אווירה אירופית אמיתית קיבלה את פנינו אתמול בסמי עופר: 17 אלף צופים בירוק, יריבה איכותית בדמות פיינורד - וגם המאמן ברק בכר התעלה לגודל השעה. בכר העניק שיעור בהכנה טקטית למשחק באירופה, כשהבין שאין לו את שני האסים היצירתיים באגפים (עומר אצילי ודולב חזיזה), והלך על 4-3-2-1, עם שלישיית קישור חזקה.
חוסה רודריגס, בלי ספק הקשר האחורי הטוב בליגה, עלי מוחמד שלא הפסיק לרוץ תשעים דקות, ומחמוד ג'אבר - ההפתעה הנעימה של מכבי חיפה בינתיים. מי שלפני כמה חודשים היה שחקן בליגה הלאומית, נראה כמו חלק בלתי נפרד מהפאזל הירוק.
נקודת החולשה היחסית היתה ההתקפה, שלא שיחקה בעוצמות ההתקפיות שראינו בליגה, וזה כמובן בגלל היעדרו של עומר אצילי. עוד מהעונה שעברה, אצילי היה שחקן הקלאץ', המוציא לפועל העיקרי של הקבוצה עם מספרים מדהימים. מכבי חיפה פיתחה תלות בשחקן הזה, ואתמול היתה חשיבות גדולה לחסרונו. לי אין ספק שאם אצילי בריא, זה היה נגמר בניצחון.
האכזבה העיקרית שלי מהמשחק מגיעה מכיוונו של צ'ארון שרי. אחרי "הפסטיבל ההולנדי" שלו, עם ראיונות בתקשורת שם, ציפיתי ממנו לקחת את מכבי חיפה על הגב התקפית - אבל הוא שיחק מפוזר, ואיבד המון כדורים. אמנם במחצית השנייה הוא השתפר, אבל זה כבר משחק שלישי רצוף ששרי לא במיטבו. הבעיה עם שרי נעוצה בכך שמדובר ברכבת הרים: לצד משחקים גדולים, יש לו סדרה של משחקים לא טובים.
מסיבות מוצדקות, לשרי יש מעמד מיוחד בחיפה ולכן לא נוטים להוציא אותו מההרכב - אבל בעונה שעברה, במשחק הראשון של הפלייאוף מול אשדוד, ההולנדי סופסל וחזר נהדר עד סוף העונה. אני טוען שזעזוע בספסל יעזור לקבל אותו מפוקס יותר, ואין שום ספק שכששרי בכושר - הוא הזר הטוב בליגה.
אבל עם כל הכבוד לפיינורד, ביום שבת מחכה למכבי חיפה המשחק הכי חשוב מפתיחת העונה - מכבי תל אביב. הצהובים מגיעים עם הגב לקיר: יש להם נקודה בלבד מתוך שש אפשריות, אחרי הפסד מביש מול סכנין בדוחא ותיקו מול פתח תקווה. ועדיין, אסור (וגם לא צריך) להספיד אף פעם את המועדון הזה, שתמיד יודע להמציא את עצמו מחדש. גם אם האיכות בסגל לא דומה למכבי תל אביב של השנים האחרונות, עדיין בבלומפילד עם אווירה מחשמלת, מכבי ת"א היא קבוצה חזקה.
מצד שני עומדת מכבי חיפה של ברק בכר, שהורידה גורילה מהגב בדמות זכייה באליפות אחרי עשור, בתוספת ניצחון על מכבי תל אביב - אמנם באלוף האלופים, אך אף קבוצה לא רוצה להפסיד במשחקים בין הקבוצות. גם לא באימון של חמש על חמש בחוף הים.
המפגשים בין מכבי חיפה למכבי תל אביב הם הקלאסיקו הישראלי בלי ספק. כל מפגש הוא מעניין וקשה לחזות את התוצאה, אבל בקרב אחד אין לי ספק שמכבי חיפה תנצח, וזה בעמדת המאמן. עם כל הכבוד לפטריק ואן לוון, הוא רחוק מקצועית מברק בכר ודי מקובע על שיטה אחת של 4-3-3 הולנדי. קל לברק בכר להתכונן למכבי ת"א, כשמאידך ואן לוון לא יודע איך תגיע מכבי חיפה למשחק הזה: יהלום? 4-3-3? 4-3-2-1? מכבי חיפה היא קבוצה שקשה לצפות מראש.
ומעבר לאיכות העדיפה בסגל השחקנים, למכבי חיפה יתרון משמעותי גם במומנטום. מכבי תל אביב מגיעה בלחץ, כי היא יודעת שהפסד עשוי להוציא אותה (לפחות זמנית) מהמירוץ. הניצחון באירופה ייתן לה ביטחון, ויוכל לשנות מומנטום שלילי מהליגה, למרות זהות היריבה החלשה. בכל מקרה, בשבת מצפה לנו משחק על עונה שלמה, בעיקר עבור הצד של מחזיקת הגביע.