לאחר שלושה משחקים אירופיים (המהדרין יאמרו שלושה וחצי) מקרטעים עד צולעים בעליל, זכינו לראות אתמול (חמישי) בסמי עופר את מכבי חיפה פותחת מבערים ומספקת תוצאה שהולמת, פחות או יותר, את פערי הרמות בינה לבין דינמו טביליסי.
אי אפשר לומר שהיתה שם הצגת כדורגל סוחפת ושוטפת, בטח לא במחצית הראשונה, אבל פערי הרמות והלחות הישראלית בסופו של דבר הופיעו במלוא הדרם, באדיבותו הרבה של יובל אשכנזי.
זה, כנראה, הסיפור הגדול של המשחק הזה - אחרי שנדחק לקצה קצוות הספסל, נשכח ונשלח, יובל אשכנזי עלה עם אש בנעליים, להוכיח את ערכו ואת יכולותיו. להזכירכם - לא מדובר בילד בן 17 מהנוער או שחקן נטול זכויות במועדון, זה שחקן שבעונה הראשונה שלו במכבי חיפה כבש בדאבל פיגרס. בלי שום רינונים, כתבות מטעם והתמרמרות, הוא קם מהספסל לכל פיסת משחק שהוא מקבל באותה המוטיבציה והמקצועיות של שחקן פותח. אי אפשר שלא להעריך ולהעריץ את המקצוענות והדבקות של יובל אשכנזי במטרה, הוא מודל לחיקוי לכל ילד ששואף להיות ספורטאי בישראל.
עם זאת, צריך לומר - בסופו של דבר, יש במכבי חיפה כרגע ארבעה קשרי אמצע עם עדיפות ברורה ומובהקת עליו, וגם מאור לוי בהחלט מראה סימני התפתחות חיוביים. זה יהיה בשבילו מאבק, לעתים גם מתסכל, אבל אני מאמין בכל זאת שיש ליובל אשכנזי וליכולות ההתקפיות שלו מקום במכבי חיפה גם השנה, ומאוד אשמח אם יישאר. המשחק הזה היה בהחלט חומר למחשבה, למרות חולשת היריבה.
ומזה שהופיע לאלו שלא ממש - בהיעדר שלושת האסים בקישור, מכבי חיפה נדרשה לאילתורים ושיפצורים עם איזולירבנד באיזור מרכז המגרש, כשהתקווה של מרבית האוהדים לפני המשחק הייתה פשוט לעבור אותו, בלי עוד תקלות וביש מזל. במחצית הראשונה זה נראה ממש לא משהו, בטח עם תוספת הטעות הלא מחויבת של סאן מנחם וחוסר התיאום במרכז ההגנה בגול הגאורגי, אבל בהמשך, לאחר השער השני, האמצע צבר ביטחון ודברים הסתדרו על הצד הטוב ביותר.
לצד אשכנזי, ניתן לציין ולברך גם את מאור לוי על משחק טוב ושער בכורה בבוגרים, אורי דהן בעוד משחק סולידי (למרות שהיה לו חלק בשער השוויון), כמובן מר פלאניץ' הבלתי נלאה, עומר אצילי שבלי להרגיש כבר עם שלושה שערים העונה במסגרות אירופיות ודין דוד עם בישול וחצי, שנותן תקווה ומחשבות נעימות על ההמשך.
בגזרת התקועים - דולב חזיזה וצ'ארון שרי עדיין לא איפסו כוונות, ולא מנפקים את המספרים שאליהם התרגלנו בשנתיים האחרונות. אל ייאוש במקום בו ישנה איכות, יגיעו גם הכמויות, ואני בטוח שבקרוב הסטטיסטיקה תתיישר גם עבור שני האסים ההתקפיים הנהדרים שלנו.
אם כן, בחמישים אחוז יכולת וחמישה שערים, פנינו לשלום ולאיי פארו, שם נתמודד בפעם השנייה בתולדותינו מול קבוצה פארואנית (???). את הפעם הקודמת עודני זוכר היטב, בייחוד את הגומלין המסוייט במגרשה (אם ניתן לקרוא למרעה הזה מגרש) של קלקסוויקאר. תחת מעטה שלג וערפל, הפסדנו שם 3:2. מאז, הכדורגל באיי פארו התקדם משמעותית, והכדורגל שלנו... לא מאוד. אסור בתכלית האיסור להראות שמץ זילזול, בטח כשיש כזה פרס יקר ערך וחשוב על הכף.
מצד שני - פערי הרמות, גם במפגש הבא, ברורים ומובהקים, ובמקרה של הדחה, חס וחלילה, אז בהחלט אפשר לבוא בטענות לשחקנים ולצוות המקצועי.
שלא נדע מצרות, סוף שבוע נעים וירוק לכולם!