מתאחדים לבינוניות: ביקורת ל-Marvel's Avengers

המשחק Marvel's Avengers היה אחד המשחקים שהכי ציפיתי להם בשנה הזאת. משחק סינגל פלייר בכיכובם של הנוקמים? כן בבקשה. חד משמעית זה חלק מהדברים שהכי רציתי בתור ילד שצופה באנימציות של מארוול בשנות התשעים בערוץ הילדים. כאשר חברת Crystal Dynamics הכריזה סוף סוף על המשחק בשנת 2017, קצת חששתי. אני לא שרוף על המשחקים של המפתחת, ולצערי ככל שנחשף עוד ועוד על המשחק, כך רק גבר החשש.

בשבועות האחרונים הבטא של המשחק נפתחה, ולמרות ששיחקתי במשך ערב אחד בלבד רק כדי לקבל טעימה מהמשחק, נשארתי עם טעם מר ואכזבה צורמת. קיוויתי שמכיוון ומדובר בבטא, הגרסא המלאה עוד עשוייה להפתיע ולעניין. ואז הגיע יום ההשקה המיוחל, ולצערי גיליתי שלא טעיתי: מדובר באחד המשחקים המאכזבים והבינוניים ביותר שנתקלתי בהם אי פעם.

העלילה - פלקט משעמם ובנאלי
המשחק יציב אותנו בנעליה של קמאלה קאן - מתבגרת ומעריצה שרופה של הנוקמים. העלילה של המשחק מתחילה כאשר אירוע מעריצים המוני בהשתתפות גיבורי העל משתבש, אשר במהלכו נספגים אבדות כבדות ונזקים כבדים לעיר. אותם ניצולים שהצליחו לשרוד את אותו יום טראומטי מצאו את עצמם עוברים שינויים גנטיים שמעניקים להם כוחות על, וכעת נקראים Inhumans (לא-אנושיים).

בעקבות המצב, הוקם ארגון ממשלתי חדש בשם A.I.M, שמטרתו היא פיקוח ומציאת תרופה לכל המצב החדש שהאנושות נקלעה אליו. לא רק  שהאשמה מוטלת על כתפיהם של הנוקמים, האירועים שהתרחשו באותו יום (שנקרא "A-Day") גרמו להתפרקות חבורת גיבורי העל הפופולארית, ושינתה את התפיסה של האנושות כלפי אנשים בעלי כוחות מיוחדים.

כמובן שגם שקמאלה, הגיבורה שלנו מתגלה כ"לא אנושית" בעצמה, ולאחר שהיא מגלה מה באמת קרה באותו יום נוראי וחושפת את סודה בציבור, היא יוצאת למסע שמטרתו היא דבר אחד: לאחד את הנוקמים ולטהר את שמם בעיני הציבור.

על הנייר, העלילה אמנם נשמעת מרתקת ומעניינת, אבל הבעיה הגדולה היא שבמבחן התוצאה, היא משעממת ומתפקדת בפועל כקישוט בלבד. אני לא יכול לומר שהיה שלב כלשהוא במשחק שמצאתי את עצמי מרותק למה שקורה על המסך. הדמויות חסרות אישיות אמיתית, והן מרגישות בעיקר כמו פלקט מהלך. תוסיפו לזה כל כך הרבה חוסר עקביות שלא בהכרח עוזר להתחבר לעלילה: סצינות לפעמים מרגישות כאילו הן מתחילות מהאמצע או מסתיימות מוקדם מידי,ולפעמים דברים פשוט קורים ללא כל הסבר או הגיון.

בנוסף, חלקים שלמים בסיפור מרגישים מפוספסים לחלוטין. דוגמא נהדרת לכך היא שמעולם לא נחשפתי לקמאלה שמקבלת את הכוחות שלה בתור שחקן, ולאחר משימה ההדרכה הראשונית, המשחק יעביר לי מצגת שקופיות שמסכמת את השתלשלות האירועים במשך 4 שנים. הלו! מה קרה Crystal Dynamics? שכחתם שקמאלה הדמות הראשית שאני משחק, וזה רק יעזור לי להתחבר אליה?! שכחתם באיזה מדיום אתם מספרים סיפור?! תנו לי להרגיש חלק ממנו!

אמנם קיימים חלקים "נחמדים", אך לכל אורכה מצאתי את עצמי בעיקר משועמם. סיפור טוב במשחק גיבורי על הוא ערך עליון מבחינתי, ואם אצטרך לעשות את ההשוואה לספיידרמן לפלייסטיישן 4, או לסדרת ארקהם של בטמן - מדובר בשמיים וארץ. אם הכותבים של המשחק היו לומדים אפילו חצי ממה שהיה למשחקים הללו להציע - המצב היה הרבה יותר טוב.

משחקיות בנאלית, משעממת ורפטטיבית
עלילה טובה צריכה להתבטא גם דרך משחקיות טובה, ולצערי, גם היא בנאלית ומשעממת ממש כמו העלילה. הנוקמים מציג משחקיות של אקשן-הרפתקאות, ומעביר את השחקן דרך שלבים לינאריים תוך כדי תחושת התקדמות באמצעות עץ יכולות (Skill Tree) שניתן לפתח וציוד (Loot) לדמויות שמעניק יכולות ובונוסים לדמויות.

שוב, על הנייר זה נשמע כמו שילוב נהדר. אבל, כמו העלילה, הבעיות מתחילות ברגע שצוללים פנימה: כל הדמויות במשחק מרגישות אותו הדבר, והעובדה שנשחק כהאלק או כקפטן אמריקה לא בהכרח תשנה את העובדה ששתי הדמויות ידרשו לתת את אותה כמות של מספר מכות כדי לחסל אוייבים , בזמן שהנזק שנגרום תלוי ברמה של הדמות בלבד. גם לאוייבים במשחק קיימות רמות, מה שאומר שאם הדמות שלי ברמה נמוכה יותר - יהיה לי ה-ר-ב-ה יותר קשה לתפקד בקרב, רק בגלל מספר לא גבוה מספיק.

מערכת הקרב היא לא מהמלוטשות שנתקלתי בהן, והיא מרגישה חסרת תחושה ואנמית. אני לא מרגיש את ה"אימפקט" של המכות שהדמויות שלי מנחיתות על היריבים, וגם השליטה עצמה בדמויות לא בהכרח משתלבת. למשל: במידה ושיחקתי עם ת'ור - מכה המיולניר שלו מרגישה בנאלית וחלשה, כאילו אני מלטף את היריבים שלי עם פטיש. תוסיפו לכך סאונדים משעממים ולא בהכרח בומבסטיים כמו שהייתי מצפה, וקיבלתם אחלה מתכון לבינוניות. הדמות היחידה שהרגישה שונה בצורה כלשהיא היא דווקא איירון מן, כאשר הקומבואים שלו הם הכי מעניינים ואפקטיביים.

גם מספר האוייבים מרגיש דל, וכולם מרגישים כמו אותן דמויות שכבר נתקלתם בהן, רק עם סקינים מעט שונים. קיימים יותר מידי רגעים במשחק שהוא מרגיש כאילו הוא חסר איזון לחלוטין, והוא יעמיס על השחקן כמות עצומה של אוייבים בבת אחת, בזמן שאני מבצע את אותו קומבו פשוט ובנאלי שוב ושוב, רק כי הוא מרגיש כמו האופציה הכי אפקטיבית. אפקטיבית, לא מהנה. חשוב לזכור. כמובן שיכולתי לנסות לבצע מהלכים קצת יותר מעניינים מידי פעם בשביל לפלפל את העניינים, אך המסך מפוצץ בכל כך הרבה אוייבים שפשוט עוצרים אותי כל פעם, רק כדי שאוכל להתחמק מהם. לנוקמים חסרים את את האפקטיביות, הססגוניות והסטייל של מערכות קרב במשחקים כמו בטמן וספיידרמן.

ומה עם הציוד? ובכן, הוא ממש לא מרגיש כאילו הוא שווה את הזמן והמאמץ. המשחק יעניק לשחקנים ציוד חדש שאמור להעניק יכולות נוספות ויתרונות במהלך הקרב, אך הבעיה היא שהוא יעשה את זה בקצב מסחרר, כך שאף פעם לא מצאתי סיבה להשאר עם ציוד בעל יכולת מיוחדת שאהבתי. הרי מה המטרה? לא יעברו פחות מ-5 דקות, והנה המשחק העניק לי ציוד משתלם הרבה יותר.

מעבר לכך שהמשחק מעמיס על השחקן עוד ועוד ציוד, השחקנים יכולים גם להפוך את הציוד הקיים שלהם למשאבים שיעזרו להם לשפר את הציוד הקיים והבעיה מתחילה כאשר כל הציוד הזה מרגיש חסר ערך ואפקטיבי. אני לא יכול לומר שהרגשתי שינוי בדמות שלי במהלך הקרבות, ולא שמתי לב לאיזשהוא יתרון\חיסרון שמשפיע עליי לטובה או לרעה.

לצד כל הציוד, המשחק מציע גם מיקרו רכישות בתוך המשחק, שכולל תלבושות חדשות לגיבורים, תוספות קומסטיות ואנימציות חדשות בלבד. בזמן שאני מצאתי את כל העניין כמיותר, החלק הזה מופנה בעיקר לשחקנים שימשיכו לשחק גם לאחר שסיימו את הקמפיין הראשי, ומתכננים לשחק ברשת עם חברים. וכמובן יהיו מוכנים לשלם או לחרוש את המשחק.

ואם כבר הזכרתי את התלבושות, אני חייב לציין שהעיצוב של הדמויות פשוט מזעזע לטעמי. הוא מכוער, והנסיון שלו לשאוף ל"ריאליזם" רק מרגיש כאילו הוא הופך אותו למצועצע יותר. זה נכון שהמשחק שואב השראה מהסרטים של יקום מארוול, אבל מדובר פה במשחק מחשב. מה שעובד על מסך הקולנוע לא בהכרח עובד על מסך אינטראקטיבי שאני חלק מהעלילה והסיפור.

ברוב המקרים, גם התלבושות הנוספות שניתן לפתוח לדמויות פשוט משעממות או לא נראות טוב, בניגוד למשחקים כמו ספיידרמן או בטמן - שפשוט קלעו בול בנושא. איך הגעתי למצב שיש למשחק שישה גיבורים שונים להציע, ובמשך כל הקמפיין נשארתי עם התלבושות הסטנדרטיות לכל אחת מהן?!

גם עיצוב השלבים והמשימות חוזרות על עצמן, ולמעשה המשימות המעניינות במשחק מסתכמות ברגע שסיימתם את שלבי ההדרכה של המשחק כאשר אתם לומדים הכל לראשונה. לאחר מכן, המשחקיות מתמקדת באותן משימות שדורשות ממני לנקות גלים של אוייבים מהזירה, וזהו. גם המשימות שהמשחק מציע לאחר סוף העלילה לא מעניינות, ומורכבות מאותה נוסחא שחוויתי במשך כל הקמפיין הראשי בלי שום דבר להציע.

המשחק לא נותן שום גיוון ועניין במשימות - בניגוד למשחקים כמו בטמן וספיידרמן, שלפעמים נדרשתי לקחת הפסקה מהאקשן בשביל לבצע חקירות של המפה ופעילויות נוספות. במידה והמשחק עצמו היה מהנה ומפצה במערכת קרב כיפית ומתגמלת, הייתי מסוגל לסלוח על הכל. כי מה אכפת לי לכבות את המוח? אבל וואו, זה פשוט לא המצב.

ומה עם המשחק מבחינה גרפית? ובכן, אני לא חושב שהוא נראה טוב באף מובן. אני לא מסוגל להתחבר למנוע הגרפי של Crystal Dynamics באף משחק שלהם. הוא מרגיש כאילו השאיפה שלו לריאליזם רק גורעת ממנו, ולפעמים המשחק מרגיש עמוס ביותר מידי פרטים ואפקטים על המסך בשביל להבין ולעקוב אחרי מה שקורה על המסך בזמן קרבות. גם האנימציות בסצינות המעבר לא מרשימות מידי ומרגישות בנאליות. הדמויות אמנם נראות טוב כאשר הן דוממות, אך ברגע שהאנימציה מתחילה, התחושה שמתקבלת אצלי היא שמדובר בבובות שעשויות חימר, ולא דמויות אנושיות.

אני שיחקתי במשחק על המחשב האישי, ולמרות שלא חוויתי בעיות עם טקסטורות וקצב פריימים (בניגוד לשחקני הקונסולות שמדווחים על אין ספור בעיות) המשחק כן קרס לי פעמיים ללא כל סיבה ממשית. אבל גם זה קרה רק במהלך שעות המשחק הראשונות. יכול להיות שהוא פשוט ניסה לרמוז לי "אחי, פשוט תוותר".

לסיכום
תראו, אני באמת מעריץ של מארוול ומאוד רציתי לאהוב את המשחק. בספריית הקומיקס שלי יש יותר קומיקסים של מארוול מכל חברה אחרת, אז באמת קיוויתי שהמשחק יהיה מהנה, אך לצערי הוא התגלה כאחת האכזבות הגדולות ביותר עבורי. יכול להיות ששחקנים יהנו ממנו ומהעובדה שסוף סוף אפשר לשחק את חבורת גיבורי העל הפופולארית, אך לצערי המשחק סיפק לי בעיקר שעות של שיעמום שחוזר על עצמו ולא מרגיש מספיק מתגמל עבור השחקן.

הוא לא הציע דבר חדש, או מעניין. גם המעט שהמשחק כן הציע, הרגיש כפוטנציאל מבוזבז וחסר אישיות אמיתית משלו, בזמן שהוא שואב מכניקות ורעיונות שעבדו במשחקים אחרים. הבעיה היא שהמתכנתים לרגע לא חשבו איך הם מתאימים את אותן מכניקות ורעיונות בצורה אפקטיבית למשחק. איפשהו מתחת לכל הבלאגן הזה, מסתתר לו משחק בסדר. בסדר גמור אפילו. חבל שהוא נופל ברמת הביצוע.

מי שציפה לקמפיין ראשי מרתק כמו משחקי גיבורי על שקיבלנו בעבר והוכיחו שזה אפשרי - יתאכזב קשות. המשחק מיועד בעיקר למשחק ברשת עם חברים, ורק לשחקנים שמעוניינים לחרוש את המשחק ולהשיג עוד ועוד ציוד באופן מתמשך וקבוע. בקיצור - Game as service מה שנקרא. המשחק אמנם מכיל את כל מה שהשחקנים יכלו לבקש ממשחק סינגל פלייר, אבל הוא נופל ברמת הביצוע מכיוון והוא שם הרבה פחות דגש על העלילה, ומתמקד יותר במשחקיות רפטטיבית שדורשת מהשחקן בעיקר לחרוש את המשחק, או לשלם. בזמן יקר או בכסף.

עותק הסקירה התקבל תודות ל"עדלי יונייטד" - המשווקת הרשמית של Marvel's Avengers בישראל.