אוהדי ב"ש קבעו: וואקמה הוא שחקן העשור

אם יש קהל אוהדים שיזכור לחיוב יותר מכל את העשור האחרון בכדורגל הישראלי, הם ללא ספק אוהדי הפועל באר שבע. המועדון מבירת הנגב למעשה שכתב את ההיסטוריה שלו מחדש עם הפיכתו מקבוצת ביניים שנעה בין הליגה הבכירה למשנית, לקבוצה בכירה ושוברת שיאים. שתי אליפויות (שהושגו בשנות ה-70) היו במאזנה עם כניסתה לעשור הנוכחי, אותו היא סוגרת עם שלוש אליפויות נוספות, הופעות בלתי נשכחות במפעלים האירופים, בית חדש בדמות איצטדיון טרנר הנהדר ובעיקר שבירת ההגמוניה של "ארבע הגדולות" בכדורגל הישראלי וקיבוע מעמדה כאחת מהן.

אבות רבים היו להפיכתה של הפועל ב"ש לאימפריה בקנה מידה ישראלי, כשאת מירב הקרדיט קיבלו כמובן הבעלים אלונה ברקת והמאמן ברק בכר. אלא שכמו תמיד, הכוכבים הגדולים הם אלו שריקדו על הדשא בעשור האחרון, והפועל ב"ש התברכה בלא מעט כאלו. לרגל סיום העשור הגדול בתולדותיה, התבקשו אוהדי הפועל באר שבע לבחור באפליקציית פנאטיקוס, ליגת האוהדים של ישראל, את שחקן העשור לדעתם, כשלא מעט אופציות ראויות עמדו בפניהן. התשובות לפניכם.

רוצים גם להצטרף לפנאטיקוס, ליגת האוהדים של ישראל?
באנדרואיד לחצו כאן
באייפון לחצו כאן

מקום ראשון (34 אחוזים), אנתוני וואקמה (2015-2018)
היו כאלו שהיו מזוהים עם המועדון יותר ממנו, אחרים שיחקו לאורך יותר זמן. אך אם נדבוק במדד היכולת וההשפעה על הקבוצה, אין כל ספק שהניגרי יותר מראוי לתואר בו זכה מאוהדי הפועל באר שבע, שחקן העשור של קבוצתם. אלו היו 3 שנים בלתי רגילות של הקיצוני בבירת הנגב, בהן דירבל שחקני הגנה למוות והתעלל ביריבות, בצורה בה זה נראה לפעמים קל מדי עבורו. שהר אייש את תפקיד הסקורר, אוגו החזיק את האמצע ו-ויטור את ההגנה, מליקסון הביא את היצרתיות וברדה את המנהיגות.

אך מי שהיה שובר השיוויון העיקרי, כזה שהיריבות פשוט לא יכלו לעוצמות שלו - זה הניגרי הנהדר. בקיץ 2018 עזב לליגה הטורקית, שם המשיך לעשות חיל. עד כה בבאר שבע טרם מצאו מי שיכנס לנעליו הגדולות, ספק גדול אם כלל ימצאו.

מקום שני (30 אחוזים), אליניב ברדה (1998-2003, 2013-2018)
"הילד חזר הביתה" זעקו כותרות העיתונים ב-30.6.13 כשאליניב ברדה החליט לסגור מעגל במועדון נעוריו ועיר הולדתו לאחר קריירה שמעטים יכולים להתגאות בה עם אליפויות וגביעים במכבי חיפה, הפועל ת"א וכמובן בגנק הבלגית, שם נחשב עד ימים אלו לאחד הזרים הגדולים בתולדות המועדון. לברדה, שחזר לבאר שבע על אף הצעות אטרקטיביות יותר שקיבל, לקח זמן להתרגל חזרה לחיים במדבר אחרי הקור הבלגי, ובשתי עונותיו הראשונות כבש סך הכל 15 שערי ליגה והוביל את הקבוצה יחד עם בוזגלו למקום השני והשלישי בהתאמה.

ההתפוצצות הגיעה בעונתו השלישית בקדנציה השניה, בה זכתה הקבוצה באליפות הראשונה לאחר 40 שנה, וברדה התכבד בתואר סגן מלך שערי הליגה עם 14 כיבושים ואף הקדים את ערן זהבי בתואר שחקן העונה. הוא הספיק להוסיף לרזומה האדיר שלו שתי אליפויות נוספות, לפני שנאלץ לתלות את הנעליים זכר לאותה פגיעה באימון בה כמעט וקיפח את חייו. 'נסיך לב אדום' היה כינויו ברחבי העיר, והמורשת שלו תיזכר בעיקר כאיש אשר פתח את הדלת לשחקנים בכירים אחרים והתחיל את הרנסנס בדרום, בדרך להפוך את הפועל באר שבע לקבוצת פאר ישראלית.

מקום שלישי (14 אחוזים), מאור מליקסון (2008-2011, 2014-היום)
מספיק היה לשמוע את אוהדי הפועל באר שבע בדקה ה-63 בפיגור ביתי כפול מול מכבי חיפה במחזור ה-13 העונה, כדי להבין את חשיבותו של מליקסון לקהל המקומי. הקשר המוכשר, שהיה על סף פרישה ממשחק פעיל, חזר לאחר היעדרות של מעל לחצי שנה מהמגרשים והיה מנקודות האור באותו משחק מתסכל. אם נלך אחורה, מליקסון חזר לקדנציה שניה בבאר שבע בקיץ 2014 אחרי פרק מוצלח בפולין וצרפת. לאחר עונה בינונית למדי, התאקלם בקבוצתו החדשה/ישנה ובשלוש השנים שלאחר מכן היה אחד מוציאים לפועל העיקריים (יחד עם וואקמה) בהתקפה המופלאה שיצר ברק בכר וקטפה 3 אליפויות רצופות.

מליקסון ידוע בסגנון משחק שובה העין והיצירתי שלו, כזה שזכה להערכה אדירה מהקהל באר שבעי בפרט, אך גם מאוהדי שאר הקבוצות. נדיר ששחקן שאינו גדל במועדון או בעיר כמוהו, הופך לכל כך מזוהה עמו. זה בעיקר בזכות כך שמעבר ליכולת הנהדרת, הוא תמיד נתן לאוהדיה ואנשיה של הפועל באר שבע את התחושה שהוא אחד משלהם, מבטן ומלידה.

מקום רביעי (11 אחוזים), ג'ון אוגו (2014-2019)
"אוגו משוגע" היה אחד השירים היותר שכיחים ביציעי וסרמיל וטרנר במהלך הקדנציה של הניגרי במועדון. הקשר האימתני היה אחד מאבני היסוד בהרכב הקבוצה ואימת קשרי היריבה. במדים האדומים זכה אוגו בשלוש אליפויות, אשר היו הראשונות בקריירה שלו והוסיף גביע הטוטו ופעמיים אלוף האלופים. אך מעבר ליכולת והתארים, אוגו לעד ייזכר כאחד הזרים הגדולים בתולדות המועדון, בין היתר בזכות שער האליפות ב-2017 והקשר הייחודי עם הקהל. זכה ל-11 אחוזים בלבד, בין היתר כי היה ניגרי נוסף ברשימה שהקדים אותו.

מקום חמישי (7 אחוזים), מאור בוזגלו (2013-2017)
הרבה קווי דמיון ניתן למצוא בין בוזגלו לשהר. הורים דומיננטיים שמעורבים ישירות בקריירה, סימון כפוטנציאל ענק עוד כילדים, מעבר בין קבוצות רבות והגעה לצומת דרכים, רגע לפני החתימה בהפועל באר שבע. בניגוד לשהר, שהגיע ישירות לפתיחתו של טרנר ועונת האליפות הראשונה, בוזגלו היה שם שנתיים קודם לכן, והיה חלק חשוב באבולוציה שעבר המועדון, תחילה תחת אלישע לוי ולאחריו יחד עם ברק בכר. במהרה הפך ליקיר העיר והיה מעורב בלא פחות מ-76 שערי ליגה (שערים + בישולים) בארבע שנותיו בדרום, במקביל לשערי הכרעה אדירים במסגרת הליגה האירופית - בעיטה חופשית אדירה על אינטר בסן סירו ושער ניצחון דרמטי מול סאות'המפטון. הוא עזב כשבאמתחתו גם שתי אליפויות, אך זכה לשבעה אחוזי תמיכה בלבד כ'שחקן העשור' בעיקר בגלל הסכסוך המתוקשר עם הקהל הבאר שבעי, שעד היום רובו לא סלח לו על האופן בו עזב.

מקום שישי (4 אחוזים) בן שהר (2015-היום)
קצת קשה לזכור זאת, אך כשבן שהר חתם בבירת הנגב בקיץ 2015, הפועל באר שבע הייתה הקבוצה ה-12 בקריירה שלו, עוד בטרם מלאו לו 26. את מקל הנדודים שלו לקח החלוץ הצעיר תחילה למועדון הפאר צ'לסי, משם הושאל לקבוצות אחרות בממלכה, וכן עבר גם בהולנד, ספרד, צרפת וגרמניה, עד שמצא בית חם בדרום והפך לאחד הסקוררים היציבים בליגת העל. על אף שאינו נחשב תמיד לקונצנזוס ביציעי טרנר, שהר ידע תמיד לספק מספרים, אך מה שבאמת מייחד אותו, זו העובדה שתמיד מצא את מקומו בחוד ההתקפה על פני חלוצים רבים שהובאו על חשבונו.