אתם הולכים למות, ולאהוב את זה: Returnal

משחק שנתפר במיוחד למידותיו של הפלייסטיישן 5 המציג עלילה מסתורית ואימתית, ומשחקיות קשוחה ומסחררת שתגרום לכם לפלוט "Oh sh**, here we go again"

א א א א ( שנה גודל )
תחילת כתבה

בנובמבר 2013, יום שישי בצהריים, אני ועוד שני חברים עזבנו את כל מה שעשינו באותו רגע (הפסקת עשר בתיכון אם אינני טועה), ונסענו אליי הביתה מכיוון שהשליח של UPS הודיע כי הוא בדרך ואיתו החבילה לה חיכיתי במשך חודשים – קונסולת ה-PS4.

הגענו אליי הביתה, מתרגשים ונרגשים, ואחרי סט אפ מהיר הכנסנו את הדיסק של NBA 2K14, מוכנים לטעום קצת מהנקסט ג׳ן גודנס שבדרך ליפול עלינו. באותו הרגע גילינו את זמני הטעינה ״המרשימים ביותר״ של קונסולות הדור הקודם. או בקיצור  - אכלנו אותה.

החברים הלכו הביתה מאוכזבים, ואני כבר מיציתי את המשחק דמו של מיאמי מול סן אנטוניו אחרי 10 משחקים, והתחלתי לשוטט ברחבי הממשק של הקונסולה. בזמן שהמשחק התקין את עצמו והוריד את עדכוניו, שמתי לב שיש משחק אחר שהושק עם הקונסולה עבור משתמשי הפלוס. המשחק היה של חברה פינית קטנה בשם Housemarque, וקראו לו Resogun, משחק שלימים הפך לסמל של החברה, ולמשחק הארקייד בין הפופולריים של הקונסולה עד היום.

מדובר במשחק Twin-Stick-Shooter (משחק בסגנון "צ׳יקן אינביידרס" בפשטות מחרידה) בעל משחקיות יפיפייה ששטה בקצב מסחרר וקשה להחריד. השחקן שולט בחללית קטנה על שטח שמסתובב ימינה ושמאלה מעלות ועל השחקן לנסות ולשרוד כמה שרק ניתן.

מי היה מאמין ששמונה שנים לאחר מכן המשחק הזה ישמש כקרש מקפצה למשחק כל כך מיוחד וכל כך משמעותי עבור עתיד דור הקונסולות החדש?

עלילת המשחק: מדע בדיוני משולב עם אימה ומסתורין
ברשותכם, לא אפרט על עלילת המשחק מעבר לפרטים הבסיסיים. Returnal שומר על אלמנטים של אימה ומסתורין כך שעדיף לבוא כמה שפחות מוכנים לחוויה. בואו נתחיל: עם הסצנה הראשונה של המשחק, השחקנים נכנסים לדמותה של סלין, אסטרונאוטית בודדה שמתרסקת לה על כוכב נטוש כשהשחקן לא יודע עליה שום פרט אחר למעט זה שהתרסקה על הכוכב.

לאחר כמה צעדים אנו מוצאים קלטת אודיו נטושה שבה אנו שומעים את סלין עצמה משאירה ״רמזים״ לגרסא הבאה, שלה שתמצא את הקלטת ולידה אקדח נטוש, אקדח שסלין ״שלנו״ מזועזעת לראות זרוק ליד גופתה שלה(!). מאותו הרגע אנחנו נכנסים ללופ מסחרר שמטרתו לבחון את כוח הרצון של השחקנים: כל פעם שנמות, סלין תתעורר חזרה ברגע ההתרסקות שלה על הכוכב ועל השחקן להתחיל את כל התהליך מ-ה-ת-ח-ל-ה .

כל עלילת המשחק מתקיימת במעין מעגל ארוך מתמשך, מותח ואימתי, עם תפניות וסיפור מאוד מסקרן ששאב המון מסרטי חלל מפורסמים כמו "חייזרים" האגדי של רידלי סקוט, פרומיתאוס וכדומה. ככל שהשחקנים יתקדמו עם המשחק, הם יחשפו עוד ועוד פרטים שיתנו להם תמונה קצת יותר ברורה לגבי מה קורה.

משחקיות: Oh Sh**, Here we go again!
Returnal הוא משחק בז'אנר ה-Roguelike – משחק שמורכב מראנים, שבו כל ראן נספר מהרגע בו אנו מתחילים את המשחק. במקרה שלנו זהו הרגע בו סלין מתרסקת ויוצאת מהחללית על הכוכב, עד הרגע בו השחקן ימות לראשונה.

הרעיון של המשחקים בז'אנר ה-Roguelike הוא בעיקר להקשות על השחקן, מכיוון שעל מנת לסיים את המשחק על השחקן להתחיל מנקודת ההתחלה ולשרוד עד לרגע הסיום, משימה שבמקרה של Returnal היא קשה ולעיתים אף מעצבנת מסיבות בהם ניגע בהמשך.

המפה של עולם המשחק משתנה בכל ראן, כך שאין מצב בו אנחנו נכנסים לאותם חדרים, ופוגשים את אותם אויבים באותה התצורה, למעט חדרים מרכזיים כמו חדרי אתגר, חדרי מעבר לעולם הבא, או חדרי סיפור  - שעליהם לא אפרט יותר מדי על מנת לא להרוס את העלילה.

למרות שאנחנו מתים שוב ושוב (ושוב) יש מעין תחושה של משהו חדש ומפתיע עם כל ראן שאנחנו מתחילים והמשחק מצליח לשאוב את השחקן אליו לשעות הארוכות שהוא מצריך. לטוב ולרע.

מבחינת התקדמות ושיפור הדמות בין ראן לראן, השחקן סוחב איתו מספר מצומם של חפצים ושדרוגים שמורכבים בעיקר מחפצים מרכזים אותם מרוויחים לאחר שמנצחים בוס מרכזי בעולם מסוים, או Eether – סוג של מטבע בעולם המשחק איתו אנחנו יכולים להרוויח חפצים ודברים מיוחדים.

כל ראן יתחיל עם כל נתוני השחקן והנשקים מאפס, מה שאומר שכל הנשקים, כל השדרוגים לחיים, כל השדרוגים לחליפה שהשחקנים הרוויחו לאורך הדרך נזרקים לפח. זה כולל את ה-Eether, אותו כסף דיגיטלי שאיתו רוכשים שדרוגים שונים על מנת לעזור לנו לאורך המסע! מזוכיזם קשה.

מבחינת המשחקיות עצמה והדרך בה אנחנו זזים ונעים במשחק, המשחק מרגיש מאוד "ארקיידי״ כבר מהרגע הראשון בו אנו יוצאים מהחללית ומתחילים לרוץ. זאת אומרת שהשליטה במשחק מאוד מאוד מהירה, וסלין עצמה נחשבת לדמות מאוד זריזה ובעלת יכולות תנועה מאוד מרשימות ולא מציאותיות בכלל, ולמעשה כל שבריר שנייה חיוני על מנת להאריך את חיינו ולנסות ולהצליח להתקדם בסיפור.

המשחק שואב גם אלמנטים של ז'אנר ה-Metrovania, ולאורך המשחק השחקנים יפתחו שדרוגים ויכולות התנועה של סלין שיעזרו להם להגיע למקומות ולצבע פעולות שאותם לא יכלו לבצע בתחילת המשחק. מדובר במשחק אינטואינטיבי להפליא, שמספק חוויה מהירה ועצבנית בכל המובן הטוב שבכך. Returnal רץ על 60 פריימים לשנייה על קונסולת הפלייסטיישן 5, ואלו בהחלט היו 60 הפריימים הכי מהירים ואינטנסיביים שחוויתי בחיי.

גרפיקה: משחק שמדגים את היכולות של הדור החדש
Returnal מרגיש כמו משחק שנתפר למידותיו של הפלייסטיישן 5, ואני אסביר: אם ספיידרמן: מיילס מוראלס שוחרר גם לקונסולת הפלייסטיישן 4, והרימייק לדימון סולס (המדהים ביופיו) הרגיש כמו רימייק למשחק משנת 2007 - אז Returnal הוא המשחק האקסלוסיבי הראשון האמיתי שנוצר ופותח כמשחק פלייסטיישן 5 בלעדי לקונסולה החדשה.

וכמו שאתם יכולים להבין מגיעים עם זה כמה יתרונות יוצאי דופן, ולמרות שמצאתי את Deamon Souls יפה יותר, -Returnl הוא משחק שנראה מדהים, ולמעט כמה אירועים מועטים בהם אנחנו בשיא האקשן ומפוצצים באויבים, המשחק עומד ביעדים ורץ בצורה יציבה וחלקה.

המפתחים הצליחו לספק משחק יציב עם 60 פריימים, תמיכה ב-Ray Tracing ורזולוציית 4K. למרות שאם להיות כנים לא מדובר ב-4K  אמיתי, אלא בצ׳קרבורד, שזהו בעצם סוג של שיפור תמונה בעזרת קוד מתוחכם שעובד שוב בצורה מרשימה להפליא. God of War היה הראשון שהשתמש בשיטה הזו והציג תוצאות מרשימות.

המשחק עצמו אינו סובל בכלל מרגעי טעינה, וכאשר השחקן עובר מחדר לחדר החדרים נפתחים טעונים לחלוטין, והרגעים היחידים שבהם ניתן להבחין במעין "טעינת מידע" הם כאשר אנחנו משתמשים במנגנון המעבר המהיר בין נקודות שונות על המפה, וגם אז מדובר בעניין של שלוש שניות במקרה הגרוע ביותר.

הקונסולה החדשה לא מגבילה את המשחק ועומדת בקצב של השחקן, ולא מוסיפה זמני המתנה מיותרים, וממש כמו שסוני מפרסמת: Welcome to the future of gaming.

שלט ה-DualSense: מותאם למשחק כמו כפפה
ההיבט האחרון והנפלא שמגיע עם קונסולת הפלייסטיישן 5 הוא בקר המשחק המדהים, ה-DualSense. הבקר המהפכני של סוני בעל פידבק מיוחד, ובאמצעות מנועי הרטט המתקדמים ביותר בתעשייה מצליח לדמות לשחקן כל דבר שקורה בסביבת עולם המשחק, החל מטיפות הגשם שיורדות על סלין, ואפילו "נוטיפיקציה" יחודית שמיידעת את השחקן מתי הנשק סיים לטעון את אופציית הירי המשנית שלו.

חוץ מהפידבק המהפכני, הדבר המעניין ביותר ש-Housemarque עשו עם בקר המשחק הוא הניצול המשמעותי הראשון של משחק כלשהו מאז השקת הקונסולה של הטריגרים המהפכניים של ה-Dualsense. כפתור ה-L2 ב-Returnal משמש בתור מצב הירי והראשי יחדיו, ובמידה והשחקנים ירצו להכנס לכוונות במהלך ירי, כפתור ה-L2 ייתן לנו את האפשרות ללחוץ עד לנקודת החצי שלו. משם למעשה יש אפשרות לבצע הקלקה נוספת שמאפשרת לנו להכנס למצב אופציית הירי המשנית של הנשק (Alt-Fire) מבלי להוסיף למעשה עוד כפתור פיזי.

למרות שזה נשמע מבלבל בהתחלה, אני מבטיח לכם שהפעולה משתלבת בצורה נפלאה ותצליחו להתרגל במהרה, וזה בעיקר מדהים לראות איך למעשה התווספה לה עוד אפשרויות הקלקה לשלט הקונסולה, תודות ליכולות של השלט החדש. דבר כזה למשל אינו אפשרי עם השלט של אקס בוקס, וזה משאיר תיאבון וסקרנות לראות כיצד מפתחים שונים ינצלו את הפיצ'ר הזה במשחקים בעתיד.

הפיל בחדר: ועדיין... לא הכל מושלם
עם כל הדברים הטובים בהם נגענו עד כה למשחק יש שתי בעיות מרכזיות מהן לא ניתן להתעלם: בשונה ממשחקים שונים בז'אנר שזכה לצמיחה מטאורית השנים האחרונות כמו Dead Cells, Hollow Knight, ו-Hades (משחק השנה שלי), Returnal סובל מפגם רציני ביותר, וזהו אורך הראנים שלו.

ב-Hades למשל כל ראן ממוצע מהתחלתו ועד לבוס האחרון לוקח לנו בערך 45 דקות, אז ב-Returnal ראן עד השלב השלישי והאחרון יכול לקחת שעות על גבי שעות (!). כך נוצר מצב שבו משחק שכל מטרתו היא למות ולהתחיל מחדש, מכה על חטא בכך שהוא מעניק לשחקן תחושה של ייאוש ותסכול, ולפעמים עייפות עם כל ראן ארוך שמגיע לסיומו בטרם עת.

אם בעניין הראנים הארוכים אפשר להתווכח (יש אנשים אוהבים לעבור התעללויות מסוג זה מסתבר, אבל אני לא שופט), על הנושא הבא אני חושב שאתם תהיו חייבים להסכים: המשחק לא מציע לשחקן את האפשרות לשמור את התקדמותו בכל רגע נתון על מנת לסגור את הקונסולה, ולהמשיך מנקודה זו בכל רגע שיבחר.

זה יוצר מצב שבו בחרתי להתחיל ראן, ועד שלא אמות לא אוכל להחליף משחק, לכבות את הקונסולה, לפנות לבת הזוג שלי את הטלוויזיה ושלל דוגמאות נוספות. בנוסף לזה המשחק ממליץ לשחקנים שמחפשים להתנתק לזמן מה להעביר את הקונסולה למצב שינה, אותו מצב שינה שהוביל להמון באגים ותקלות להמון משתמשי הקונסולה.

מפתחי המשחק כבר הספיקו להוציא הודעה רשמית בנושא שהם שמעו את קריאות השחקנים בנושא ושהם עובדים על פתרון, שלצערנו יקח זמן. עד אז מדובר בהחלטה הזויה, ולדעתי קצת לא מבינה עד הסוף את קהל יעד השחקנים הבוגר יותר שאליהם כיוונו יוצרי המשחק.

מדובר בקהל יעד שיש לו גם חיים מעבר לגיימינג,  חלקם עם ילדים בעצמם. אני הייתי צריך למצוא לעצמי זמנים לא שפויים על מנת להתקדם במשחק כדי להוציא את הביקורת.

לסיכום
למרות הפגמים הטכניים, והחלטה אחת הזויה ממש (אבל ממש) של המפתחים, אני חושב ש-Returnal הוא אחד המשחקים המפתיעים של השנה, ממש כמו Resogun ששוחרר שמונה שנים לפניו.מדובר במשחק בעל קצב מסחרר, משחקיות מהנה ומאתגרת במיוחד, תענוג עבור העיניים ובעל פיצ׳רים שלא זכינו להרגיש בידיים באף משחק אחר לפניו.

למרות הבעיות והתסכול שחזר על עצמו שוב ושוב בימים האחרונים, אני חייב לסגור את כל הפינות האחרונות שיש למשחק המעולה הזה להציע עבורי ואני מקווה שהצלחתי לשכנע גם אתכם לתת צ׳אנס למשחק הנהדר הזה. רק קחו בחשבון, ש-Rerurnal לא מיועד לבעלי לב חלש, ותתכוננו למות שוב, ושוב ושוב.


ושוב.