ריקוד המכונה: כיף לראות את מכבי חיפה

מכונת הכדורגל הבווארית, המכבש האלקטרוני של פפ, הטריו הנהדר של ליברפול, קבוצת החלומות של מסי ופאריס, ריאל מדריד ואמבפה, וכן, גם בארסה. כל אלו, כמובן, לא יגיעו לסמי עופר בעונת המשחקים הנוכחית, אבל בכל זאת - מסתמן שימי חמישי בסמי עופר יהיו המקום להיות בו בחורף הקרוב.

סוף סוף, אחרי עשור שחון, יש שלב בתים! נכון שזה לא באלופות, אפילו לא באירופית, אבל באמת שלאור הרקורד המפדח בעליל שלנו בעשור הזה, אנחנו האחרונים שצריכים לתת סימנים וציונים למפעלים אירופיים כאלה ואחרים. מה גם שהניקוד הוא אותו הניקוד והכסף הוא אותו הכסף.

האמת? לפחות בעיניי, הדריסה היום הייתה די צפויה. חדי העין יכלו להבחין בפער הרמות כבר במשחק בשבוע שעבר, גם בהתחשב במיני-קריסה שהייתה לנו במחצית השנייה. בסיום המשחק אמרתי לסובבים אותי שאנחנו הולכים לבצע מעשה אהבים (השתמשתי במילה אחרת) ולהוציא את הנפטצ'י לבאקו בחיפה, ואכן כך היה. לא חושב שהיה משחק מכריע שבו הייתי כל כך רגוע ובטוח בשחקנים ובמועדון כמו אתמול.

בכלל, כל הקבוצה נהנתה ממשחק שיא, בלי שום זכר לפיק ברכיים,  הגם שהיריבה לא נמנית על אריות הכדורגל האירופי, ועוד הגיעה בהרכב חסר. בסופו של דבר, המטרה העליונה הייתה שלב בתים אירופי מכל סוג, לא משנה עד כמה חזקה או חלשה היריבה, ואנחנו יכולים לסמן בסיפוק וי גדול על המטרה, אחרי עוד הצגת כדורגל נהדרת ומרובת שערים

איזה כיף לראות את הקבוצה הזו! כמה כישרון, כמה שמחה, כמה רעב וכמה תשוקה למשחק ולמועדון, אצל כל שחקן ושחקן. אתה פשוט לא רוצה שהמשחק ייגמר. אפילו בגביע הטוטו השבוע, אחרי שריקה לעבירה של גרשון, קלטתי את בוגדאן פלאניץ' מזנק בטירוף מהספסל, מוכן להיכנס למגרש ולחנוק את השופט על שריקה לא צודקת לדעתו. זו אולי אנקדוטה שולית, אבל היא לגמרי מייצגת בעיניי לרוח הנוכחית והבריאה של המועדון.

ומעל כולם - תראו את עומר אצילי, כנראה בכושר הכי טוב בקריירה שלו. נותן מספרים פשוט מדהימים ולא מפסיק לרגע לחפש את השער או הבישול הבא. במצב של 4:0, הוא אשכרה תפס את הראש אחרי מסירה לא מדוייקת, כאילו החמיץ ממטר שער מכריע.

בחיי שאני מרחם על מי שצריך לשמור עליו בכושר כזה, זה כבר מתגלגל לכיוון של עלבון צורב, כל המסירות, ההשחלות וההפעלות של האיש. חוויה, כוכב כדורגל ענק, שאוהב את המשחק בכל לבו, אוהב ומכבד את המועדון שנתן בו אמון ואנחנו אוהבים אותו מכל לב.

גם שותפיו לחוליית הקסם נהנו ממשחק נהדר (טוב, שמנו רביעייה עם אופק לשמינייה, כמה רע אפשר לשחק במצב כזה?) ואפילו ההגנה מציגה שער נקי במשחק שני ברצף ושיפור ניכר במשחק ההגנה הקבוצתי והאישי. אמנם העבירה של אורי דהן הייתה, אההה, לכיוון קצת יותר כתום מצהוב, וגם בדקות האחרונות נרשמה התרופפות קלה, אבל זה כבר היה באמת עמוק בגארבג' טיים וגם אחרי מספר חילופים (ברוך שובך עופרי) ובשילוב עייפות של מספר שחקנים על כר הדשא.

אם האליפות בעונה שעברה הייתה הצהרת "אנחנו שוב כאן", הרי שאפשר בהחלט לראות את ההעפלה לשלב הבתים, הכסף והניקוד שיצטבר, פינגרס קרוסד, בתור הצהרת "אנחנו כאן כדי להישאר". הלוואי, בינתיים נותר לנו רק לשבת ולחכות בכיליון עיניים למשחק הבא.

אם כבר מדברים על המשחק הבא - נפל דבר, והגרעין הקשה החליט לעשות מעשה ולהחרים את ההגעה למשחק הפתיחה לליגת העל מול חדרה, על רקע העושק המתמשך של כיסים ירוקים בידי כלל קבוצות הליגה (וגם, למרבה הבושה, על ידי הקבוצה היקרה שלנו).

עד כמה שזה קשה לי, ולמרות שקניתי כרטיס בעצמי, אני נוטה להצטרף אל החרם, כי צריך לשים גבול לחזירות ולתאוות הבצע. עד לא מזמן הייתה קטגוריזציה של מחירים לפי זהות היריבה, אבל עושה רושם שהיא כנראה נקטלה על ידי הקורונה - או על ידי ה"טמעות" הישראלית הישנה והלא טובה.

אני קורא לקברניטי חדרה לעשות את המעשה הנכון, לרדת מהעץ ולהוריד יחד איתם את המחירים לכיוון מחיר נורמלי וסביר עבור משחקים מסדר גודל כזה. כרגע, כל הצדדים מפסידים מהמצב, אז עדיף לחפש את השקל שביד מאשר את זה שנמצא גבוה על העץ.

גם במחיר כבד למדי של הפסד משחק אחד, בסופו של דבר המטרה נעלה וראויה ומן הראוי שתהיה גם התחשבות באוהדים שנדרשים להוציא סכומי עתק מאז השיבה מהקורונה  - כי אחרת, היציעים יהיו פשוט ריקים, בלי קשר להחלטות של פקידי משרד הבריאות וזה כמובן יהיה חבל לכולם.

ובנימה אופטימית: איזה כיף לחזור לשלב בתים אירופי! נותר רק לקוות שהחורף אכן יהיה חם ונקווה שהוריאנטים יחזרו לקופסא, יחד עם תכניות הסגר, הכתר והחנק של משרד הבריאות. מגיע לנו להיות שם כשזה קורה, אז שימרו על עצמכם, לכו להתחסן ושיהיה לכולנו אחלה שבוע ירוק.

נתראה בחדרה, אמן ואמן.