אישי וכואב: The Last of Us 2

The Last of Us הראשון יצא לראשונה בשנת 2013 בתור משחק אקסקלוסיבי לפלייסטיישן 3 ותפס את עולם הגיימינג בסערה. המשחק קיבל כל כך הרבה אהדה וביקורות 10 עגולות והפך מיידית ל-MUST עבור כל מי שקורה לעצמו גיימר. המשחק הצליח להציג משחקיות מלוטשת וסיפור עלילתי בוגר וקודר על איבוד צלם האנוש של הגיבורים - אלי וג'ואל, בצל אפוקליפסת זומבים שמחרבת את העולם. עם סוף פתוח כואב וחד, ועדיין עם כל האהבה למשחק הראשון, היה לי קשה לקבל את העובדה ש-The Last of Us הולך לקבל המשך.

תבינו, אני לא בנאדם שדוגל בהמשכים אלא אם כן יש להם הצדקה נרטיבית בעלילה, ולדעתי - ל-The last of us מעולם לא הצדיק את עצמו. (הפסקה הבאה היא מין הסתם ספויילר לסוף המשחק הראשון) תחשבו על זה: ג'ואל הקריב את האנושות ומנע ממנו נוגדן ממגיפת הזומבים רק בשביל להציל את אלי, ועל הדרך שיקר לה לגבי מה שקרה עם ה-Fireflies. תשובות לשאלות "האם היא מאמינה לו?" או "ואז מה קורה להם?!" נשארות לפירוש בידי השחקן, ואני מצטער, זה כל כך אפקטיבי ומושלם. מה לעשות שלפעמים Less is more? אז איך כותבים המשך למשחק, שמבחינת הנרטיב העלילתי לא באמת צריך להיות לו המשך? אז כמו שאמרתי, השאלה הזאת הטרידה אותי מהרגע שהכריזו על The Last of us 2, אבל אני שמחתי לגלות ש-Naughty Dog מצאו את הדרך לבצע את זה בצורה מספיק אפקטיבית שתצדיק את עצמה.

העלילה - עולם אכזר וקר (במיוחד בזמן האפוקליפסה) ספויילרים קלים בהמשך!
לפניי שאתחיל לדבר על העלילה אני רוצה להבהיר: אני מודע טוב מאוד לכל הבלאגן ועניין הספויילרים שדלפו לרשת. למען האמת גם קראתי את כולם. אז עם המידע הזה, הנה שני הסנט שלי בנושא: ספויילרים לא מפריעים לי, וכשאני ניגש לסרט\סדרה\משחק לא אכפת לי מאפקט התדהמה וה"וואו". אני שופט לפי הביצוע, לא לפי התוצאה, ואני לא מאמין ברעיונות רעים, אלא רק בביצוע גרוע. כל מי שכמוני, קרא את ההדלפות וחושב שהוא יודע איך המשחק מתקדם בכל רגע - חייב לשחק ולחוות אותו בעצמו. אתם לא באמת יודעים כלום: ההדלפות לא היו מלאות, חלקן נופחו ע"י מעריצים היסטריים, והרבה חלקים בפאזל המלא חסרים, כך שקונטקסט הוא הכל במקרה הזה. תשחקו במשחק ותשפטו אותו לאחר מכן. חשוב לי גם להבהיר שלא אדבר על פרטים שלא נחשפו בטריילרים בחודשים ובשבועות האחרונים, אך עדיין אדבר על העלילה בקווים כלליים בלי להכנס לפרטים. יאללה התחלנו!

קווי עלילה כלליים (ספויילרים קלים)
המשחק מתחיל 4 שנים לאחר סוף המשחק הראשון. והפעם אנחנו נכנס לנעליה של אלי, שיחד עם ג'ואל עברו לגור במושבה המבודדת ג'קסון. בג'קסון ביקרנו במשחק הקודם, שם פגשנו את עם טומי (אחיו של ג'ואל) ואשתו מריה. ג'קסון היא בין המושבות היחידות שעוד מתנהלות כעיירות וקהילות, והיא מושבה מבודדת מלאת אנשים שחיים את חייהם היום יומיים בצל אפוקליפסת זומבים שפוקדת את העולם כבר 20 שנים. פטרולים סביבתיים, איסוף מידע, ציוד, והתרעות מפני נחילי זומבים מתקרבים הן רק חלק מהמטלות שפוקדות את תושבי העיירה. העניינים מתחילים להשתבש והסיפור נכנס לפעולה כאשר אלי תצא לפטרול שגרתי יחד עם חברתה דינה (וכמו שראינו בטריילרים - בת הזוג שלה בהמשך המשחק) שישנה את שגרת חייה,  ויאלץ אותה להתמודד עם העבר שלה, והמעשים שלה ושל ג'ואל מהמשחק הקודם.

המסע שאלי תעבור יהפוך לאישי וכואב, והיא תאלץ להתמודד עם שאלות לא פתורות שיגרמו לה לאבד את עצמה עוד ועוד במהלך המסע שבו היא צועדת. השאלות הלא פתורות האלו הן מה יגרמו לשחקנים למשוך ולמשוך עוד רק כדי לקבל תשובות, כאשר וההשלכות של המשחק הקודם יחזרו לרדוף את השחקנים ואת אלי. דבר אחד היה לי ברור לאורך כל המשחק הזה: אלי שלנו, לא תשאר אותו הדבר בסופו. כמו כל סיפור זומבים טוב, ההיבט האמיתי הוא איבוד צלם האנושיות שלנו ועד כמה רחוק נלך בסיטואציות כל כך קיצוניות? מה נעשה בשביל לשרוד? הסיפור יקח אתכם למקומות אפלים ולא צפויים - חלקם הצליחו לרתק אותי, וחלקם פחות. הם הרגישו פחות אפקטיביים באותה רמה, אבל אין ספק שהמכלול השלם של המשחק כולו מצליח בסופו של דבר לעבוד ולהשאיר אפקט רגשי על השחקנים. זה באמת מסע שצריך לעבור יחד עם אלי, ואני לא יכול לתאר לכם כמה שעות המשחק האחרונות הן אגרוף בבטן.

משחקיות - התגנבות מלחיצה ואקשן ברוטאלי ואכזרי
המשחקיות ב-The Last of Us 2 לא השתנתה, היא רק התעצמה והתרחבה ביחס למשחק הקודם: מדובר במשחק אקשן מגוף שלישי שכולל גם אלמנטים של התגנבות והשרדות, בזמן שכל היבט במשחק שופצר מכל בחינה. אלי הרבה יותר מהירה וקלילה על הרגליים מרוב האוייבים שלה וקיבלה מס' יכולות שלג'ואל לא היה במשחק הקודם. אלי מסוגלת לזחול על הרצפה ולהתחבא בדשא נמוך או מתחת לרכבים ומשאיות בעולם הפתוח, ואפילו לחיצה על ה-L1 תגרום לאלי להתחמק ביעילות בזמן קרבות פנים אל פנים.

במהלך המשחק נוכל לשפר את דמותה של אלי ואת היכולות שלה במהלך הקרבות וההתגנבות, כדי להקל מעט על העניינים - בין אם מדובר ביכולת Crafting מהירה יותר, יכולת תזוזה מהירה יותר במהלך כיוון ירי או אפילו יכולת לשמוע למרחקים רחוקים יותר על מנת לאתר אוייבים במפה במהלך התגנבות. כמובן שגם כלי הנשק מקבלים את גישת Pimp my ride ונוכל להוסיף להם שלל פיצ'רים: יציבות, פחות הדף ולחלקם אפשר ליצור גם תחמושות שונות. את כלי הנשק ניתן לשפצר בנקודות מסויימות במהלך המשחק, ואני חייב לומר שהאנימציות שיפור והרכבה של הנשקים לא נמאסות - הן כיפיות ומרגישות מאוד ריאליסטיות. למרות שברור לי שבמציאות זה לא המצב, ואקדח שתיקנתי עם דבק מגע וצלוטייפ שמצאתי ליד בניין שקרס באפוקליפסה כנראה יתפוצץ לי בפרצוף. Still Cool Tho'.

השחקנים יצטרכו להתכונן לחלקי ההתגנבות והאקשן בהתאם, ואת זה מבצעים ע"י חקירת המפה ומציאת אספקה שדרכה תוכלו ליצור בזמן אמת מוקשים, בקבוקי תבערה, רימוני עשן, תוספים לנזק שישפרו את הנזק הפיזי שתגרמו ועוד שלל אפשרויות לכל כך הרבה סיטואציות שתכנסו אליהן במהלך המשחק. בהשוואה למשחק הקודם, המפות ב-The Last of Us 2 מרגישות עצומות, ויש הרבה יותר חופש תנועה ופעולה לשחקן. המפות כל כך עצומות, שברוב המקרים לא קלטתי שיכולתי להתחבא בעוד מקומות רבים שונים במפה  - פשוט כי פשוט לא רציתי להתקדם בלי לפספס כלום.

ואיך והקרבות עצמם? ברוטאליים להחריד, במובן הכי טוב של המילה. The Last of us תמיד היה משחק אלים ומקורקע למציאות, הוא לא שם דגש על אקשן בומבאסטי ולא ריאליסטי כמו Uncharted' אבל נראה ש-Naughty Dog לקחו הפעם את אלמנט האכזריות לרמות הבאות: ההתמקדות במבט של הקורבן בזמן שאלי מבצעת Stealth Kill, והמבט שלה בתהליך - וואו. כמות ההשקעה באנימציות והברוטאליות מצליחה להכניס לאווירה הכואבת והאלימה של עולם המשחק הזה בצורה מושלמת. מעבר לכך, האוייבים במשחק מתקשרים אחד עם השני בצורה שלא ראיתי בעבר: ה-Serphintes למשל הם סוג של אוייבים שמתפקדים יותר כשבט. הם משתמשים בחץ וקשת לא בנשק מודרני, ויתקשרו אחד עם השני בשריקות מצמררות בזמן שהם יצודו אתכם.

האוייבים יקראו אחד לשני בשמות פרטיים לא רק במהלך שיחות ביניהם, אלא גם אם הם ימצאו את הגופות שתשאירו בהתגנבות או בזמן האקשן עצמו - תוכלו לשמוע מידי פעם "מוטי לא!!" או "הולי שיט היא הורידה את מנחם!". גם כשרצתי למחבוא מסוים, שמעתי את היריבים צועקים "היא מתחת למשאית" או "היא בשיחים", עכשיו ניסיתי לשחזר כמה קרבות בכמה מצבים שונים, הדיאלוגים בין הדמויות היו שונים והתאימו את עצמם למתרחש, וזה מדהים איך כל קרב במשחק מרגיש שונה מקודמו! Naughty Dog השקיעו פה בטירוף, וגם האלמנט הפסיכולוגי עובד פה כשחושבים על זה, כי בתור בני אדם - לכל דבר שניתן לו שם, נפתח אליו גם רגש מסויים, כי זה נהיה אישי. וככה בעצם אפשר לתאר את האקשן במשחק: אישי וברוטאלי עד כאב. ולא דיברתי בכלל על הכלבים שהתווספו למשחק ויאתרו אתכם אחר הריח שלכם, ומוסיף אלמנט חדש ומלחיץ להתגנבות.

הזומבים במשחק הם סיפור אחר לגמריי, והם הרבה פחות מעניינים כל עוד תסתמו את הפה ותשמרו על שקט וכללי התנגנבות בסיסיים. זה לא אומר שהם לא מאתגרים אבל הם זומבים, כמה "מעניינים" הם כבר יכולים להיות? המשחק יציג לנו סוגים חדשים של זומבים, שאחד מהם הם ה-Lurkers (יא-אללה כמה שאני שונא אותם), אותם זומבים שהחליטו לא לעשות רעשים ולזוז כמו זומבי נורמטיבי כדי שאוכל לאתר אותם, שרק מחכים לכם בפינות אפלות כדי לקפוץ עליכם משום מקום בהפתעה. זומבי נוסף שאותו אנחנו נפגוש הוא ה-Shamblers -  שדומה נאוד לזומבי "טנק" שפגשנו במשחק הקודם. ההבדל ביניהם הוא שלא רק שלפוחיות הגז שלו יגרמו לכם נזק ברגע שתנשמו את האוויר שהן פולטות, הממזר השמן גם מתפוצץ ומרעיל את האיזור כשהוא מת. BIG FUN.

המשחק גם שואב השראה קטנה מ-Uncharted 4 וברגע שהשחקנים יגיעו לאיזור העיר סיאטל במשחק - האיזור כולו נחשב איזור פתוח שכולל מספיק בניינים ומקומות לחקור ולבזוז (עם מפה לניווט וכל השאבנג!), השחקנים כמובן יכולים ללכת ישר לנקודה שמסומנת להם על המפה, אך חקירת האיזור במלואו תתגמל אותם לא רק בציוד ואספקה, אלא גם בשיחות משעשעות ובפרטים נוספים על העולם של המשחק, שלבי המשחק ברובם אמנם לינאריים, אך כאמור: חקירת המפה מעבר לשבילים המיועדים לא רק תספק לכם אספקה שוטפת שתשאיר אתכם מוכנים לבאות, אלא גם תעזור לכם לפתוח את עצי היכולות המיוחדות של אלי בשביל לשפר את הדמות שלה, מכיוון ורובם פשוט מסתתרים במפה בתור חפצים שצריך למצוא. למשל, עץ היכולות שמתמקד בהישרדות יפתח רק לאחר שתמצאו ותקראו ספר הישרדות שמתחבא לו בעולם.

חקירת עולם המשחק לפרטים הקטנים שלו גם תעשה מה שמשחק טוב אמור לעשות: היא מספרת סיפור: כמות הפעמים אתם תגיעו לחלל ותתהו עם עצמכם מה לעזאזל קרה פה, אך ברגע שתחקרו את הזירה תמצאו רמזים דקים וחפצים שבדרך כלל יתן לכם גם סיפור אישי נוגע ללב או אפילו כואב לגביי העולם שהיה. לפעמים זו התמונה המלאה, לפעמים זה רמז דק שתלוי לפרשנות אישית, אבל זה מוכיח ש-Naughty Dog יודעים לספר סיפור ולהעביר נרטיב גם בלי לדחוף לנו את הפרטים בתוך הפרצוף.Less is more כבר אמרתי?

גרפיקה וסאונד - אירוטיקה לעיניים ולאזניים
The Last of us 2 זה פשוט אחד המשחקים הכי יפים שראיתי בדור הנוכחי, זהו. אין יותר מה להרחיב, ברצינות. האנימציות של הדמויות כל כך ריאליסטיות והירידה לפרטים הקטנים פשוט חולנית. רמת הגימור והליטוש הצליחו להפתיע אותי כל פעם מחדש, ואין ספק שיש כמה סטודיואים אקסקלוסיביים של סוני (סנטה מוניקה עם God of War ביניהם) שפשוט יודעים לחלוב את המיץ של הפלייסטיישן 4. פשוט לסחוט ממנה את המיטב מבחינה ויזואלית. לא רק שרמת הפרטים הקטנים כל כך גבוהה בכל היבט, המשחק גם רץ באופן חלק ומושלם למרות שהקונסולה שלי היא לא PRO. מה שעוד יותר הדהים אותי היא שהגרפיקת In Game נראית הרבה יותר טוב וזורמת בצורה הרבה יותר טבעיעת מהגרפיקה הסינמטית בטריילר ההשקה של המשחק.

גם את הפסקול הנוכחי הלחין האמן הארגנטינאי גוסטאבו סנטאוללה, ולצד הגיטרות המרגשות הצטרף לחגיגה גם הבנג'ו - שמבחינתי זהו הכלי עם הצליל שרק מלאכים מסוגלים לייצר. ממש כמו המשחק הקודם הוא מצליח להעביר את  המלנכוליות, האכזריות וחוסר התקווה של העולם החדש וכל מה שעובר על אלי ועלינו כשחקנים מבחינה רגשית. עוד בטריילר שנחשף ב-E3 2018 התלהבתי משני השירים של להקת הבלוגראס Crooked Still עם השירים Ecstacy ו-Little Sadie (כמובן שמאז הספקתי לחרוש על כל הדיסקוגרפיה) ואני שמח שהם מצאו את עצמם גם בגרסת המשחק הסופית. פשוט תענוג.

בשורה התחתונה
The Last of Us 2 הוא סיפור על כך שאנחנו מסוגלים לאהוב ללא תנאים וגבולות, אבל בסופו של יום, אנחנו מסוגלים לשנוא במידה שווה. לאן השנאה הזאת לוקחת אותנו בתור בני אדם, מה המחיר שלה ומה היא גוזלת מאיתנו?  אולי המשחק השני בסדרה לא גרם לי לדמוע כמו הראשון, אבל הוא בהחלט העביר בי לא מעט רגש.הבעיה הגדולה היא שאני לא יכול להכנס לפרטים, כי מה שנחשב כספויילרים הם חלק בלתי נפרד ממה שנותן משקל ליצירה הזו - גם מבחינת גיימפליי וגם מבחינת הנרטיב. 

אז למרות שהשתדלתי לתמרן בין כל ההחמרות שקיבלתי מ-Naughty dog כדי לא להרוס לכם את החוויה, אני מקווה שהצלחתי להבהיר: The Last of Us 2 הוא משחק שחובה לחוות אותו כדי להבין את האפקטיביות שלו. לקח לי זמן לענות על השאלה ששאלתי את עצמי בהתחלה, אבל אחרי שנתתי למשחק לשקוע הבנתי שוואלק, כן. הוא לא פחות אפקטיבי מהראשון. ככה יוצרים סיקוול, גם אם הוא לא מושלם. אני לא חושב שמדובר פה במקרה ה"אימפריה מכה שנית" או "הסנדק 2", כאשר הסרט השני הצליח להתעלות על המקור, אבל אין ספק שמדובר במשחק המשך ראוי עם סיפור אישי וכואב שמצליח להצדיק את עצמו. The Last of us 2 בהחלט מצליח להכנס לאותה רשימת המשחקים שכל גיימר חייב לשחק ולחוות בעצמו.