כוכב מפיל: השחקנים שינסו לאתגר את ארה"ב

נכון, חלק גדול (מאוד, מדי) של הכוכבים החליט להבריז מאליפות העולם בכדורסל, שיוצאת לדרך בשבת הקרובה בסין. ועדיין, אנחנו לא כאן בשביל לבכות על מי שלא נמצא, אלא כדי לחגוג עם מי שכן.

ארצות הברית, מן הסתם, שולחת 12 שחקני NBA ולמרות הקשיים והצרות, היא עדיין הפייבוריטית לזכייה, בעיקר בזכות העומק. אלא שסביבה יהיו לא מעט נבחרות שינסו להפריע ולחלק גדול מהן יש גם שחקני NBA מעניינים. אז רגע לפני שיוצאים לדרך, בחרנו תשעה שחקני NBA לא אמריקאים (ועוד שחקן בונוס) - חלקם צפויים מאוד, חלקם פחות - שכדאי לכם לשים לב אליהם בטורניר הקרוב. כאלה שהקיץ הזה יכול לשנות לא מעט עבורם.

יוון: יאניס אנטטוקומפו (מילווקי באקס)

נתחיל עם שתי הבחירות הכי קלות וניתן קודם כל את הכבוד ל-MVP. מתי אתם זוכרים טורניר כדורסל עולמי בו השחקן הטוב ביותר איננו אמריקאי? לנבחרת ארצות הברית, אם תיתקל ביוון בשלב מסוים, יהיה אולי סגל מרשים יותר מהשחקן הראשון עד ה-12, אבל ב-1 אין לה שום דבר שמתקרב ליאניס, שסיפק עונה מפלצתית במילווקי.

העונה הזו נגמרה עם אכזבה גדולה ואיבוד יתרון 0:2 בגמר המזרח, אבל גם כך התחושה הייתה שהבאקס היו רחוקים שנה אחת ממה שהם באמת צריכים להיות ושהגריק פריק עוד יילך וישתפר. אם יצליח לסחוף את הנבחרת שלו להישג ענק, אולי משהו בסגנון מדליית הכסף מהאליפות ב-2006 (אז יוון העיפה את ארצות הברית בחצי הגמר, ההפסד האחרון של האמריקאים עד השבוע), הוא יגיע לעונה החדשה עם אנרגיות אדירות.

סרביה: ניקולה יוקיץ' (דנבר נאגטס)

גם החבר האירופאי השני בחמישייה הראשונה של העונה ב-NBA לא הבריז, וגם הוא מגיע לעונה חשובה מאוד. הבעיה עם יוקיץ' היא שהכושר שלו לא משהו, בלשון המעטה ולא ממש ברור איך הוא יגיב לקיץ הארוך הזה ולפגרה הקצרה. מצד אחד, הוא עלול להגיע מותש לעונה. מצד שני, הוא עשוי להגיע בכושר הטוב בחייו ואם את מה שעשה בעונה שעברה עשה עם כמה קילוגרמים עודפים, אפשר רק לרייר מהמחשבה מה יוקיץ' רזה יכול לעשות.

וישנה עוד נקודה. ליוון יש צ'אנס לא רע, בגלל יאניס ובגלל הסגל ובגלל שהיוונים הם חיות רעות. אבל לסרביה, אם זו לא תהיה ארצות הברית, יש כנראה את הצ'אנס הכי גדול, שוב, בגלל יוקיץ', בגלל הסגל ובגלל שהסרבים הם חיות לא פחות רעות. יש סיכוי סביר ומעלה שיוקיץ' יסיים את הקיץ הזה כאלוף עולם וייכנס בסערה לעונה הבאה, בואכה מאבק על ה-MVP.

ספרד: ריקי רוביו (פיניקס סאנס)

הנציג של האימפריה האירופאית השלישית הוא הגארד, מזמן כבר לא ילד פלא, אבל כזה שנדמה שסופסוף מצא את מקומו בעולם בשנים האחרונות, בעיקר בעונה החולפת. בגיל 17 בלבד, רוביו היה חלק (6 נקודות, 6 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 3 חטיפות) ממשחק הנבחרות האיכותי ביותר בהיסטוריה, גמר בייג'ינג 2008 בין ארצות הברית לספרד. אז זה נגמר בהפסד וכעת הוא ינסה להוביל נבחרת מנוסה להפתעה גדולה.

איכשהו, הוא עדיין השחקן הרביעי הכי צעיר בנבחרת ויחד עם שני ההרננגומזים ומארק גאסול, מרכיב את חבורת ה-NBA, לצד כמה שמות גדולים מהליגה הספרדית. גאסול הוא אומנם האלוף הטרי, אבל הכדור יהיה בידיים של רוביו וזו צריכה להיות כעת הנבחרת שלו ורק שלו. שנתיים מצוינות ביוטה הובילו אותו לחוזה גדול בפיניקס וגם שם הוא יתבקש להנהיג ולהוביל, כך שאליפות העולם יכולה להיות הכנה מצוינת.

איטליה: דנילו גלינארי (אוקלהומה סיטי ת'אנדר)

בזמן שכולם עסקו בכמות המשוגעת של בחירות דראפט שהקליפרס שלחו לאוקלהומה סיטי תמורת פול ג'ורג', ואולי גם קצת ביהלום שעבר לת'אנדר במסגרת הטרייד הזה, שיי גילגס אלכסנדר, גאלו קצת נשכח בצד, דווקא אחרי העונה הטובה בקריירה שלו. במשך שבועות ארוכים, לפני שטוביאס האריס עזב ובעיקר אחרי, האיטלקי המנוסה היה השחקן הכי איכותי של הקליפרס הלוחמניים והוא סיים עם שיאי קריירה בנקודות, ריבאונדים ואחוזים מהשדה והכי חשוב, סופסוף היה כשיר כמעט לכל אורך העונה, אחרי קריירה מלאה בפציעות.

הגוף חזר להציק לו לקראת האליפות ובתחילת החודש הוא עבר ניתוח להסרת התוספתן, מה שהשאיר אותו מחוץ לפרקט לשלושה שבועות בערך, אבל עכשיו הוא נראה מוכן. לאיטליה אין את כוח האש של שלוש הנבחרות הקודמות שהוזכרו פה והיא גם תיאלץ להסתדר ללא ניקולו מלי, אבל גלינארי יקבל אחלה במה להזכיר שאולי הקליפרס הולכים להיות מפלצתיים בעונה הקרובה, אבל OKC בטח לא נשארה בלי כלום אחרי הטרייד הזה.

גרמניה: דניס שרודר (אוקלהומה סיטי ת'אנדר)

אם כבר עסקנו בשחקנים של הת'אנדר ובנבחרות דרג שני באליפות הזו - גם הגרמנים מגיעים עם כמה שחקני NBA (ארבעה בסך הכל) ושרודר הוא המנוסה והבכיר מכולם וינסה להוביל את הנבחרת שלו להופעה מוצלחת, רגע לפני שהוא חוזר ל-OKC לסיטואציה חדשה לגמרי.

בלי ווסטברוק ופול ג'ורג' ועם גארד ללמוד ממנו כמו כריס פול וגארד ללמד אותו כמו גילגס אלכסנדר, העונה השביעית של שרודר ב-NBA עשויה להתברר כחשובה מכולן עד כה וכבר ראינו מה קורה לגארדים נפיצים כשהם משתחררים מצלו של ווסטברוק (אהלן ויקטור אולדיפו). אחרי שנתיים בחמישייה, שרודר הפך לשחקן ספסל בעונה החולפת, אבל באליפות הקרובה הוא יצטרך להיות זה שמייצר מהרגע הראשון עבור גרמניה, גם נקודות וגם נקודות לאחרים. יש סביבו כמה שחקנים לא רעים, אבל הוא הפנים והלב של הנבחרת.

צרפת: רודי גובר (יוטה ג'אז)

ה-MVP של העונה החולפת היה אירופאי, רוקי העונה היה אירופאי (ותודה לחוקים של פיב"א שבגללם לוקה וסלובניה לא כאן) וגם שחקן ההגנה של העונה היה אירופאי. גובר ביסס את מעמדו בשנה האחרונה כאחד השחקנים הטובים בעולם, עם זכייה שנייה ברציפות בתואר ההגנתי, כניסה שלישית ברציפות לחמישיית ההגנה הראשונה ובחירה לחמישייה השלישית של העונה, אחרי שני סנטרים שסיפקו עונה מפלצתית (יוקיץ' ואמביד). כל זה עדיין לא הספיק לו כדי להיות אולסטאר והדמעות שלו לא יישכחו במהרה.

גובר גם שבר בעונה שעברה את שיא ההטבעות לעונה והעמיד אותו על 306 (השיא הקודם, של דווייט הווארד מ-2007/08, היה רק 269), כך שהוא לא משחק בצד אחד של הפרקט. בצרפת, שסיימה את אליפות העולם האחרונה במקום השלישי ועם המדליה הראשונה בתולדותיה, חולמים שכל הדברים הללו יתחברו יחד לעוד הישג גדול. גם אצלם לא חסרים שמות מעניינים, כמו ננדו דה קולו כמובן או שחקני NBA איכותיים דוגמת ניקולה באטום ואוון פורנייה, אבל בשביל להתמודד, אם וכאשר, מול יאניס או יוקיץ' למשל, גובר יצטרך לתת את המטרייה האווירית שהוא נותן לג'אז.

מונטנגרו: ניקולה ווצ'ביץ' (אורלנדו מג'יק)

מונטנגרו השיגה כרטיס היסטורי לאליפות בזכות הפרש סלים עדיף על לטביה (ב-12 נקודות) במוקדמות ונקלעה למה שאפשר להגדיר כדבר הכי קרוב ל"בית מוות" בטורניר הזה, עם יוון הפייבוריטית הברורה, ברזיל וניו זילנד, שתמיד מציגות נבחרות לוחמניות ושחקנים לא צפויים. למרות זאת, האירופאים אמורים לעבור ולשם כך, הם יצטרכו את שחקן ה-NBA שלהם במיטבו.

ווצ'ביץ' נושא את הנבחרת על גבו אחרי העונה הטובה בחייו, כזו שבמהלכה הוא נבחר לראשונה בקריירה למשחק האולסטאר ועוד מאורלנדו הלא מעניינת בעליל. הוא הוביל את המג'יק לפלייאוף אחרי שבע שנים במדבר וקיבל את התמורה שלו בדמות חוזה חדש על סך 100 מיליון דולר לארבע שנים. ישנם שחקנים שאחרי שמקבלים את התשלום הגדול, מורידים הילוך, אבל הסטייל של ווצ'ביץ' לא נראה כזה ובטח שבמדי הנבחרת, בהופעה כל כך מרגשת, הוא יעשה הכל כדי להותיר חותם טוב ולכל הפחות להשיג כרטיס לשלב הבא.

ליטא: דומנטאס סאבוניס (אינדיאנה פייסרס)

ב-1982, ארווידס בן ה-18 חגג זכייה באליפות העולם במדי ברית המועצות, אחרי ניצחון סופר דרמטי על ארצות הברית של מצטיין הטורניר דוק ריברס ושל מיצ'ל וויגינס (אבא של אנדרו). ארבע שנים אחר כך, הוא הפסיד בגמר צמוד למאגסי בוגס, סטיב קר ודייויד רובינסון. אחרי הפירוק האבא האגדי מעולם לא הופיע באליפות העולם עם ליטא, אבל עכשיו הילד מקבל את הצ'אנס שלו להוביל.

הסגל של ליטא אולי פחות נוצץ מבעבר, אבל עדיין יש לה שלד טוב המורכב משחקני ז'לגיריס, כמה שמות גדולים בכדורסל האירופאי ושני שחקני NBA בדמות יונאס ולנצ'יונאס וסאבוניס. העונה השלישית של הפורוורד ב-NBA הייתה הטובה ביותר שלו עד כה, עם שיאי קריירה בכל תחום אפשרי והוא חוזר אחרי הקיץ לקבוצה מאוד מסקרנת, שתקווה לנצל את הדלילות במזרח ולעשות עוד צעד קדימה. סאבוניס מצדו, רוצה להוכיח כבר עכשיו לפייסרס למה כדאי להם להאריך את החוזה שלו במהרה וכמובן, ישנה הגאווה בהובלת ליטא, ולא ברית המועצות, לטורניר הגדול.

יפן: רוי האצ'ימורה (וושינגטון וויזארדס)

הרוקי של וושינגטון, שנבחר תשיעי בדראפט האחרון, הוא אחד משני הנציגים של יפן ב-NBA (יחד עם יוטה וואטנבה מממפיס) וללא ספק השם הכי מדובר בנבחרת שתתמודד בשלב המוקדם בין היתר עם ארצות הברית. הוא העביר לא פחות משלוש עונות בגונזאגה, מצב די נדיר לבחירות לוטרי בימים אלה (ואכן, היו שהופתעו כשהוויזארדס בחרו בו), אבל בשנה החולפת היה אחד השחקנים הטובים ביותר במכללות ובסופו של דבר, הפך ליפני הראשון אי פעם שנבחר בסיבוב הראשון.

האליפות, כולל המפגשים מול טורקיה וצ'כיה ובהנחה הסבירה שיפן לא תעבור את השלב המוקדם, תהיה הזדמנות טובה לחובבי הכדורסל לראות את האצ'ימורה מייצר לעצמו זריקות, משהו שהוא כנראה ייאלץ לעשות לא מעט בשנים הקרובות בוושינגטון, בטח אם בראדלי ביל אכן יישלח בטרייד במהלך העונה הקרובה. המפגש מול האמריקאים ייתן לו את הבמה והוא ינסה לנצל אותה.

ארגנטינה: ניקולאס לפרביטולה (ריאל מדריד)

ימי הזוהר של האלביסלסטה הרחק מאחור והיא תתייצב לטורניר בלי אף שחקן NBA. הסיכוי שלה להתקרב אפילו להישגים הגדולים (מקום שני ב-2002, רביעי ב-2006 וחמישי ב-2010) קלוש ומטה, אבל ארגנטינה היא עדיין ארגנטינה והיא תספק הרבה התרגשות ואקשן, בעיקר בזכות שני שחקנים.

פקונדו קמפאצו, המשוגע בעל מסירות הזהב, הפך בשנים האחרונות לשם מוכר באירופה, אבל הוא נפצע, נמצא בספק לאליפות ואת ההצגה עשוי לתפוס החבר החדש לריאל מדריד. לפרוביטולה התפרסם תחילה כשאימא שלו רצה לנשיאות ארגנטינה, אחר כך חגג על מכבי תל אביב עם פלמנגו בגביע הביניבשתי ב-2014 ונבחר ל-MVP שם ואז, סוף כל סוף, עשה את המעבר לאירופה. הוא אפילו הספיק לרשום 18 הופעות בספרס לפני כמה שנים לפני שנחתך ובעונה שעברה התפוצץ וזכה, במדי חובנטוד, בתואר השחקן המצטיין בליגה הספרדית החזקה, זאת למרות שהקבוצה שלו הייתה אי שם במקום  השביעי (קמפאצו נבחר ל-MVP של סדרת הגמר). זה הספיק לריאל בשביל להחתים אותו הקיץ על חוזה לשנתיים. הולך להיות מעניין.