לשחק על אוטומט: פוקימון Mystery Dungeon DX
החידוש למשחק הקלאסי אמנם קליל ומהנה, אך מצליח לחזור על עצמו מהר ומיועד בעיקר למעריצי הסדרה
שנת 2019 הייתה שנה מעולה עבור נינטנדו, הקונסולות של החברה צברו תאוצה ושברו שיאים, המשחקים האקסולוסיבים זכו להצלחה גבוהה מבחינה ביקורתית, אך למרות המומנטום החיובי לקראת השנה החדשה, 2020 אינה נראית מזהירה במיוחד עבור מריו וחבריו. עד כה אנו יודעים על שתי השקות מרכזיות בזמן הקרוב של נינטנדו: ANIMAL CROSSING, ורימייק למשחקי הספין אוף מימי הגיימבוי אדבנס: פוקימון מיסטרי דאנג'ן.
זה האחרון מגיע אלינו אחרי שלפני חצי שנה גיים פריק ונינטנדו השיקו את המשחק המרכזי של הסדרה, פוקימון חרב ומגן, בהצלחה רבה מבחינת המכירות, אבל ללא הרבה ציפיות מכיוון שמשחקי הדאנג'ן עליו מבוסס הרימייק, אף פעם לא היו שם דבר בתעשייה ולא זכו להצלחה מטורפת בזמנם.
בתור מישהו שזכה לשחק במשחקי המקור בגיים בוי אתחיל ואומר שהחידוש אמנם שיפר המון במשחק שהיה זקוק למתיחת פנים רצינית, אבל לצערי כל חידוש נחמד שמשפר את המשחק ומתאים אותו לעולם הגיימינג של זמננו, גורם לעבר לחזור ולרדוף אותו - ומחזיק אותו תקוע בזמן.
עלילה
עלילת המשחק נשארה זהה למשחקי המקור, ולוקחת חלק בדור השלישי של משחקי הפוקימון (רובי, ברקת וספיר) אך בחידוש הוסיפו כמה פוקימונים מהדור הרביעי אשר לא היו זמינים בעבר. השחקן מגלם אדם שמתעורר יום אחד בגופו של פוקימון אשר המשחק מתאים לשחקן אחרי שהוא משלים שאלון אישי שבונה מעין תעודת זהות לפיה מתאימים לשחקן פוקימון שמתאים לו באישיות.
לי? הצמידו את איבי. כמובן שהשמשחק נותן לשחקן את האפשרות לבחור פוקימון אחר במקרה והוא מעוניין בכך, וכמובן שאני בחרתי בצ'רמנדר כדמות לאורך הסיפור. אחרי שהשחקן בוחר את דמותו הוא גם צריך לבחור את חברו הטוב שילווה את לאורך כל המשחק, ואין ציוות טוב יותר מאש ומים בעולם הפוקימונים, ואם כבר צ'ארמנד - אז באווירת האולד סקול בחרתי בסקווירטל (מחוז קאנטו רפרזנט!)
אחרי שתסיימו עם בחירת הפוקימונים, אתם תתעוררו בגוף של פוקימון, תוהים איך הגעתם למצב הזה, אבל מהר מאוד תיזרקו לאקשן כאשר אתם ושותפכם תגלו כי יש קאטרפי שנקלע לצרה, ואימו הבאטרפליי, מבקשת את עזרתכם על מנת לחלץ אותו. מאותו הרגע אתם ושותפכם מקימים צוות הצלה - אותו אתם תרחיבו לאורך המשחק עם פוקימונים שונים אותם תפגשו לאורך הדרך, וכל יום אתם תקבלו פניות וקריאות חדשות לעזרה.
בתור חובב גדול של פוקימון, הקסם של המשחק נמצא בעצם כבר בעלילה: הדסיפור מונגש לשחקן מנקודת המבט של הפוקימונים, המשחק היחיד בו אנו בעצם רואים איך הפוקימונים חושבים, מתקשרים ביניהם ומנהלים שגרת חיים רגילה לחלוטין, בין אם זה חנויות המנוהלות על ידי פוקימונים שונים, הדואר שמנוהל על ידי הפוקימון המעופף פליפר, או הבאנק שמנוהל על ידי פרסיאן.
הסיפור הוא פשוט למדי, מקסים, ואף מרענן בהשוואה לנוסחה הקבועה אליהם התרגלנו עם משחקי פוקימון בשנים האחרונות. סיפור המשחק לוקח בערך 10 שעות, זהה למשחקים המקוריים, שהאמת מדובר בזמן די קצר בהשוואה לסטנדרטים של ימינו.
גרפיקה
מבין כל התוספות שהגיעו עם החידוש, המשמעותי שבהם היה בפן הטכני. בשונה ממשחקי הפוקימון המרכזיים, עולם המשחק נראה כאילו צויר במכחול, הפוקימונים נראים חיים מתמיד, ואני אישית מאוד אהבתי את הכיוון אליו מפתחי המשחק בחרו ללכת. העיר המרכזית נראית מעולה גם היא, והמבוכים השונים נראים שונה לחלוטין, אך תצורת המבוכים זה כבר נושא אחר אליו אנו נגיע בהמשך.
משחקיות
העלילה יחסית שרדה את מבחן הזמן, והמנוע הגרפי החדש נראה מעולה, אבל המשחקיות זה כבר נושא אחר לחלוטין, ולצערי הרב מדובר בצד החלש ביותר של המשחק. לאורך המשחק השחקן עובר ממבוך למבוך כאשר הוא מרכיב קבוצה של עד שלושה פוקימונים לאורך המשחק. המבוך עצמו מורכב משלבים (קומות) וככל שעולים ברמת הקושי, המבוכים כוללים בתוכם יותר ויותר שלבים.
השחקן ושני שותפיו מחפשים בתוך כל קומה מדרגות לעבר השלב הבא, כשכל הזמן רודפים אחריהם פוקימונים שונים אשר יתקפו אותם. הדימיון המשמעותי ביותר בין המשחקים האלו לבין המשחקים המרכזיים הוא בעצם שגם כאן, לכל פוקימון יש 4 פעולות/התקפות אותם לומד תוך כדי המשחק, ולכל סוג של מתקפה יש חוזקות וחולשות כנגד סוג אחר (אותו הפורמט של אש חזק נגד עשב אך חזק נגד מים שחלש כנגד עשב וכו').
הבעיה הגדולה של המשחק הוא שבעצם לאורך כל המשחק השחקן עושה את אותו דבר שוב ושוב ושוב ושוב (ושוב ושוב ושוב...) עד זוב דם, ובעצם חוץ מפוקימונים חדשים, בוסים שונים, ונופים שונים בין מבוך למבוך אין למשחק דרך לרענן את הפורמולה, וכאן בעצם גם המשחק המקורי עליו הרימייק מבוסס נפל, המשחק פשוט די משעמם, ונשען על העלילה החמודה ועל העבודה שכנראה שהשחקן הממוצע די מחובר לפוקימונים השונים ויכול להסתפק בחוויה הייחודית של משחק אשר נותן נקודת מבט שונה אל הנפש של הפוקימונים.
לסיכום
Pokémon Mystery Dungeon הוא משחק חמוד,יפה מאוד לעין, ובעל עלילה מהנה, קלילה ומרעננת, שכל חובב של עולם הפוקימונים יכול להפיק ממנו הנאה. אבל כמשחק מבוכים? מדובר במשחק פשוט, ליניארי ומשעמם, שלא מצליח לחדש לשחקן כלום ממבוך למבוך, ומרגיש כמו משחק שאפשר פשוט לשחק על מצב אוטומטי בזמן שרואים סרט בטלוויזיה/משלימים בינג'.
מדובר במשחק שהייתי ממליץ עליו לאנשים שגדלו על המשחק המקורי, כי הנוסטלגיה כאן על פול פאוור: הדיאלוגים, הסיפור, והנופים זהים לחלוטין במעטה חדש ונוצץ יותר, אך עבור שחקן שמעוניין למצוא משחק שיעביר לו את הזמן בבידוד ואינו חובב גדול של פוקימון, אני חושב שלא מדובר במשחק הבא שלו.
לנו השחקנים נותר לקוות שחוץ מאנימל קרוסינג שמתקרב אלינו בצעדי ענק, נינטנדו מסתירים מאיתנו את המשחקים הגדולים שבדרך, כי כרגע 2020 נראית כמו שנת מעבר די דלה ממשחקי טריפל A, ומיסטרי דאנג'ן DX הוא בהחלט לא אחד כזה.