אני אנדרדוג? המצב הלא מוכר של ארה"ב

"היה מדהים לראות איך הם פשוט מצביעים זה לזה ויודעים מה לעשות", אמר דונובן מיטשל אחרי משחק ההכנה למונדובאסקט, בו פגשה נבחרת ארצות הברית את ספרד. "פופ הדגיש בפנינו את האופן בו הם מניעים את הכדור בצורה אוטומטית, כמעט מושלמת", הוסיף כריס מידלטון, "זה היה ערב של 'ברוכים הבאים לכדורסל הבינלאומי' עבור רבים מהחבר'ה שלנו", סיכם ג'רי קולאנג'לו, מנהל הנבחרות הוותיק, האיש שהחייה בעשור האחרון את הנבחרת האמריקאית.

• 10:20, ישיר ב-5SPORT: המונדובאסקט יוצא לדרך עם אנגולה - סרביה

זר לו היה נקלע לציטוטים הללו היה חושב שספרד, אחת הנבחרות החזקות בעולם, כזו שמציגה ארבעה שחקני NBA ולפחות עוד שניים שהיו בקלות יכולים להיות חלק מהליגה כיום, דרסה באותו לילה של ה-17 באוגוסט את האמריקאים או לכל הפחות ניצחה אותם, אלא שלא זה היה המצב. ארצות הברית יצאה עם ידה על העליונה מהמפגש ההוא, 81:90, במשחק בו הובילה בביטחה כמעט מהשנייה הראשונה ועד לאחרונה.

האמריקאים, אלופי העולם ב-2010 ו-2014, מתייצבים לטורניר הקרוב בסין בסיטואציה מאוד לא שגרתית מבחינתם. מצד אחד, כפי שאפשר ללמוד מהציטוטים הנ"ל, הם יודעים שיש להם הרבה מה ללמוד בזירה הבינלאומית ושלפחות בכל הנוגע לניסיון, הם לא מתקרבים לכמה מהנבחרות שכנראה ייפגשו אותם בשלבים המאוחרים.

מצד שני, כפי שאמר מארק גאסול לפני אותו מפגש, "כמות הכישרון שהמדינה הזו מייצרת בכל שנה היא לא הגיונית", אז בטח שלבנות נבחרת זה לא ממש מסובך, גם אם כמעט כל 50 השחקנים האמריקאים הכי טובים ב-NBA הבריזו. ארצות הברית, לראשונה מזה הרבה מאוד זמן, מגיעה לאליפות העולם כשכולם, כולל היא, בטוחים שהיא המועמדת מספר 1 לזכייה ובאותה נשימה, שהיא יכולה להיות קורבן להפתעה.

מאמן נבחרת סרביה, סשה ג'ורג'ביץ', שתמיד אוהב לומר את אשר על ליבו, היה הראשון שהעז להרים את ראשו ולפתוח את הפה. בתחילת החודש הוא הכריז: "אם נפגוש את ארצות הברית, שאלוהים יעזור להם. אני בכלל לא מודאג מהם".

באתר של פיב"א יישרו קו ולא אחר מאשר העיתונאי הקרואטי (!) איגור קורקוביץ', שכותב עבור ארגון הכדורסל העולמי את מד הכוח לקראת הטורניר, הציב את סרביה השנואה במקום הראשון ואת ארצות הברית רק במקום השני: "זה מרגיש קצת מוזר, אבל זה לא כי הם נפלו, אלא כי סרביה הרשימה יותר הקיץ", הוא הסביר, "ארצות הברית עדיין תהיה הנבחרת לנצח בסין, אבל הם גם מעולם לא זכו באליפות עולם באסיה. מקום חמישי בפיליפינים ב-1978 ושלישי ביפן ב-2006. ואף נבחרת לא זכתה בשלוש אליפויות עולם רצופות".

והדברים הללו נכתבו לפני שהאמריקאים חטפו 30 נקודות מפאטי מילס והפסידו לאוסטרליה. זה היה ההפסד הראשון שלהם מאז חצי הגמר ב-2006, 13 שנים ו-78 משחקים. נורות האזהרה בוהקות כרגע, אך לצדן כאמור, יש גם דברים שגורמים לאמריקאים להאמין שאיש לא ינצח אותם כשהמשחקים יקבעו.

המפגש מול ספרד היה דוגמה טובה לכך. נגד נבחרת מנוסה וגבוהה, עם מארק גאסול ושני ההרננגומזים, האמריקאים פשוט פירקו את לה רוחה מתחת לסלים וניצחו 20:42 בריבאונדים. הם גם רצו ונלחמו יותר, וגם הראו כמעט בכל התקפה כמה ההבדלים האתלטיים עצומים בין הנבחרות.

ספרד, צרפת, אוסטרליה, גרמניה וסרביה אולי יכולות להציב על הפרקט בשלבים מסוימים של המשחק ארבעה-חמישה שחקני NBA סבירים עד מעולים (יוקיץ') ויוון תציג את השחקן הכי איכותי באליפות, מקרה נדיר בטורניר בו ארצות הברית משתתפת, אבל לאף נבחרת אין 12 שחקני NBA.

העומק של האמריקאים, שמאפשר להם להישאר טריים כל הזמן, הוא משהו שאף נבחרת לא יכול אפילו לדגדג אותו. כשהספרדים שלחו לפרקט את החמישייה השנייה הבינונית שלהם, ארצות הברית העלתה את מיילס טרנר וג'יילן בראון וברוק לופז ועוד.

מתוך 15 השחקנים שנבחרו בעונה האחרונה לשלוש חמישיות העונה, ארבעה היו לא-אמריקאים. שניים מהם, מהחמישייה הראשונה, יוקיץ' ויאניס, יהיו באליפות וכך גם רודי גובר מהחמישייה השלישית, בה נכלל קמבה ווקר, הנציג האמריקאי היחיד מבין ה-11 שהיו בחמישיות העונה לפני כמה חודשים.

מתוך עשרת השחקנים שנכללו בחמישיות ההגנה, רק מרקוס סמארט עם הנבחרת של פופ, מבין שבעה אמריקאים וגם הוא פצוע. מתוך 19 אמריקאים שהיו חלק ממשחק האולסטאר החולף, רק קמבה ומידלטון בנבחרת הנוכחית. המספרים לא משקרים כמובן ולכולם ברור שזו לא הנבחרת הראשונה, השנייה או אולי אפילו השלישית באיכותה שארצות הברית יכולה להציב, אבל כאמור, יש לאמריקאים יתרונות שעדיין יכולים להשאיר אותם צעד לפני כולם ועל הדרך, יש להם את המאמן הטוב בהיסטוריה לדעת רבים ולצדו את סטיב קר. זה לא יכול להזיק.

"נבחרת ארצות הברית איננה בלתי מנוצחת. וזה בסדר", כתב טום זילר מ"SB ניישן" לקראת האליפות, "בהתחשב במה שקרה עם הסגל, זה באמת בסדר שנבחרת ארצות הברית לא מנצחת כל הזמן". בתקשורת המקומית מבינים את המצב ואת הסגל הבעייתי ("ג'ו האריס, דריק ווייט ופלאמלי אחד תופסים שלושה מ-12 המקומות", הוסיף זילר), אבל השאלה איך יגיבו במקרה של הדחה כואבת ועד כמה הסכינים יושחזו עדיין נשארת פתוחה.

התשובה לכך תהיה תלויה גם באופן, אם וכאשר, בו יפסידו האמריקאים. אם הם ילחמו כמו שעשו נגד ספרד ויזנקו על כל ריבאונד, אבל חוסר הניסיון יעשה את שלו בסיום צמוד מול נבחרת ותיקה, יכול להיות שהדברים יתקבלו בהבנה. אפילו ההפסד לאוסטרליה, מוזר ככל שהיה, לא זיעזע אף אחד (חלק מכך גם קשור לעובדה שהמשחק מול הבומרס נערך באמצע הלילה ולא יותר מדי אנשים באמת צפו בו). מצד שני, תבוסות כמו זו שהנבחרת ספגה מול נבחרת ב' במשחקון הקצר בלאס וגאס זוכות ליחס שונה ולעג.

בסופו של יום, האמריקאים, למרות כל הצרות בדרך, יגיעו לסין כשהם קודם כל תלויים בעצמם. גם הדרך בה ייזכרו 12 השחקנים וצוות האימון, קודם כל תלויה בהם.