שהצלחתי להוציא ממני את הכל ולא להשאיר שום דבר בתוכי.המשחקים האולימפיים זאת כאילו עוד תחרות, אבל זו לא אותה בריכה מבחינת רעש ולחצים. לא הייתה לי אף תחרות כזאת גדולה עם קהל".

אנסטסיה גורבנקו השיגה והרוויחה במשחקים האולימפיים הללו משהו יקר ערך יותר מאשר העפלה לגמר אולימפי או שיא ישראלי - היא הרוויחה את עצמה. בתוך כל הטירוף של משחקים אולימפיים שמכילים בתוכם רבדים רבים ועמוקים, היא ידעה להרים את עצמה, להתעלות, להתאפס, להגיע לכל משחה ולקפוץ למים למרות המשבר והפחד שהשתלטו עליה. ההתמודדות הזו קשה מנשוא, ולא באמת ניתן לשער ולאמוד את הלחץ שכרוך בכך אם לא נמצאים בנעליים הללו, וגורבנקו הוכיחה ממקצה למקצה שהיא שם כי היא צריכה להיות שם, גם אם לא צלחה מבחינה הישגית.

הפתיחות והכנות בראיונות שסיפקה גורבנקו לערוץ הספורט מוערכים מאוד ואינם מובנים מאליהם. דבריה של גורבנקו נאמרו בכנות מלאה, ללא קלישאות, ללא בנאליות, ללא חישובים כאלה ואחרים. הכל נאמר באופן אמיתי וישיר, מהלב לתוך עדשת המצלמה. ההכרה במצב, ההבנה של הסיטואציה והניתוח שלה כשהיא מתרחשת במהלך המשחקים עצמם ולא אחריהם, זאת יכולת נדירה שככל הנראה לא נראתה או נשמעה כמותה מספורטאי/ת ישראלי.

בדרך כלל ספורטאים צעירים מקבלים הכוונה כיצד לענות לשאלות הקשות, לשאלות הפחות נעימות, ולשאלות שמעמתות אותך עם הנתונים, ואלה עונים "כמו שצריך לענות", או אפילו מצליחים להתחמק מלהתייצב למעמד כזה. גורבנקו מתראיינת כבר מגיל צעיר, יודעת להתנסח ברהיטות ובאלגנטיות, והדברים יצאו מפיה החוצה כמו שיעור לחיים.

גורבנקו אמרה תוך שהיא מחייכת כי היא, "למדה המון על עצמה בשבוע הזה, אקח דברים רבים להמשך הקריירה, וכי יש לי עוד מילה לתת", כשהיא נמצאת בתחילת דרכה עם שאיפות וציפיות גדולות לעתיד.

הדברים של גורבנקו צריכים להדהד בכל ענף אפשרי, בכל גיל, ובכל מקום שנוגע לספורט וגם שלא נוגע לספורט. הנכונות לשתף, לחלוק, ולשים על השולחן את התחושות הפנימיות שמלוות אותה באופן הגלוי והאנושי ביותר, אין דבר של מה בכך בזה. ואחרי הכל הישירה מבט אל המצלמה והודתה לקהל שצפה, שתמך, שעודד והיה שם בעבורה בשבוע הזה, שהיה למשמעותי בחייה.

תלמדו מאנסטסיה גורבנקו, תהיו אנסטסיה גורבנקו.