אני והלום שלי: Black Mesa, ביקורת

Black Mesa הוא רימייק למשחק Half Life  של חברת Valve, שנוצר ע"י חברת מודרים עצמאיים בשם Crowbar Collective. כאמור, פיתוח המשחק התחיל בתור מוד עצמאי  אי שם בשנת 2004, ממש לאחר שיחרורו של המשחק השני בסדרה, ומטרתו הייתה לעדכן את המשחק הקלאסי משנת 1998 ולשחרר אותו מחדש באמצעות מנוע Source המודרני ש-Valve משתמשת בו כיום (אותו מנוע שמריץ גם את Counter Strike: Global Offensive ,Portal וסדרת Half Life 2). עם השנים Valve אפילו הביעה התעניינות במוצר והחליטה להעניק לו חסות רשמית , ואפילו למכור אותו בסטים, הפלטפורמה הדיגיטלית של החברה.

עכשיו מכיוון ומדובר בפרוייקט עצמאי (ומאוד שאפתני לקבוצת מפתחים קטנה) המשחק שוחרר בשנת 2012 בגרסה לא גמורה, ולאורך השנים קיבל עדכונים תכופים שיוסיפו לאט לאט שלבים ויתקנו באגים, וממש לאחרונה שוחרר גם השלב האחרון - העולם החייזרי XEN, שהתווסף בעדכון באופן רשמי, ולאחר תקופת פיתוח של 15 שנים, אמרתי לעצמי שזו הזדמנות נהדרת לבדוק סוף סוף האם החידוש לאחד המשחקים הכי משפיעים אי פעם עומד בציפיות.

לפניי שנתחיל חשוב לזכור: Half Life המקורי היה אחד ממשחקי היריות שהגדירו את הז'אנר כמו שאנחנו תופסים אותו כיום. עד שהגיח לעולם בשנת 1998, אפשר לומר שכל משחק יריות הזכיר יותר את Doom, והציג משחקיות מפוצצת אקשן וחסרת מעצורים. Half Life הוכיח שמשחקים יכולים להכיל גם עלילה, נרטיב ודמויות - מבלי לקחת את השליטה לרגע אחד מהשחקן, והגדיר מחדש את היחס למשחקים בתעשייה. אפילו קורי ברלוג, הבמאי של משחקי God of War אמר בראיון כמה המשחק הראשון השפיע עליו ועל התפיסה שלו עבור עיצוב משחקים, והוא בכלל מגיע מז'אנר המשחקים בגוף שלישי.

אני לא בנאדם שבדרך כלל אוהב יותר מידי את הקונספט של רימייקים. אני מאמין שאם יצירה מספיק טובה (ולא רק משחקי מחשב), היא תעבור את מבחן הזמן כולל ההיבטים השליליים, ואם נתעלם מהגרפיקה של Half Life הראשון בימינו (זה קשה, אני יודע) הוא עדיין מחזיק מבחינת גיימפליי ונרטיב. אבל מהשנייה הראשונה שהתחלתי את Black Mesa, הבנתי את הגדולה שלו: למרות שהמשחק המקורי היה מאוד שאפתני ל-1998, ולמרות שהציג משחקיות סינמטית (בערך), Valve היו מאוד מוגבלים מבחינת הטכנולוגיה והויזואליות.

את כל זה Black Mesa בא לתקן: קטע הפתיחה במשחק בו גורדון נמצא ברכבת בדרכו לעוד משמרת מקבל נפח עמוק יותר, מכיוון ועולם המשחק חי ונושם ממה שהוצג בצורתו המקורית. ניתן לראות יותר מדענים ופעילות במתחם, רובוטים עצומים,  ואיזורים רדיואקטיביים שנראים מרשימים מבעבר, ובטח אירוע ה-Resonance Cascade שהתחיל את כל אירועי המשחק - מרגיש הרבה יותר מלחיץ ואפקטיבי תודות לחידושים שמנוע Source מציג. אותם חידושים, כמו משחקי תאורה של אור וצל, תורמים לאמלנטים של האימה וההישרדות בשעות המשחק הראשונות להיות הרבה יותר מלחיצים ובנויים היטב - מבחינתי מדובר בהצלחה.

בכלליות, כל אלמנט במשחק שופצר וקיבל מייקאובר יסודי: אלמנטים סינמטיים הודגשו פי כמה וכמה, כך שהפעם הראשונה שהשחקנים יפגשו את מסוק התקיפה בסכר או ה-Gargantua האימתני בחלק של הרכבת התחתית - יהיה באירוע דיי מרגש, במיוחד לאלו שכבר מכירים את המשחק ויודעים למה לצפות, שיקבלו איזו תחושה חמימה בצפייה מחודשת באותם רגעים - רק על גרפיקה הרבה יותר מודרנית.

רק חיילי המארינס מרגישים פתאום כמו אוייבים מעט שונים, ומזכירים יותר את חיילי הקומביין מהמשחק השני - והם פשוט רצים ויורים עליי. למרות זאת, יש משהו מאוד אפקטיבי וכיפי בלחוות את המשחק מחדש, במיוחד באמצעות כלים שהיו זמינים במקור רק במשחקי ההמשך של המותג (פיזיקה, לדוגמא) ובמקרים מסויימים הרגשתי כאילו אני משחק ב-Half Life 2 (שוב), וכל מה שהיה חסר לי להשלמת החוויה זה ה-Gravity Gun.

גם מערכת הקרב הפכה למודרנית יותר, ולמרות שברובם המפתחים השתדלו לשמור על אותנטיות כלי הנשק, לחלקם בוצעו שינויים: למגנום .357 לדוגמא, התווספה האופצייה לירי בין כוונות שהופך את השימוש  בו למודרני יותר, וה-MP5 מרגיש כאילו הוא מדוייק יותר ומרסס כדורים פחות, בזמן שהוא גם מכיל מעט יותר רימונים מבעבר. חוץ מהשינויים האלו, נראה שהמפתחים השתדלו לשמור על רמת ירי שתתאים למנוע החדש, אך לא תחרוג ממה שהשחקנים הותיקים של האלף לייף מכירים. אין ספק שהיה יותר ממספק להוריד ל-Headcrabs וזומבים לום לתוך הראש ממש כמו בימים הטובים.

כפי שציינתי, המשחק היה בפיתוח שנים ארוכות, והשלב האחרון במשחק - XEN, העולם החייזרי, שוחרר ממש לאחרונה, ולטענת שחקנים רבים לאורך השנים, היה גם החלק החלש ביותר במשחק המקורי מכיוון ועיצוב השלב לקה בחסר לעומת כל מה שקדם לו - עם קטעי פלטפורמה מסובכים וחוסרים בתחמושת. אז זה ממש לא המקרה ב-Black Mesa: המפתחים המוכשרים ב-Crowbar Collective החליטו לעצב מחדש את השלב האחרון במשחק ושיפרו בו כל היבט אפשרי, ואין ספק שהוא גולת הכותרת של החידוש.

נתחיל מכך ש-XEN ברימייק ארוך משמעותית יותר מקודמו, וכולל לא רק עיצוב כולל מחדש לשלב, אלא מוסיף גם כמה חלקים נוספים שגורמים לעולם החייזרי להרגיש כמו עולם חי ונושם, עם יער  אפל ומטריד שמכיל סכנות האורבות לשחקן בכל פינה ואפילו כמה סוגים חדשים של אוייבים. המפתחים הצליחו גם לשפר היבטים מסויימים מבחינת הנרטיב, כך שיתאימו יותר להמשך העלילה במשחקי ההמשך: ב-Black Mesa ניתן להבין בצורה הרבה יותר ברורה כי ה-Vortigaunts הם בעצם עבדים על כוכב XEN (נקודה שהשחקנים הבינו בדיעבד בעיקר במשחקי ההמשך), או העובדה שהחלק האחרון מתרחש במפעל גנטי לייצור חייזרים שעתיד להשתלט על כדור הארץ. ואגב, אם דיברתי על אלמנטים שהמשחק מצליח להדגיש ולחזק, אז גם המפגש עם G-Man מצליח להיות מצמרר ואפילו מקבל טוויסט סינמטי כפי שהוצג לנו עוד ב-Half Life 2. פשוט תענוג.

הטענה העיקרית שלי (והיא לא משמעותית מידי) הוא קרב הבוס עם ה-Gonarch, העכביש העצום עם שק האשכים: במשחק המקורי, השחקנים נלחמו בו מיד כאשר פגשו בו לראשונה, אבל Black Mesa מוסיף חלק שלם שבו ה-Gonarch רודף אחר השחקן כחלק מתוסרט, מה שהופך אותו לספוג כדורים מהלך, ואת כל המצב לקצת מתסכל, כי אין שום רגע שבו המשחק מבהיר לשחקן שהוא צריך לברוח באותו רגע.

לסיכום
נעבור לשאלה הגדולה: האם Black Mesa הוא תחליף ל-Half Life המקורי? התשובה היא לא, אבל הוא בהחלט דוגמא נהדרת לאיך משחקי רימייק צריכים להיעשות: הוא לוקח את כל מה שעבד במשחק המקורי ומוסיף אלמנטים עדכניים שלא מורידים מהחוויה, אלא עוזרים להעצים אותה. למרות שמדובר בפרוייקט מעריצים אפשר לשים לב בכל פינה לאהבה ולכבוד שיש למפתחים למשחק, וכמה הם השתדלו לחדש ולשמר את פיסת ההיסטוריה הזו, מבלי לפגוע במוצר הסופי. למרות שהמשחק לא בהכרח עומד באותם סטנדרטיים של קצב עלילתי וגרפיקה של משחקי יריות כיום, עדיין מדובר במשחק שבבסיסו היה  ונשאר מלוטש היטב, וגרסת הרימייק רק מצליחה להדגיש את כל היתרונות שהיו ל-Half Life, ולהנגיש אותם לזמנים מודרניים יותר. Black Mesa הוא הזדמנות נהדרת לשחקני המשחק המקורי לחזור לעולם העצום שיצרה Valve, או לקלוט שחקנים חדשים שלא יכולים להתעלם מהמנוע המיושן, ולאפשר להם להנות מאבן דרך חשובה בעולם ה-Shooters.