המשחק לו חיכינו: Final Fantasy 7 Remake

החידוש למשחק האייקוני מבטיח וגם מקיים. ביקורת

תגיות: גיימינג

א א א א (שנה גודל)
תחילת כתבה

בשנת 1997 מפתחת המשחקים SQUARE ENIX (SQUARE SOFT אז) שיחררה את הכותר ה-7 בסדרת המשחקים בפופולרית פיינל פנטזי והפכה את עולם הגיימינג על פניו. המשחק היה ראשון מסוגו בהמון מובנים: מדובר במשחק הגדול ביותר, היקר ביותר והארוך ביותר של זמנו. גרפיקת המשחק הייתה חוצה גבולות, והעולם אותו SQUARE  יצרה חקוק למעריצי המשחק עד היום. בין היתר מדובר במשחק הראשון שלא פחד להרוג דמות ראשית בצורה כה טראגית, אולי אחד הסצנות המפורסמות בהיסטוריה של התעשייה אבל על מנת לא להרוס לשחקנים חדשים אני נמנע מלתת פרטים נוספים שאולי יתרחשו בהמשך, דגש על אולי...

אחרי 23 שנים של תחנונים, זעקות, איומים, בכי, וכל צורה של בקשה, קיבלנו סופסוף את הרימייק (החידוש) של המשחק הגדול של המאה הקודמת לדעת רבים. האם אחרי דחיות, שמועות על ביטול, במאי חדש, וההחלטה לפצל את סיפור המשחק המקורי לכמה משחקים שונים ובכך להרחיב את הסיפור למאות שעות יפגעו לרעה במשחק שהיה מושלם בתצורתו הקודמת או שהשינויים יעזרו לבסס את FF7R כאחד המשחקים הטובים גם במאה ה-21?

סיפור
הסיפור עוקב אחרי קלאוד סטרייף השנון והאדיש, לוחם לשעבר בדרגת S CLASS של צבא שינרה – התאגיד השולט במידגר שהיא מרכז עולמנו במשחק הזה.
מידגר היא עיר הבירה של הכוכב גאיה, והעיר מחולקת ל-8 איזורים כשמעל כולם נמצאת מעין צלחת ענקית (THE GREAT PIZZA IN THE SKY כמו שהדמויות קוראות לה) שמכסה את אור השמש והירח בפני התושבים שנמצאים למטה על הקרקע.
קלאוד מבלה את זמנו בימים אלו כשכיר חרב עבור המרבה במחיר, ובתחילת המשחק הוא מצטרף לקבוצת הטרוריסטים הסביבתיים אבאלאנץ' שמטרתם היא לשים סוף לשלטון שינרה ושימושה במקור האנרגיה של הכוכב: MAKO לצרכיה הרעים בעיקר. כבר מההתחלה אנו מכירים כמעט את כל חברי הקבוצה שילוו אותנו לאורך כל המשחק:
בארט – מנהיג קבוצת אבאלנץ', בחור מעט מאיים שמרגיש כאילו היה משתלב נפלא בסרטי רמבו של פעם, וכמובן שבמקום זרוע יש לו רובה ענק.
ג'סי – שחקנית כושלת שהחליטה לנצל את חוכמתה להכין פצצות עבור הקבוצה ולאורך המשחק היא אחת הדמויות הכיפיות והמוזרות במשחק.
ביגס – הטכנאי של הקבוצה, בחור שלא מרבה במילים.
וודג' – בליהוק של העשור, מדובב על ידי השחקן של באדג'ר משובר שורות (למי שמכיר), האתנחתא הקומית של המשחק לרובו, אך בתוכו המון עומק ורצון לעזור לזולת, ולחבריו. חשוב לו נורא לנסות ולהתקרב לקלאוד הקר והקודר.
שתי דמויות חשובות שאנחנו מכירים תוך כדי המשחק הן:
טיפה – חברת ילדות של קלאוד שהשיגה לו את העבודה, לוחמת מיומנת בפני עצמה.
ארית' – דמות מסתורית שפוגשת את קלאוד כמה פעמים במהלך המשחק עד שהיא מחליטה להצטרף אליו למסע, לה יש משמעות הרבה יותר גדולות ממה שנדמה לנו בהתחלה.
סיפור המשחק המקורי התפרס על 60 שעות מתוכן השעות הראשונות של המשחק לוקחות חלק במידגר. סיפור המשחק של רימייק לוקח את חמש/שש השעות הראשונות של המשחק המקורי שלקחו חלק במידגר ומותך אותן ל-40 שעות- דמויות משניות מקבלות זמן להתפתח, אנחנו מקבלים מידע על העולם ועל דמויות שלא קיבלנו במשחק המקורי, והזמן שיש לנו להשקיע בסיפורי צד גדל משמעותית. לעיתים המשחק מרגיש כאילו טיפה מתחו אותו יותר מדי בשביל להגיע ליעד ה-40 שעות שהמפתחים הציבו לעצמם מראש, אך הסיפור מעולה לטעמי, ואלו רק כמה רגעים מועטים בסיפור המשחק כשמסתכלים על כולו (תתכוננו לשלב ארור בתחנת רכבת שירגיש תקוע בשיא המתח של סיפור המשחק). אגב, כשתצטרכו להחליט האם לקחת את המדרגות או את המעלית, תיקחו את המעלית, לא את המדרגות! עשר דקות שלא יחזרו אליי לעולם.

ספוילרים קלים במיוחד
כל מי ששיחק ב-FF7 המקורי, ראה סרטונים כאלה ואחרים וחשב שהוא יודע את כל הסיפור מאלף ואת ת', שישכח את כל מה שהוא מכיר, המשחק לוקח החלטות מאוד משמעותיות לעולם של FF7 בשעות הסיום, שמספקות לשחקנים חדשים ולוותיקים סוף מיוחד שישאיר את כולם פעורי פה ובשוק לא קטן, אבל מדובר בסוף מדהים, מפתיע מאוד, ובעל משמעות מאוד מאוד גדולה להמשך! עברו להם כמה ימים בהם אני מעביר את זמני במשחקים אחרים אך הסוף פשוט לא יוצא לי מהראש, ואני מחכה בקוצר רוח לראות לאן הדלתות שהסוף פתח לנו השחקנים מובילות בעתיד.
זה כל מה שאני ארשה לעצמי לומר.

גרפיקה
המנוע הגרפי ש-SQUARE משתמשת בו הוא אחד מהמנועים היפים שיצא לי לראות. שיחקתי במשחק על קונסולת ה-PS4 PRO שלי, והמשחק נראה לא פחות מעוצר נשימה ב-4K וחוץ מכמה בעיות של טקסטורות באיכות נמוכה באזורים מסוימים, המשחק לא סובל מכל בעיה גרפית שהיא.
מידגר מעולם לא נראתה טוב כל כך!

הדמויות של FF7 המקורי קמו לחיים בצורה שחובבי המשחק המקורי יכלו רק לחלום, ולעומת זאת הדמויות שמטיילות להן בעולם לא נהנות מאותה רמה של ירידה לפרטים, אך במשחק כזה ענק זה מתקבל על הדעת.
מדובר באחד המשחקים היפים ביותר בדור הקונסולת הנוכחי שמגיע לסיומו.

משחקיות
המשחק המקורי שיצא בשנת 1997 היה בבסיסו משחק JRPG קלאסי לזמנו: משחק תפקידים המתחלק לתורות, בהם כל פעם מגיע תורה של דמות אחרת לבצע את פעולותיה.
23 שנים מאוחר יותר ומפתחי המשחק ניצלו את משחקי העבר בסדרה הפופולרית ושאבו השראה מכמה משחקים שונים ויצרו מנגנון לחימה חדש לחלוטין ובו הם שילבו את מערכת אבני המטיריה המקורית:
השחקן שולט בכל רגע בלוחם אחד מתוך קבוצתו במפת לחימה תלת ממדית בה הוא יכול לזוז, להתחמק ולהילחם, כאשר לכל לוחם בקבוצה יש מד שנטען לאורך הקרב שנקרא - ATB: מעין מערכת אנרגיה/מאנה שדרכה ניתן להשתמש במהלכים מיוחדים ועוצמתיים במיוחד. השחקן יכול בכל רגע להחליף בין הדמויות המשתתפות בקרב ובכך לנהל את שותפיו לקרב בצורה יעילה הרבה יותר, כשכל לוחם חזק ומועיל בתחום אחר:
קלאוד וטיפה: יכולים להיות שילב של יכולות כישוף וכישורי לחימה זריזים ועוצמתיים מקרוב.
בארט: הטנק של הקבוצה, יעיל בעיקר כמחייה, והמגן של הקבוצה, תוקף בעיקר מרחוק.
ארית': הקוסמת של הקבוצה, חלשה פיזית ויכולה להיפגע בקלות מקרוב, אבל בעלת כישופים חזקים במיוחד.
לפני כל קרב השחקן יכול להחליף את סוגי כלי הנשק השונים של הדמויות ואת ציוד הלחימה שלהם, כאשר בנוסף לנתונים שיש לכל חפץ, לאורך המשחק השחקן אוספים אבנים מיוחדות שנקראות MATERIA – אבנים מיוחדות שמקורם נמצא בליבת הכוכב גאיה, כאשר לכל אבן יש יכולת אחרת: אבן אחת יכולה להעניק לדמות המשתמשת בה את כישוף האש, אבן אחרת חשמל, אבן אחרת את היכולת לקלל את היריב, להחזיר את אחד הלוחמים מן המתים, או לזמן מפלצת מרשימה בעלת כוחות מיוחדות שתבוא על מנת להילחם לצידכם וכדומה. לאורך המשחק השחקן יכיר את הדמויות טוב יותר ויעצב אותם בהתאם לסגנון הלחימה האישי שלו ובכך כל שחקן חווה את המשחק בצורה שונה מהאחר.

לאורך המשחק השחקן פוגש אויבים שונים ומגוונים מאוד, כאשר לכל אחד מהם יש נקודות תורפה וחוזקות שונות מן האחר, ובכך בעצם המשחק כמעט תמיד מצליח לשמור על תחושה של גיוון וחידוש לאורך כל ה40 שעות בהם נטייל במידגר.
אני מאוד אהבתי את מערכת הלחימה במשחק, והערכתי מאוד את היכולת לשנות את הדמות בה אני שולט בכל רגע נתון ובזמן אמת מאשר לחכות כל פעם לתור של הדמות הבאה, ובאמת שאין לי תלונות למעט המצלמה שלעיתים יכולה לאבד קצת את המתרחש בעיקר במקומות קטנות.

לסיכום, FF7R הוא אחד המשחקים הטובים ששיחקתי בדור הקונסולות הנוכחי. הסיפור סוחף אחריו את השחקן למסע מרגש ועוצמתי, מכניקת הלחימה שינתה את הנוסחה הקיימת ובנתה עליה מערכת חדשה מודרנית ומעולה, ולמעט חלקים בודדים במשחקים שהרגישו כאילו נעשו אך ורק כדי למתוח עוד טיפה את זמן המשחק, המשחק מצדיק את ההייפ סביבו וההמתנה השתלמה לה לבסוף.

THE UNKNOWN JOURNEY WILL CONTINUE
ואני אישית לא יכול לחכות!

מעבר לתגובות