גיא לוזון על הטורניר בפריז: "אני תמיד הולך אול אין"

דיברת על זה עם גיל כהן
"לפני שאנחנו מאמנים, אנחנו צריכים להיות בני אדם. אם הייתי במצבו של גיל כהן, הייתי מצפה שהמאמן יתקשר אליי ויסביר לי. קיבלתי הרבה הודעות ושיחות לגבי שחקנים שרוצים להיות בנבחרת. כולם רוצים להיות חלק מהחוויה וההרפתקאה האולימפית הזו, כי זה לא דבר שקורה כל יום. אני יכול להעריך את זה. לצערי בסיפור הזה אני האיש הרע. יש לי עוד משימה לא פשוטה לבחור מ-24 שחקנים, רק 16 שחקני שדה שייצאו איתנו. כל החלטה שלי תהיה החלטה גרועה. הפערים בין השחקנים מינימליים. אין לנו מסי. כולם באותה רמה. כל מי שלא ייצא מהסגל הנוכחי, רשאי להיות מאוכזב ואם הייתי במקומו, הייתי מתנהג אותו דבר. זו אחת המשימות הקשות - בחירת הסגל. אני תמיד ישיר ואומר את האמת, כמו שהיא, בלי ערבובים. ברור שגיל התאכזב. גם אני הייתי מתאכזב וכועס, אבל מה לעשות. זה מה יש". 

ערן זהבי היה באפשרויות?
"בחירת החריגים התבצעה לפי החוסרים בעצמות הספציפיות שאני צריך בסגל. בעמדת החלוץ, יש לנו כרגע שחקנים ולא היה נכון להביא חריג בעמדת החלוץ ולא משנה אם זה זהבי או חלוץ אחר".

בטוח שהיו עליך לחצים לזמן שחקנים מסוימים
"אני לא בנאדם שמושפע, שנגרר ושלוקח החלטות פופולריות. הדבר היחיד שמעניין אותי הוא הצד המקצועי. אי אפשר ללחוץ אותי. אני לא אדם שמנהלים אותו, לא הייתי ולא אהיה".

איך מתנהלים ככה גם מול משפחה?
"אני אימנתי את אחי הקטן אורי במכבי פ"ת. הוא היה שחקן טוב. ברוב המקרים, הוא לא התלבש. הוא שיחק רק כהשגיע לו. רק היושר המקצועי עומד לנגד עיני. אני לא מאמין שאני יכול לנצח גם בדוקים אם אני לא הולך עם האמת שלי. לגבי טוקלומטי למשל, הגעתי לשני משחקים מול אירלנד על עלייה לאליפות אירופה. החלטתי להציב אותו כחלוץ. הביקורות פרחו, 'מכבי פ"ת... לוזון... הוא לא היה באולימפית. זה לא הטריד אותי. במקרה הוא כבש את השער שעזר לנו לעלות לאליפות אירופה. כל הביקורות האלה מונעות מאינטרסים, מבורות מקצועית. מצד שני, אין נכון או לא נכון. אם אבחר הרכב וננצח, יגידו שאני מאמין מדהים. אם אבחר אותו הרכב ונפסיד, אז זה בושה של הרכב וסגל. אני חי את זה 20 שנה. עד לפני שנתיים-שלוש, הייתי יותר אגרסיבי, לוחם ומנסה לשכנע אזו האמת. אז הבנתי שאין טעם. אם חושבים עליי בדרך מסוימת, זה לא משנה מה אגיד ויש לצערנו דוגמה חיה במלחמה האחרונה. יש עשרות אם לא מאות מיליוני אנשים בעולם שלא משנה איזה ראיות נראה להם שאנחנו לא אשמים במה שקרה ב-7 באוקטובר ואנחנו הצד שספג את כל הפשעים שהם עשו, הם מתעלמים. זה לא מעניין אף אחד. אני לא מרגיש קורבן. גם למכחישי שואה מראים סרטים והם אומרים שלא היתה שואה. זה בזבוז אנרגיה לשכנע אנשים. מה חשוב זה שתלך עם האמת המקצועית שלך, שתירדם בלילה כמו שצריך כי אתה יודע שהלכת עם האמת שלך. להיות פרשן ולבקר, זה התפקיד הכי קל בעולם, כי אתה מדבר בדיעבד. מה שאמרת לפני המשחק, לא זוכרים".

איך אתה חושב שאתה מצטייר בפני אנשים
"אני מקבל הרבה גילויי חיבה ואהדה ברחוב. לגבי הדברים הרעים שאומרים, אני לא מתעסק בזה לא לטוב לא לרע. אחת התכונות הפחות טובות שלי זה חוסר סבלנות. זה אני, אין לי שום בעיה עם זה. אני אדם ישיר ולפעמים אימפולסיבי. אותן תכונות גורמות לאנשים לחשוב דברים עליי. אני ישיר, אני אמיתי, אני אגיד את האמת גם אם היא לא נעימה וכואבת. אנשים אמרו לי שבתקשורת, בראיונות, לא תמיד צריך להגיד את האמת שלך. תגיד מה שיהיה נכון לשמוע. זה קשה לי, הצביעות הזו, המשחק הזה".

יש משהו שאתה מצטער שאמרת
"כל אדם... יש דברים שהוא מצטער שאמר. בסופו של דבר, זאת האמת שלי וזו היתה האמת שלי. לפעמים דיברתי שטויות ולפעמים אמירות אומללות, שאני מצטער עליהן. לפעמים אתה צוחק וזה לא זמן לעשות צחוק כשאתה מתראיין".

הייתה את האמירה "חופשה עם אליבי"
"זאת אמירה אומללה, שנאמרה בצחוק, בדיבור של חבר'ה. זה נשלף לי בלי מחשבה, בצחוק. רוב האנשים הבינו שזה צחוק. אבל היה להרבה אנשים נוח לקחת את זה כאילו זו אמירה רצינית. על מה אתם מדברים? מעולם לא הייתי בבוקרשט, מעולם לא הייתי ברומניה. אין לי מושג איך המדינה הזו נראית. הפעם היחידה שהייתי ברומניה, זה כשהייתה לנו את ההגרלה, אחרי שהעפלנו ליורו. אבל הכל טוב. אמרתי, מצטער, מי שרוצה לשמור את זה... להגיד שמתייחסים לזה כי זה גיא לוזון, זה להיות בכיין ותינוק ואני לא כזה. אני לוקח אחריות על מה שאני עושה".

גם הכאפה לזיו מורגן היתה בצחוק?
"זו לא היתה כאפה. זה היה כדי לעורר אותו. קלטתי שהבנאדם לא בפוקוס. ברגע האמת, לפני העפלה לאליפות אירופה, שזה קורה פעם ב... הייתי נוהג אותו דבר. אם אני צריך לעורר שחקן ברגע האמת כדי לפקס אותו, כדי להביא את התוצאה. אני אחד שלא רואה בעינים כדי להביא תוצאה. זה הצטלם נורא. עוד עשו הילוך איטי וחסר רק שהיו עושים מנגינה באמצע. הפנים שלו זזו. אם אתן סטירה למישהו, הפנים שלו יזוזו, ובטח הוא לא יחייך. זו היתה תגובה אימפולסיבית כדי להעיר אתו. כשפפ גוארדיולה עשה את זה לטיאגו אלקנטרה, אני לא חושב שהעולם געש, וזה היה באימון. כנסו לפרופורציה. צחקנו על זה בחדר ההלבשה אחר כך. לא היה לי מושג שזה הפך לאישו. אפילו לא זכרתי את זה. כשערכו את זה, זה היה נראה באמת מרשים. אם תראי את הצילום, הבנאדם חייך ובשניה האחרונה הורדתי את היד ולא נגעתי בו. הוא בהחלט התעורר. שמעי סיפור, הגעתי להגרלה של הקמפיין הבא ופגשתי את מאמן נבחרת אירלנד. הוא אמר לי שהוא בנה על המתפרצות בצד של זיו מורגן כי הם ראו במשחק הראשון שהוא מפקיר את האגף שלו. אמרתי לו שקלטתי את זה. אסור לשכוח שבאנו למשחק במאני טיים, על אליפות אירופה שפרגוסון הוא החלוץ של ברייטון ועוד שחקנים מהצ'מפיונשיפ והיינו בשליטה מוחלטת. דניאל פרץ כמעט ולא נגע בכדור. זה משחק שאני מאוד גאה. בסוף זה הסתיים בפנדלים, אבל זה היה צריך להסתיים לפני. היינו דומיננטיים ויצרנו מצבים. אני מאמין שאם אני לא מנער אותו והוא ממשיך לרוץ קדימה, הם היו מוצאים אותנו במתפרצת ואז אין אליפות אירופה ואנחנו לא מדברים על אולימפיאדה, אלא על הים".

עוד ביקורת שהופנתה כלפיך היא שאתה מאמן הגנתי
"אני באמת מתנצל שלא היינו דומיננטיים והתקפיים מול נבחרת אנגליה 'החלשה' ונבחרת גרמניה 'הבינונית' והנבחרת הצ'כית 'המזעזעת'. אנשים מאבדים פרופורציות. בואי נחשוב שנבחרת ישראל תעפיל לאליפות אירופה ויש לה בית עם אנגליה, גרמניה וצ'כיה. מי שחולם, מדמיין, מפנטז שנבחרת ישראל תהיה דומיננטית בגילאי בוגרים, וזו היתה אליפות אירופה עד גיל 23, אלה שחקני בוגרים, חי בסרט. הצ'אנס היחידי שלנו להצליח באליפות הזו זו להיות הנבחרת הכי מאורגנת, מסודרת, רעבה, ממושמעת, כי אנחנו בטח לא הכי מוכשרים. מי שרוצה לנצח את אנגליה וגרמניה דרך התקפה, שיצליח. יהיה מעניין לראות את זה. יש גישה אחת - אני בא כדי להביא נקודות. פשוט. אם אני יכול להביא דרך התקפה, אביא דרך התקפה. אם אני יכול להביא דרך הגנה, אביא דרך הגנה. אין שום פסול. ראיתי את ריאל מדריד הגדולה לא נוגעת בכדור בשני המשחקים מול מנצ'סטר סיטי.  שאלו את אנצ'לוטי 'איך זה יכול להיות?', אז הוא אמר שבסופו של דבר יזכרו אם הוא עלה או לא עלה. הוא ידע שאם הוא ילחץ גבוה מול סיטי, הוא יהיה בבית בדקה ה-10. לכל יפי הנפש, בספורט זוכרים מי מביא תוצאות. אם הבאנו תוצאות אחרי 48 שנה, כנראה שהדרך לא היתה רעה".

אולי ההשוואות לנבחרת של אופיר חיים שמה אותך בעמדה בעייתית
"נהניתי ביורו מכל שניה, אני מאחל לכל אדם את קשת הרגשות שעברנו בטורניר הזה. אני מאחל לי ולנבחרת ולמדינה, שנבוא אותו דבר לאולימפיאדה ונוכל להביא את עצמנו לשיא ברגע האמת. בסופו של דבר, עשינו תיקו מול גרמניה כשאנחנו מחצית שלמה ב-10 שחקנים, מול נבחרת אנגליה, שהיתה עם כוכבי פרמיירליג על הספסל, הפסדנו. זו נבחרת שמנצחת את רוב נבחרות הבוגרים בעולם. מול צ'כיה היה אחלה כדורגל, שליטה מוחלטת. אין ניצחון מוצדק מזה. מול גאורגיה, 55 אלף צופים, שרוב שחקני הסגל ששיחקו נגדנו נמצאים היום ביורו, לבוא לשם ולהעמיד אותם על 0 בעיטות למסגרת... אני גאה על התוצאות ועל הדרך. מי שרוצה לסלף את העובדות ולבקר ולהיות שלילי, אין טעם לשנות את דעתו. הוא יחשוב כך כי זה מה שהוא רוצה לחשוב. אבל הכל טוב".

מי השחקן הכי טוב שאימנת?
"באיזה עמדות? השוער - ניק פופ. שהוא השוער של ניוקאסל ונבחרת אנגליה. קיבלתי המון קיתונות של ביקורת על הבחירה הזו. הוא היה שוער צעיר שהאמנתי בו. השוער הישראלי הכי טוב שאימנתי זה דניאל פרץ. בלם - ג'ו גומז מליברפול. הגעתי לצ'רלטון, שמו אותו כמגן ימני ואמרתי שהוא בלם מצוין. בגיל 17.5 שמתי אותו בלם במרכז. לצערי הרב אחרי 3 חודשים הוא נמכר לליברפול. מיצ'י בטשוואי כוכב. אם אלירן עטר היה מקצוען, הוא יכול היה לשחק בריאל מדריד. מבין הישראלים שאימנתי, אין לו מתחרים מבחינת כישרון טהור. הוא מדבר עם הכדור. הגעתי לאימון בני יהודה והוא היה קביים, לא הכרתי אותו. הוא עמד עם הקביים, על רגל אחת ושיגר פצצות לחיבור. אמרתי לו שאיך שהוא חוזר, הוא בהרכב".

הקריירה שלך היא רכבת הרים
"אין רע בלי טוב ואין מר בלי מתוק. אפשר להיות למעלה שנתיים-שלושה. למעט פפ גוארדיולה, שלדעתי הוא הטוב בדורנו והטוב בכלל ועם כל זה, הוא אימן את ברצלונה, באיירן וסיטי. קראתי על אנצ'לוטי שהוא פוטר מנאפולי, פוטר מצ'לסי, פוטר מבאיירן. אין מאמן שלא פוטר. מוריניו פוטר מאינספור קבוצות. הגדולים ביותר. כל מאמן שמאמן מעל 20 שנה, אז היו לו הצלחות יפות וכישלונות מפוארים. כדי שיהיו הצלחות, אנחנו חייבים לעבור כישלונות. אלמלא החוויה שלי וההתנסות והניסיון ביורו 2013, אין סיכוי שהיינו עושים מה שאנחנו ביורו 2023. כשהגעתי ליורו 2013, באתי בידיעה שנבחרת ישראל ב-2007, עם כל הכוכבים שעברו את צרפת, הגיעו לאליפות אירופה ועשו 0 נקודות ו-0 שערים. אתה מגיע ל-2013 עם נבחרת שאירחה את הטורניר ואתה אומר שרק תעשה גול ונקודה כדי שלא תהיה בושה. אנחנו עושים 4 נקודות ואני אומר לעצמי בסוף האליפות 'איזה מטומטם אתה, איזה אדיוט ששאפת רק לעשות נקודות ושערים ולא שאפת לעלות'. כי אם אתה שואף לעלות, יכול להיות שאתה עושה את זה. התקמצנתי בחלום ואסור להתקמצן בחלומות שלך. לאליפות הזו באתי עם בית הזוי מבחינת הקושי ואמרתי לעצמי שאהיה באולימפיאדה. אם הייתי בגישה של רק לעבור את הבית, אין סיכוי שהיינו עושים את זה".

איך שורדים כ"כ הרבה זמן כמאמן?
"כדורגל זו אהבה אמיתית. גם כשהיא שורטת אותי וגם כשיש רגעים פחות נעימים, אהבה זו אהבה. מעולם לא הרגשתי שעבדתי יום בחיי. אני אוהב את זה. מצידי מחנה אימונים שלא ייגמר גם שנה. אם אני לא מרגיש שזה בוער בי, שאני בא מאהבה, אני לא מסוגל להביא את הקבוצה שלי למצב שהיא יכולה לנצח. עברתי תקופה קשה כשחזרתי מאירופה. זה קרה כי הרגשתי שלא מיציתי את עצמי באירופה וחזרתי מתוסכל לארץ ואני לא בא עם חיוך לאימון. כשאני לא כל כולי שם, אין לי סיכוי להצליח. הגעתי למצב שירדתי ליגה עם מכבי פ"ת ואז ננתי לעצמי שני בוקסים כדי להתעורר. אני כל הזמן אוגר ידע, סופג, לומד. זה קרה עכשיו ולפני 20 שנה. גם אם צריך לתרגם צרפתית, אני מתרגם ולומד עוד מילים. בכל ענף, ברגע שתחשבי שאת יודעת את הכל, יהיו כאלה שיעקפו אותך ותיעלמי. החכמה, גם כשאתה נופל ויש כאלה שחוגגים ושמחים לאיד, כי יש לנו מדינה שהשמחה לאיד היא אחת הגדולות במדינה שלנו.... ווינר זה לוזר שהמשיך לנסות. אני פשוט לוזר שממשיך לנסות".

יש לך רצון לסמן וי על הצלחה עם קבוצה גדולה?
"אין משמעות לשם המועדון. המשמעות היחידה היא לאיכות הסגל שיש במועדון. כשבסגל שלה היו פויול, בוסקטס, מסי הצעיר, דני אלבס, אינייסטה וצ'אבי, אז אי אפשר היה להוריד ממנה את העיניים. כולם היו אוהדי ברצלונה וחיכו למשחק שלה. אותה ברצלונה בשנים האחרונות, בגלל שדור הזהב נעלם, הם לא דומים למה שהם היו. היום אף אחד לא יודע אם יש משחק של ברצלונה או לא. מה זה רלוונטי שזה מועדון גדול. אני חלמתי לאמן באירופה ולהגיע עם הנבחרת לטורניר גדול. לא הייתי מחליף שלוש אליפויות בישראל עם החוויה שלי באנגליה. ב"כישרוני" בחרתי להגיע לקבוצות האלה כשהסגלים שלהם לא קשורים לפנטזיה של אליפות והצלחה. המטרה שלי היא באמת ליהנות. אימנתי את בני יהודה והיתה לנו קבוצה 'וואו'. כל שבוע הצגות כדורגל. אם תשאלי אותי, הקבוצה של בני יהודה נותנת 0:2 פור למכבי חיפה והפועל ת"א שאימנתי. אבל זה לא מועדון גדול. זה לא רלוונטי. מעניין אותי להגיע לקבוצה שאוכל ליהנות מסגל השחקנים שלה. לגבי קהל, כשאתה בתוך המשחק, אתה בעולם אחר. אתה לא מרגיש כמה קהל יש. צר לי לאכזב את אלה ששומעים אותנו, קהל זה דבר נפלא ומדהים, אבל אף קהל לא באמת מביא נקודה לקבוצה שלו. מכבי חיפה, 30,000 איש בסמי עופר כבר 8-10 שנים. בשנים שהיו למכבי חיפה סגלים טובים, ה-30 אלף איש דחפו לאליפות. כשהיה להם סגל פחות טוב, אז גם אם היו 70 אלף איש זה לא היה עוזר. בסופו של דבר, הכי חשוב זה סגל השחקנים ומאמן שידע להפיק מהם את המקסימום. הקהל מדהים, אבל הוא לא יכול לתת גול או לעצור גול".

מה החלום לאולימפיאדה ומה השאיפה?
"החלום - פודיום. השאיפה הריאלית - חשוב לחלום, אבל קודם שנעשה את הנקודה הראשונה ואז את הניצחון הראשון ומשם נתקדם. למיטב ידיעתי 48 שנה לא כבשנו שער והבאנו נקודה. בואי נתחיל מזה. אסור לי לחשוב שלילי. אני לא נותן לאלה שמסביבי להכניס לי מחשבות שליליות לראש, כי זה רק מחליש אותי. אני צריך לבוא בפוקוס, עם בטחון, מאוזן, כשאני מאמין בקבוצה שלי. מבחינתי היא הכי טובה. כך אפשר לנסות להגשים את החלום".

יש חשש מהמצב שם? אולי אקסטרה גאווה בתקופה כזו לשאת את הדגל על החולצה?
"גאווה גדולה, במיוחד בתקופה הזו, לייצג את המדינה שלנו ואת החיילים שלנו. לפעמים נוטים להתבלבל ששחקני כדורגל אלופים או גיבורים. אז אנחנו לא גיבורים ולא אלופים ולא דומים לזה בהשוואה ללוחמים שלנו. אנחנו לא יכולים להיות באותה נשימה איתם. אם יהיו הפגנות כאלה ואחרות, זה יגרום לי ולנו לרצות יותר. זה לא יחליש אותנו ולא יפחיד אותנו".

מה הלאה עבור גיא לוזון
"אחרי האולימפיאדה אשאר מאמן האולימפית. את הקמפיין האחרון פספסנו בגלל נסיבות ברורות. בעקבות ההצלחה, אינספור שחקנים עלו לבוגרת. אין לזה אח ורע בשום מדינה בעולם. לקמפיין הבא יש לנו אחלה חומר. יכול להיות אחלה אתגר. כדי שאני אעזוב את הנבחרת, זה צריך להיות משהו שממש ירגש אותי ולא פשוט לרגש אותי. אני זקן כבר. אבל אי אפשר לדעת".  

כמה לשים עליכם באולימפיאדה? 
"אני תמיד הולך אול אין. מה שיהיה, יהיה".