ארטיום דולגופיאט ממשיך לספק קבלות. המתעמל הישראלי זכה הערב (שישי) באליפות אירופה בתרגיל הקרקע והוסיף עוד מדליית זהב לרזומה העשיר שלו. הראיון שלו לערוץ הספורט מובא כאן במלואו.
איך אתה מסכם את התואר ואת האליפות? ״וואו, לא היה קל. קודם כל זאת תחרות שנייה או שלישית שאני מתחרה בה, שגמר תרגיל הקרקע הוא יומיים אחרי המוקדמות ולא בסוף התחרות אחרי כמה ימים כמו תמיד. ככה שגם הפעם היו רק להתאושש ואני מזדקן, אני מרגיש את זה. זאת הייתה אליפות אירופה ה-12 שלי, אז אני לגמרי מרגיש את זה. אני שמח מאוד שהצלחתי לזכות בזהב ולעשות תחרות טובה״.
איך הקושי של השנים בא לידי ביטוי?״בהכל. באמת בהכל. אני ממש מרגיש את זה. לדוגמה בלהעלות דרגת קושי - אני מנסה בכל פעם וזה כבר לא קל, זה נהיה קשה. שמתי לב לזה בעיקר כשהתחלתי לעקוב אחרי החבר׳ה הצעירים אצלנו. אני רואה אותם מנסים תרגילים חדשים, מרכיבים אלמנטים מאתגרים ויוצאים לתרגל אותם מבלי לחשוב פעמיים, וממשיכים לנסות. דפדפתי בגלריה אצלי בפלאפון לא מזמן, וראיתי שגם אני, בגיל 23/4 הייתי נכנס לאלמנטים בלי לחשוב פעמיים, ואז באמת הבנתי - וואלה, כן, כנראה שאני זקן קצת. אבל זה לא יעצור אותי מלהמשיך״.
באיזו רמת מוכנות פיזית ומנטלית הגעת לאליפות?
״ההכנה הפיזית והמנטלית הייתה טובה לתחרות הזאת. האמת שבמוקדמות היה לי קצת קשה להאמין שאני אעשה תרגיל טוב כי זה היה התרגיל החמישי שלי באותו יום כי עשיתי קרב רב. לא יודע איך הצלחתי בסופו של דבר לעשות תרגיל טוב, ולקבל עליו ציון מאוד גבוה. בסוף גמר זה גמר, ותמיד הגמר הוא יותר קשה מהמוקדמות. עברו לי מחשבות בראש לפני ובמהלך הגמר על האליפות שהייתה בשנה שעברה, שנפלתי בה בגמר. ניסיתי להעיף את המחשבות הלא טובות האלה. אני גם לא אוהב להתחרות בערב, זה לא קל לשלב בחדר כל היום עם הלחץ של התחרות. אני שמח מאוד שהצלחתי לסיים עם הזהב לצד המחשבות האלה וההרגשה״.
ובכל זאת, ביומיים האלה של המנוחה הצלחת קצת להתאושש?
״היומיים האלה נתנו לי קצת להיות יותר ׳פרש׳, אבל כן הרגשתי לפני התרגיל ששרירי התאומים שלי היו מאוד מאוד מכווצים. בגלל זה גם רצתי חזק מדי לפס הראשון ועשיתי שם טעות. אבל הצלחתי להתאפס על עצמי ולהמשיך את התרגיל בצורה טובה״.
בהמתנה לציון נראה שהיית מתוח, וכשקיבלת אותו לא נראית מרוצה כל כך.
״נכון. התבאסתי על הציון, הוא לא היה מאוד גבוה, אבל האמת שזה היה מבט שהגיע על סף התעלפות״.
עד כדי כך? ״כן. הייתי גמור פיזית. זה היה שילוב של הכל ביחד - התרגיל עצמו, העייפות, הלחץ של התחרות. הייתי ממש ממש עייף״.
איך זה היה להתחרות בקרב רב אחרי למעלה משנתיים שלא עשית את זה? להתחרות בששת המכשירים.
״הפעם האחרונה שבה התחריתי בקרב רב הייתה ב2024 באליפות אירופה ברימיני שבאיטליה , וזכיתי שם בכסף בתרגיל הקרקע.
עם כל שנה שעוברת זה נהיה קשה יותר ויותר, גם עם החוקים שמשתנים, הניקוד שנהיה קשוח יותר, והדרישה לדרגות קושי גבוהות״.
חששת מלהגיע לגמר הקרקע אחרי העייפות המצטברת שבעקבות ההשתתפות בקרב רב - שיש אפשרות שזה ישפיע על ביצוע הגמר ויסכן את המקום בפודיום?
״כמובן שהיו מחשבות כאלו, אבל לא רציתי לתת לזה יותר מדי פוקוס, וכמו שאמרתי קודם, ניסיתי להעיף מחשבות לא טובות. הכנסתי לעצמי לראש שגם ב7.10.23 באליפות העולם עשיתי קרב רב, ושם תרגיל הקרקע היה המכשיר האחרון באליפות, וגם פה זה היה ככה, וגם שם הצלחתי לזכות בזהב. ככה שידעתי שזה אפשרי כל עוד אני אתן את התרגיל הכי טוב שאני יכול למרות העייפות״.
הצלחתם כנבחרת להשיג את מטרת העל - קריטריון קבוצתי לאליפות העולם שתיערך ברוטרדאם באוקטובר. כמה זה היה חשוב?
״קודם כל זה היה באמת מרגש מאוד. בדרך היו הרבה דברים לא טובים כמו פציעות של מתעמלים, וספקות לגבי תרגילים. בסוף כן הצלחנו להרכיב קבוצה, עם שני מתעמלים מאוד צעירים שעלו מהנוער ועזרו מאוד בציונים. העבודה שעשינו כולם יחד באליפות הייתה מאוד טובה. הם השתלבו יפה בבוגרים, יש לנו דור המשך טוב. יש גם שני מתעמלים בנוער שהעפילו בג׳וניור לגמר הקרקע ולגמר סוס הסמוכות, וכמובן שיש לנו גמר קרב רב. אני מאוד שמח על זה״.
כמה הזכייה במדליה, ועוד בזהב, מוכיחה לך שאתה ברמה הנדרשת?
״זה הכי כיף לדעת שאני עדיין שם. אני חושב שאני עושה המון בשביל זה, ומשקיע הרבה מאוד מאמץ. עם כל יום שעובר זה יותר קשה ויותר קשה. מצד שני, אם לא הייתי ברמה, אני לא חושב שהייתי ממשיך. אבל אני רואה בתחרויות ובאליפות הזאת שאני יכול להיות במאבק עם המתעמלים הצעירים. אני מקווה לתת תחרות טובה באוקטובר באליפות העולם, זו תחרות חשובה מאוד וקשה מאוד, ואני מקווה ששם אני גם אצליח לתת תרגילים טובים. התעמלות זו האהבה שלי, זה מה שאני רוצה לעשות הכי טוב שאני יכול״.
עצם הזכייה בזהב שנתיים בדיוק לפני המשחקים האולימפיים בלוס אנג׳לס, כמה ריאלי זה לזכות במדליה אולימפית שלישית?
״אם הייתי חושב שזה לא ריאלי אולי לא הייתי ממשיך. זה שזכיתי במדליה היום באליפות, ואחרי המדליה באליפות אירופה הקודמת, הצלחתי להוכיח לעצמי שאני עדיין בטופּ ומתחרה ברמה תחרותית גבוהה. ככה שזה ריאלי, לזה אני מכוון, ובשביל זה אני עובד קשה בכל יום״.
המשפחה מלווה אותך תמיד, והצטלמת בסיום עם המדליה יחד עם אבא שלך על המזרן. כמה זה מרגש אותך?
״מאוד. אבא הרי היה בעצמו מתעמל כמה שנים, התאהבתי בענף הזה ממבט ראשון בזכותו ובזכות אמא שלי. כל המשפחה ליוותה אותי תמיד. בלעדיהם, בלי המאמץ שלהם וההשקעה, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. הם שאלו אותי בגיל 12 אם אני רוצה להמשיך עם ההתעמלות, ואמרתי בצורה חד משמעית שכן. הם שינו את כל התכניות שלהם עם העלייה לארץ בעקבות זאת. היינו אמורים לעלות לקיבוץ, ובסוף עברנו למקום כמה שיותר קרוב לאולם, ועכשיו אני איפה שאני היום. בזכותם. אנחנו ממשיכים בדרך שלנו עם אנדריי המאמן הראשון שהיה לי, ועם סרגיי וייסבורג המאמן הלאומי שאני עובד איתו מגיל צעיר והוא היה איתי בכל רגעי השיא בקריירה, בכל מדליה. חשוב לי להודות לאיגוד ההתעמלות, לוועד האולימפי, לנותני החסות ולמכבי ת״א שנותנים לי גב להיות ממוקד רק באימונים״.
כמה זה ממלא ומרגש אותך בכל פעם לייצג את המדינה, להניף את הדגל על הפודיום ולהשמיע את ההמנון?
״הדבר הכי מרגש שיש זה לשמוע את ההמנון, לעמוד על ראש הפודיום ולחשוב על המדינה. זה מרגש כאילו שזו הפעם הראשונה. אני רוצה לומר תודה לכל הצופים שראו אותי מתחרה, לכל מי שתמך ועודד. קיבלתי המון הודעות וזה מאוד מרגש ומחמם את הלב. עם ישראל חי״.
אבי שגיא, יו״ר איגוד ההתעמלות בישראל: ״ארטיום שוב מוכיח שהוא קורץ מהחומרים שמהם עשויים אלופים גדולים. לאורך שנים, על הבמות החשובות ביותר בעולם, הוא ממשיך להביא הישגים אדירים למדינת ישראל והערב הוא מוסיף לרשימה המפוארת שלו תואר שלישי של אלוף אירופה. מאחורי ההישגים האלה עומדים כישרון יוצא דופן, נחישות, עבודה קשה ויכולת להתעלות פעם אחר פעם ברגעי האמת. אנחנו גאים בארטיום עד אין קץ ומברכים אותו, את סרגיי ואת כל הצוות המקצועי על עוד רגע גדול ומרגש להתעמלות הישראלית ולספורט הישראלי כולו. ארטיום – אלוף אמיתי״.