שלוש שריקות בסיומו של ליל אמש קבעו סופית: אפשר להפסיק לדבר על "אירופאיות" ברבים. החלומות שהיו לנו על שלוש ישראליות, ואפילו שתיים, נגוזו. רק הפועל באר שבע תייצג אותנו בליגה האירופית בעונה הקרובה - אחרי שגם מכבי והפועל תל אביב נפלו אתמול, כל אחת בדרכה הייחודית.
אבל בעיקר, זה היה ערב של קריאת כיוון לגבי הדבר האמיתי - וזו הליגה. שתיים מהקבוצות הכי מסקרנות העונה עלו לדשא אמש, ומההופעה שלהן אפשר ללמוד רבות לגבי הכיוון שאליהן הן הולכות בעונה הקרובה - מי לטובה, ומי לרעה. ואנחנו באים בטוב, אז נתחיל עם הטוב.
1. הפועל ת"א. ברבות השנים, לצמד המילים "הפסד מכובד" בהקשר הישראלי יצא שם רע. לכאורה התקדמנו מהימים שבהם שמחנו מהפסד מכובד - הכדורגל הישראלי באירופה, בטח הפועל ת"א שבהיסטוריה שלה יש מספר ניצחונות אירופאיים גדולים, כבר לא מסתכל באהדה על הקונספט של לצאת אופטימי מהפסדים. ברגע שאתה מנצח את צ'לסי ופארמה ומילאן, הפסד לאטאלנטה עלול להרגיש חמוץ.
אבל האמת היא שזה היה הפסד מכובד, במשמעות הכי אמיתית של המילה. הפועל תל אביב אמנם נוצחה בסיכום שני המשחקים, אבל לא כי היא היתה הקבוצה הרעה יותר - להפך. בסיכום 180 הדקות, ברמה האיכותית הפועל היתה טובה יותר. היא הצליחה לשתק את אטאלנטה במשחק הראשון, ובמשחק השני שבו היתה צריכה ליזום עשתה זאת יותר טוב מאטאלנטה.
בשני המשחקים, היא היתה קרובה הרבה יותר לשער מאשר האיטלקים. מי שנהנתה מהמקריות של הכדורגל היתה הקבוצה מברגאמו - שבסופו של דבר, ניצחה בגלל כדור שפגע באגודל של ג'אנלוקה סקמאקה ונכנס. זה הכל. זו הסיבה היחידה שבגללה הפועל ת"א כבר לא באירופה.
צור. הפועל ת“א בכיוון הנכון (האתר הרשמי)
כך שלמרות ההדחה, הפועל תל אביב כמועדון בהחלט יוצאת מחוזקת מהקמפיין האירופי הקצר שלה. וכאן צריך להזכיר את תנאי הפתיחה - אחרי 12 שנה שהם לא התמודדו במסגרת יבשתית, שנתיים אחרי שעלו מהליגה הלאומית, וכשאנחנו בסה"כ בפתחה של העונה השלישית תחת אדמונד ספרא כבעלים.
הפועל תל אביב נמצאת היום במקום טוב פי כמה ממה שהיתה בכל תקופת הניסנובים, ואעז לומר - אפילו יותר מתקופת אלי טביב (למרות השנתיים של הדאבל והצ'מפיונס). היא היום מועדון בריא, יציב ואיתן שמסוגל לבנות את עצמו גם כלכלית וגם מקצועית לשנים קדימה.
ומכאן, צריך להיפתח הרעב לאנשי הפועל. האדומים צריכים להסתכל סביבם (בטח לצד השני של הכביש), ולהבין שיש להם הזדמנות ללכת קדימה ובגדול. יש להם את הקהל, יש להם בסיס מקצועי, יש להם את היכולת הכלכלית - הם צריכים עוד שני זרים טובים לקבוצה (רצוי אחד לעמדת החלוץ), והם בהחלט יכולים להתמודד השנה על אליפות. לא פחות מזה.
הדבר הבטוח הוא שהפועל תל אביב חזרה להיות מועדון רציני וגדול בכדורגל שלנו. זה לא קרה בערך 15 שנה - אבל הפועל באה מוכנה לליגה יותר מרוב הקבוצות. בטח יותר מהיריבה מהצד השני של הכביש התל אביבי. הולך להיות מאוד מעניין השנה בדרבי.
2. מכבי ת"א. ואם הפועל ת"א יכולה להרשות לעצמה למחוא לעצמה כפיים ולהרגיש גאה, אין זה הדין במקרה של מכבי תל אביב. בטור שכתבתי לפני המשחק, אמרתי כאן שאת מכבי ת"א צריך לשפוט לאור ההיסטוריה הטרייה שלה - לאור המעמד והמוניטין שהיא בנתה לעצמה ב-17 שנותיו של מיץ' גולדהאר כבעלים. ואם זה הסטנדרט, מכבי ת"א לחלוטין לא עמדה בו.
הפעם האחרונה שמכבי ת"א לא הבטיחה חורף אירופי היתה בקיץ 2022, לפני ארבע שנים. אז, היא הודחה מהקונפרנס ליג ע"י ניס - קבוצה מהליגה הצרפתית הבכירה, עם שמות כמו קספר שמייכל, דאנטה, ארון ראמזי וגם אמין גואירי שהיום מככב במארסיי. וגם זה קרה אחרי שהיא ניצחה את המשחק הראשון, והפסידה אחרי הארכה במשחק השני. וזו היתה מכבי ת"א בעונה שהסתיימה לא טוב (מבחינתה) - מקום שלישי, עשר נקודות ממקום ראשון וללא אף תואר.
מילר. מכבי ת“א לא עומדת בסטנדרטים שהציבה לעצמה (האתר הרשמי)
איפה המצב הזה ואיפה מכבי ת"א היום. הקיץ הזה, היא סיימה את הקמפיין האירופי שלה מול צסק"א סופיה ולוגאנו. ונכון, לוגאנו היום יותר חזקה ממה שהיא היתה בעבר, אבל מדובר בשני מועדונים שמכבי ת"א אמורה לעבור בשלבים כאלה - בהתאם לסטנדרט ולמה שהיא הרגילה אותנו. במקום הזה, היא מודחת מולן עם מעט מאוד יכולת (למעט משחק החוץ, שאליו היא הגיעה בפיגור גדול מראש) ועם הרבה סימני שאלה, גם שלושה שבועות לפני סוף חלון ההעברות.
הכישלון של מכבי תל אביב באירופה - וזהו, ללא ספק, כישלון בשביל מכבי ת"א לא להיות באירופה (מאז קיץ 2020 הם עושים שלב בתים אירופי ב-4 מתוך 6 עונות) - הוא לא משהו שאפשר לשים רק על גורם אחד. זה לא המאמן - כי המאמן עובד עם מה שיש לו, ואין לו הרבה; זה לא השחקנים, למרות שיש להם חלק לא קטן. זה כישלון מערכתי - של גוף שלם שפשוט לא עובד כמו שצריך. זה מתחיל מהשחקנים ומגיע עד ההנהלה, אפילו עד בעלי המועדון עצמו.
כי בסופו של דבר, מיץ' גולדהאר הוא הבוס של כל הדבר הזה - והוא לא רואה מועדון שניסה ונכשל, אלא מועדון שבמובנים רבים הפסיק לנסות. שמתמקד בשמירת הקיים, ולא ביצירת דם חדש; ושנכון ללילה של ה-27 באוגוסט, נמצא בפיגור משמעותי מול המתחרות שלו על הכתר - דבר שקשה היה לדמיין לפני כמה שנים. מי היה מאמין שהפועל ת"א תהיה יותר מוכנה לעונה ממכבי ת"א? זאת המציאות היום.
למען הסר ספק: גולדהאר עשה רק טוב למכבי תל אביב. 17 השנים האחרונות הן 17 השנים הכי טובות בתולדות מכבי תל אביב בהיסטוריה שלה - הן הישגית, הן כלכלית ובכל מובן אחר. ועדיין, מותר להודות שגם לבעלים מצוין (והוא בהחלט בעלים מצוין) יש שנים של שפל. והשאלה היא האם גולדהאר יוכל להחזיר את הרוח המכביסטית שהוא עצמו הנחיל למועדון - כדי שהוא יוכל להשתלט מחדש על הכדורגל שלנו. כרגע, כמאמר השיר, העגלה של ב"ש, הפועל ובית"ר נוסעת - והיא נשארה מאחור.