ערן זהבי, ללא צנזורה. הפרק השני בסדרה "זהבי" שישודר היום אחרי מהדורת הלילה של חדשות הספורט התייחס לתקופה שלו במדים הצהובים של מכבי תל אביב. החלוץ מספר על ההתפוצצות שלו תחת פאולו סוזה ומספר לראשונה על הבעיות שצצו תחת אוסקר גארסיה, כולל התייחסות לשמועה שהופצה על רומן של המאמן עם אשתו, שי.
עונת 2014/15 - אוסקר חוזר
"המשימה הראשונה זה לעלות לליגת האלופות. אוסקר אומר לי - תשמע, הקבוצה מאוד תלויה בך בגולים בישולים, צריך להוריד קצת את הדומיננטיות שלך. אני סומך עליך שתעשה את הדברים שלך, רוצה ששחקנים אחרים יקבלו יותר ביטחון לעשות פעולות אחרות, לבעוט לשער. זה אחרי עונה שהיה לי שיא השיאים, אמרתי מפה - למעלה. הוא הוריד אותי באנרגיות, בדרישה. אני מסתכל עליו ואומר - אני פשוט בהלם. ידעתי שאני והוא לא נסתדר".
"בנאדם שמבקיע כ"כ הרבה, אתה רוצה להוריד אותו בשביל להעלות אחרים? מישהו הפריע למישהו לבעוט לשער? צעקתי פעם על מישהו? אני המאמן? אם מישהו רוצה לבעוט לשער, שיעשה דריבל ויבעט. יעשה גול - מעולה. לא? בעיה שלך. תפקידך לשפר אותם, לא להוריד את הדומיננטיות שלי".
ייני: "ערן נכנס לתסכול נוראי, היו להם שיחות נוראיות. ערן עלה לאימונים עצבני ובועט בקונוסים".
זהבי: "פירקתי עמוד לחצי, והוא המשיך את האימון כרגיל. בסוף האימון - זה לא בסדר, אמרתי: היית צריך להפסיק את האימון ולתת לי קנס. לא עשית את זה".
אוסקר הולך
זהבי: "זה כבר לא היה זה. הגעתי למצב שאני לא מדבר איתו והוא לא מדבר איתי, היינו מדברים דרך הפסיכולוג. הפסיכולוג היה בא אליי לחדר, הייתי אומר מה שאני חושב, הולך אליו חוזר אליי עם מה שהוא אמר. הפסיכולוג הלך מחדר לחדר. עד שיום אחד הוא אמר לג'ורדי משפט - 'צריך למכור את מספר 7, הוא לא ככה ולא ככה'. וג'ורדי אומר שזה היה היום האחרון שלו במועדון. זו היתה האמת באותם רגעים, הוא הבין שזה לא יקרה ביחד. או אתה או הוא? ככה זה היה. שמחתי שהוא הלך, זו האמת. כשהמאמן טוב ואנחנו מצליחים, אז זה לא כיף להחליף מאמן. כשהוא פחות טוב, אנחנו רק רוצים שהוא יילך".
האירוע במאריבור
זהבי: "משחק לא קל, ליגת האלופות, ואוסקר מחליט שאני משחק בצד ימין. אני משחק ועולה, להגיד שאני נקי בראש? ממש לא. ידעתי שאני לא אהיה טוב, זה לא המקום שלי, זה לא התפקיד שלי. אני משתגע. שים אותי על המגרש, שב בצד אל תפריע לי - תקבל 20-30 גולים בעונה. רוצה להפריע לי? תקבל 10. מרגישים פספוס, ברור. קיבלנו גול דקה 95. הוא בחדר ההלבשה שטף אותנו, ולא יכולתי לשמוע את הדברים שהוא אומר. הוא אומר לנו דברים כמו: באירופה זה אחרת, אתם לא מספיק טובים לא מספיק מקצוענים בדברים קטנים. אם עושים טעויות כאלה באירופה, משלמים עליהן. הרגשתי שהוא מזלזל בנו ובמה שעשינו, בזמן שהוא מדבר - אני שם פס ואני בטלפון. לא אכפת לי מה שהוא אומר. שרן אומר לי - 'ערן, די אתה עם הטלפון'. אמרתי לו - 'עדיף שאני אהיה בטלפון כי אני עוד שנייה יוצא עליו'. הייתי מאוד מאוד מתוסכל מהמצב, מהמאמן, מכל מה שקורה - מסוף עונה כזה להגיע לחודש כזה. בראש שלי לא ראיתי אף אחד ממטר, רציתי להתקדם ולהתקדם והוא עוצר את זה. נהיינו סוג של אויבים. לא נהניתי משום דבר שקרה באותה תקופה".
השמועה
שי: "מתי נחצה הגבול? אני חושבת שהגבול נחצה ביום ששמעתי על השמועה. נסענו אני וערן ברכב, ומתקשר.. מישהו - ערן על רמקול. הוא אומר: 'תקשיב אחי, שמעת מה אומרים? ששי הלכה עם אוסקר'. אני מסתכלת על ערן, הוא מסתכל עליי - 'מה זה הלכה עם המאמן?' הוא אומר - 'יש שמועה שאת היית עם המאמן שלי?'. אמרתי טוב, בסדר, שמועה לא נורא. לא הבנתי את הגודל. האתרי רכילות של הכדורגל לא עזרו בעניין. הם כתבו בסימן שאלה משהו על השמועה - ורשמו 'שחקן זהב'. מה תביני מזה? אם הם אומרים, אז זה בטוח נכון. הגעתי למשחק נגד חיפה בבלומפילד, אני יושבת עם חמותי ופתאום שומעת זמזום של שיר. אני מסתכלת על חמותי, מסובבת את הראש - שמעתי נכון? היא בהלם, לא ידעה מה להגיד לי. עוד פעם ועוד פעם, מקשיבה למילים, העיניים שלי מתחילות להתמלא ככה. ירדתי לשירותים סגרתי את הדלת והתחלתי לבכות. בכיתי כמו ילדה קטנה. לא הייתי מוכנה לחזור. כ"כ נפגעתי, התביישתי. יותר קשה מהשיר כששרים לך - כולם מסתכלים עליך לראות מה תגידי אך תגיבי מה תעשי, עוד יותר מביך. לא יצאתי מהבית אולי שבועיים. כל פעם שיצאתי מהבית, הרגשתי שכולם מסתכלים עליי. לא הרגשתי, כולם הסתכלו עליי במבט מזלזל. בת דודה שלי סיפרה לי שהיא נכנסה לקיוסק ושמעה את המוכרים מדברים ביניהם והמוכר אומר לחבר שלי - 'בדוק, בדוק, אומר לך מקור ראשון'. ביום הראשון את קוראת ונפגעת, ביום השני את קוראת ובוכה, ביום השלישי את קוראת ומתרסקת. אני חושבת שבמשך שנתיים לא התקרבתי לסמי עופר. לא הייתי מוכנה לבוא. ואני הולכת לכל משחק של ערן, משחק חוץ, נעלי ספורט, כובע, יושבת עם האוהדים הולכת לכל משחק, לא משנה איפה. לסמי עופר לא הייתי מוכנה לבוא".
ערן: "כל פעם שהיה מגיע השיר שלה נגד מכבי חיפה, הייתי אומר - 'אני אזיין אתכם ואני אבקיע עכשיו שער'. וזה מה שקרה. היא היתה מתה שיתחילו לשיר את זה במגרש. אם לא הייתי מבקיע, היא היתה רוצה שיתחילו לשיר. היא היתה שרה באמצע, אני הייתי שר בעצמי. באלוהים זה נדבק לי, אני הייתי שר את זה. עזבי, נו. הוא גם לא נראה לי הטעם שלה בתכל'ס (צוחק)".