אליפות העולם בכדורסל הייתה עשירה בהפתעות, בדרמות וברגעים שנכנסו לזיכרון הקולקטיבי של חובבי הכדור הכתום בפרט ואוהדי הספורט בכלל. אלה קיוו כמובן שגמר הטורניר יספק עוד מכל העולמות, אבל לנבחרת ספרד היו תכניות אחרות. "לה רוחה" יצאה אל הפרקט חדורת מטרה וכמו מלוע של תותח, פירקה 75:95 את ארגנטינה וזכתה באליפות העולם בפעם השנייה בתולדותיה (הקודמת הושגה ב-2006). האלביסלסטה המרגשת, שהדהימה רבים בכך שהעפילה לגמר, נאלצה להסתפק במדליית הכסף.
(קלעו לספרד: רוביו 20, יול 15, גאסול 14, פרננדס, ווילי הרננגומס וחואנצ'ו הרננגומס 11 כל אחד, אוריולה 6, ריבאס 5, קלאבר 2.
קלעו לארגנטינה: דק 24, לפרוביטולה 17, קמפאסו 11, סקולה וברוסינו 8 כל אחד, רדיבו 3, וילדוסה ודליה 2 כל אחד.)
נבחרת ספרד היא מעצמת כדורסל, זה לא חדש. ועדיין, משום מה, לא הרבה דיברו עליה ערב פתיחת אליפות העולם. דובר על הכישרון והעומק האדיר של סרביה, על הסגל המוגבל אך בכל זאת האיכותי ביותר של ארצות הברית, על יוון של זוכה ה-MVP בליגה הטובה בעולם, יאניס אנטטוקומפו. בפועל, כל אלה איבדו סיכוי לתואר ברבע הגמר או קודם לכן. ספרד? היא נשארה צנועה, יחסית מתחת לרדאר, שרדה שתי הארכות מול אוסטרליה בחצי הגמר - ולקחה את כל הקופה.
לספרד סגל עמוק ועם שחקנים רבים שראו כמה דברים בחיי הכדורסל שלהם, אבל היא קטפה את הגביע בעיקר בזכות שניים. הראשון, שגם הוכתר ל-MVP של הטורניר, הוא ריקי רוביו. השחקן בן ה-28, פעם "ילד פלא" והיום "סתם" רכז מצוין, השתיק את כל המפקפקים שטענו כי מדובר בשחקן נטול קליעה, אוברייטד בכללי. חלק מהם אף הגדילו לומר כי עסקת העברתו לפיניקס סאנס היא הגרועה ביותר שבוצעה הקיץ ב-NBA. רוביו שתק וענה על הפרקט. גם בגמר עצמו, בלי להבריק יותר מדי, הוא הוביל את נבחרתו עם 20 נקודות - בדרך לרגע הגדול בחייו.
השני הוא מארק גאסול. הסנטר - שכבר מזמן הפך לאגדה בספרד - העצים את הסיפור שלו עוד יותר במהלך הקיץ. עד כמה? הוא הפך לשחקן השני בלבד בהיסטוריה שזוכה באותה שנה באליפות ה-NBA ובאליפות העולם. הקודם, אגב, היה למאר אודום האמריקני.
והייתה גם מפסידה. ארגנטינה אמנם לא היוותה יריבה לספרד, אבל היא תעזוב את סין עם הראש מורם והחזה נפוח - ובצדק. נגד כל הסיכויים והתחזיות - וכשאחד משני כוכביה נושק ל-40 - האלביסלסטה ריגשה והדהימה בדרך לגמר, והזכירה כי בספורט לא תמיד הכישרון משחק תפקיד מרכזי, אלא הלב. אולי כדאי לנבחרת הכדורגל של המדינה ללמוד דבר או שניים מלואיס סקולה וחבריו.
מהלך המשחק
ספרד הגיעה מוכנה הרבה יותר לגמר, פתחה בסערה ועלתה ליתרון דו-ספרתי כבר בתוך דקות ספורות (2:14). ברגע הזה, ארגנטינה התעוררה, בעיקר ניקולס ברוסינו, שקלע 8 מהירות והוביל ריצת 0:11. ההמשך היה שוב של "לה רוחה" שעד סיום הרבע - בעיקר בזכות סרחיו יול - רשמה בריחה נוספת. 14:23 אחרי 10 דקות של כדורסל.
פתיחת הרבע השני הייתה העתק של קודמו, ספרד עלתה חמה ודהרה ליתרון שיא של 17 נקודות (14:31). הארגנטינאים נלחמו בשיניים כדי להישאר בגמר והקטינו עד 8, אבל לא קיבלו תרומה מסקולה (0 נקודות עד ההפסקה) וירדו בכל זאת בפיגור דו ספרתי לחדר ההלבשה. 31:43 לספרד אחרי 20 דקות.
הרבע השלישי כבר הפך למעמד בצד אחד בלבד, כאשר ספרד הביאה לידי ביטוי את הבדלי הרמות - בשני צדי המגרש - והפער חצה את רף 20 הנקודות. 47:66 לאדומים לפני 10 הדקות האחרונות, שהפכו להיות לפרוטוקול בלבד. בתום רבע רביעי שכולו גארבג' טיים, שבמהלכו ארגנטינה בעיקר נלחמה ואף שמרה על כבודה, נבחרת ספרד הוכתרה לאלופת העולם בפעם השנייה בתולדותיה עם 75:95 סופר-משכנע. שיהיה במזל.