מכבי ת"א מקבעת את עצמה כקבוצה הטובה בארץ

התקציר באדיבות ספורט1

1. אחרי הכל, מכבי חיפה סוגרת קמפיין לא טוב בכל קנה מידה - בטח בקנה המידה שלה. עד המשחק ביוון, היא היתה ללא ניצחון העונה בליגה האירופית, ועם שער בודד בכל הקמפיין - השער של עבדולאיי סק נגד ויאריאל. ואמנם הושגה המטרה - היא הצליחה לשרוד באירופה ולסיים במקום השלישי, אבל בהתחשב בנתונים וביכולת עד כה, זה פחות הישג ויותר זכייה מן ההפקר.

אבל ייתכן שמכבי חיפה חגגה משהו הרבה יותר גדול מאשר את ההעפלה לקונפרנס ליג. זה לא סוד שמכבי חיפה לא פתחה טוב את העונה הזאת; למעט הדרך היפה יחסית במוקדמות הצ'מפיונס בקיץ, בליגה העסק די חורק (הפסד למכבי פ"ת, תיקו בבית נגד סכנין ובית"ר), והליגה האירופית כאמור אינה בשורה גדולה. אבל לפעמים, קבוצה זקוקה לאיזה ניצחון משמעותי אחד שיחבר אותה - ויכול להיות שהניצחון הזה הושג באתונה אמש.

היכולת של מכבי חיפה אולי עדיין לא טובה - פנאתינייקוס הגיעה ליותר מדי הזדמנויות מול ההגנה הירוקה, שהיתה זקוקה לשריף כיוף (חתיכת שוער גדל במכבי חיפה) ביום מצוין כדי לחלץ אותה, וגם ללא מעט מזל. אבל בהרבה משחקים העונה, מכבי חיפה של העונה היתה שומטת את היתרון שהיה לה. הפעם, היא הצליחה "לגרד" את המשחק הזה - ולקחת אותו. ועצם הניצחון הוא לפעמים משמעותי יותר מהיכולת, שעשויה להגיע עם הביטחון ולאורך זמן.

כמו להקה גדולה שמתאחדת פתאום, מכבי חיפה הצליחה לראות שוב את הסממנים מהקבוצה הגדולה שהיא היתה בשנים האחרונות - ובמידה רבה, התפרקה בקיץ, עם עזיבתם של ברק בכר, עומר אצילי ומוחמד אבו פאני. פייר קורנו מבשל שני שערים (כמו בעונה שעברה), דין דוד מבקיע במאני טיים, סונדגרן עושה את שלו (מחצית נהדרת עד שהוחלף), ומעל הכל צ'ארון שרי עם שער סופר ווינרי וגדול שהזכיר למי ששכח באיזה שחקן מדובר.

בקמפיין הזה, דיברתי לא מעט על ה-DNA של מכבי חיפה באירופה - ועל הנראטיב שהיא הובילה לאורך השנים, מההופעות הראשונות ממש באירופה; הסתכלות בלבן של העיניים לכל יריבה, בין אם זו פארמה, פאריס סאן ז'רמן או יובנטוס. במשחקים מול ראן, חיפה פשוט התבטלה. אבל אתמול, אמנם מול יריבה פחות טובה אבל במשחק בעל משמעות, היא הזכירה לעצמה קצת מאותו DNA ישן. והניצחון הזה, וגם ההישג, יוכל לתת לה הרבה אוויר לקראת המשך הדרך בליגה - כשבראשון, כבר מחכה לה דרבי חיפאי ממש לא פשוט.

2. אבל לצד הפוטנציאל שאולי יתגלה יום אחד במכבי חיפה, אין ספק שמכבי תל אביב מקבעת את עצמה, נכון לדצמבר 2023, כקבוצה הטובה בכדורגל הישראלי. עם מספרים קשה להתווכח: 20 משחקים רשמיים היו לה העונה - היא ניצחה 17 מתוכם (!). עוד שניים הסתיימו בתיקו, ורק אחד - משחק החוץ נגד גנט - הסתיים בהפסד. זו סטטיסטיקה מדהימה, בוודאי בהתחשב במלחמה שהיתה בדרך, על כל ההשלכות שלה. אבל גם לפני ה-7.10 וגם אחריו, לצהובים יש קבוצה לא נטולת בעיות - אבל חזקה ובעלת עמוד שדרה מברזל.

ומה שעוד יותר חשוב, בעיניי, היא העובדה שמכבי ת"א ערוכה טוב יותר מהיריבה הגדולה שלה למצב שצפוי להיות כאן בשנים הקרובות: היא מבוססת, בעיקר, על שחקנים ישראליים. כמו בשתי הקבוצות הגדולות הקודמות של מכבי תל אביב, הקבוצה של ג'ורדי קרויף (2012-2016) והקבוצה של ולדימיר איביץ' (2018-2020), הבסיס הוא בסיס מקומי - והזרים הם הקצפת על העוגה. משהו שנחמד כשיש, אבל הם לא העיקר.

כי מי שהביאו למכבי תל אביב את הניצחון אתמול, ובכלל את הקמפיין הזה - הם השחקנים המקומיים. אבישי כהן שמפתיע לטובה בעמדת המגן הימני (על חשבון מאסון, שכנראה יתעופף בחזרה לצרפת), דור פרץ שהפך גם לכובש מצטיין, יוריס ואן אובריים שנולד מחדש תחת רובי קין, גבי קניקובסקי שהיה מעורב בשער בארבעה מחמשת המשחקים האחרונים, דן ביטון שמרשים - ומעל כולם, כמובן, ערן זהבי, טוב מאי פעם.

ובהתחשב בעובדה שבגלל המלחמה שהולכת ומתעמקת בגבולות, יהיה קשה למשוך לכאן זרים - העובדה שמכבי ת"א מוצאת לעצמה בסיס מקומי חזק, היא אופטימית מאוד עבורה. זה גרעין שאפשר יהיה לרוץ איתו גם בשנים הבאות, וככל הנראה גם יישאר על אף הזעזועים שהיו - ושאולי הולכים עוד להגיע.

ובכל זאת, יש בעיה אחת שמכבי ת"א תצטרך לתקן - והיא בהגנה. מאז המשחק הביתי מול הפועל פ"ת (0:2), היא לא הצליחה לשמור על שער נקי. יש לזה חלק בעובדה שהעונה אין למכבי ת"א שוער ברמה - גם אורלנדו מוסקרה וגם רועי משפתי הם, בסופו של דבר, די בינוניים, אבל בעיקר יש תחושה שמרכז ההגנה שלה די פרוץ. ייתכן שהפרידה הצפויה ממאסון, ואולי בינגו בעמדת הבלם הזר (ע"ע המלחמה והשלכותיה) בינואר, יהיה החתיכה האחרונה בפאזל - בדרך לקבוצה שתחזיר את האליפות לתל אביב, אחרי ארבע שנים.

3. בתקופה האחרונה, על רקע המלחמה, נדמה לנו שהעולם כולו נגדנו - מהחלטות באו"ם ועד שימועים בקונגרס האמריקני. אבל יש מקום אחד שבו העולם, או לפחות אופ"א, בעדנו בענק - וזה הרגע שבו באה לעולם הקונפרנס ליג.

עונת 2023-24 מוכיחה שוב כמה המפעל החדש, שהוקם בסך הכל לפני שנתיים, הוא הבית הטבעי והנכון של הכדורגל הישראלי. המפעל שכלפי חוץ, בהחלט אפשר לבקר אותו (מי החליט שצריך עוד מפעל אירופי? מה זה אם לא ניסיון לקנות את המדינות הקטנות, כולל את ישראל?) - משרת לחלוטין את הענף בישראל.

ליגת האלופות הפכה להיות לוקסוס - ההגעה של מכבי חיפה לבתים בעונה שעברה, עם ברק בכר והקבוצה הנהדרת שבנה סביבו, היתה אירוע נדיר (פעם אחת בשמונה שנים). גם בבתים של הליגה האירופית היינו בפעם האחרונה כשלא היו אוהדים, כי עוד היתה קורונה באוויר. והקמפיין של מכבי חיפה המחיש שגם הפער בינינו לבין הליגה הזו - גדל משמעותית.

אז נשארנו עם הקונפרנס ליג - מפעל קטן יחסית, אבל הנקודות שהוא מאפשר לצבור בהחלט ישתלמו לנו בעתיד. יש לנו שתי נציגות במפעל הזה, אחת מהן תתחיל בשמינית הגמר, ואחרי שהחורף יחלוף והאביב יתחיל להופיע, זה יהיה הזמן שלהן לתת עוד קצת גז - ואולי לרשום הישג גדול בתוך מפעל אירופי. נדמה לי שלא רק מכבי ת"א ומכבי חיפה ירוויחו מדבר כזה, אלא כולנו.