אססין קריד Origins: תקווה חדשה למותג? ביקורת.

להתחיל לדבר על היחסים של עם סדרת אססין קריד זה מאוד מסובך מבחינתי. שהמשחק הראשון יצא לו אי שם ב-2007, מאוד התחברתי לקונספט של המשחק ולרעיון שלו, אך משחקיות שחוזרת על עצמה לאורך כל המשחק גרמה לי להשתעמם ממנו מהר מאוד, למרות שסיימתי אותו בשביל הסיפור שהיה מעניין וחדשני. באססין קריד 2 התאהבתי בגלל המשחקיות שחידשה וליטשה את עצמה, והמיקום בהיסטוריה, בתקופת הרנסנס. ההמשך שלו, Brotherhood, היה מאוד מוצלח מבחינתי, ורק הרחיב את המשחק השני בסדרה מבחינת מכניקות והסיפור. אפשר לומר שאחריי Revelations, התחלתי לשים לב שמשהו מאוד לא בסדר בסדרה, והיא לא מפסיקה לחזור על עצמה מבחינת משחקיות, אז אני חושב שאחריי Black Flag, המשחק הרביעי בסדרה, נטשתי אותה. הבנתי ששלושת המשחקים הנוספים לא יתרמו לי ורק יגרמו לי לתסכול, ומסתבר שחברת יוביסופט שפיתחה את המשחק הבינה שהיא לא יכולה יותר להמשיך במתכונת הנוכחית של הוצאת משחק פעם בשנה, מכיוון וזה פוגם להם במכירות ובאיכות המשחק. אפשר לומר שהמותג בן העשר הוא כמו רכבת הרים. פעם המשחקים שלו בפסגה, ואז הם בתחתית. לכן, החליטה החברה לקחת הפסקה של שנתיים עם הפיתוח, על מנת לדאוג שהמשחק החדש בסדרה, Origins, יהיה מלוטש ויהווה מהפך לסדרה. האם זה הצליח להם?

במשחק נשחק את באייק, המדג'יי האחרון (מגן דרכי הפרעה בימי מצרים העתיקה הנחשבו לסמל בעיני העם) ועל מסע הנקמה שלו, ומה שגרם לו להקים את אחוות המתנקשים, שהכרנו לאורך השנים במותג. באייק יתגנב, יבזוז, ויתנקש בדמויות מפתח מהעולם הפוליטי של מצרים העתיקה, ויגרום לאירועים לא צפויים בממלכה. הסיפור באססין קריד הוא בהחלט אחת הנקודות החזקות שלו, ובלי להכנס לספויילרים על מנת לא להרוס את הסיפור הראשי, הוא בהחלט שווה את הזמן.

אז מה בעצם הבעיה באססין קריד החדש? אני לא בטוח שאשפר לקרוא לזה "בעיה". היוצרים החליטו לשנות את הנוסחא של המשחק למשחק תפקידים קלאסי (RPG), בו ייאלץ השחקן לבצע מטלות ולנקות את המפה של המשחק מפעילויות צדדיות על מנת לעלות ברמות באופן קבוע. מצד אחד, אלמנט ה-RPG תרם לי כשחקן, ולא הרגשתי כאילו אני משתעמם מהמשחק. לאורך כל המסע מצאתי כלי נשק וציוד חדש להחלפה ומכירה כיאה למשחק תפקידים, ותמיד תהיו תחת הרצון לשדרג לעצמכם את כלי הנשק ולמצוא תחליפים טובים יותר ממה שכבר קיים לכם במלאי. מנגד, עץ היכולות והשיפורים לדמות לא הרגיש לי כמו האלמנט הכי משמעותי במשחק, ולא מצאתי סגנון משחק ספציפי שרציתי לשדרג את הדמות שלי לתוכו.

הבעיה הגדולה ביותר היא במערכת הרמות של המשחק: ברגע שהשחקן יירצה להתנקש בדמות שגבוהה ממנה בכמה רמות, לא יהיה לו סיכוי בקרב. וזה קצת מאבד מאלמנט ההפתעה של הסדרה שלמדנו להכיר. נראה כאילו רוב זהות המותג נאבדה ונבנתה מחדש בגלל ההחלטה להפוך את המשחק ל-RPG, וזה לא בהכרח דבר רע. במיוחד שבשנים האחרונות המותג איכזב רבות.

מערכת הקרב של המשחק הוגדרה מחדש, והיא הרבה פחות פשוטה ודורשת מהשחקן ללמוד מתי לחסום התקפות, מתי לתקוף, מתי להתחמק. בשעת משחק הראשונה שנאתי אותה, אבל לאחר מכן נכנסתי לראש של המשחק והתחברתי הרבה יותר.  הבעיה היא שברגע שהמשחק מציב לשחקן כמה אוייבים במקביל, מאוד קשה להתביית על אוייב ספציפי ולהתחמק מכל השאר. יש אופצייה להתביית על אוייב, אבל לפעמים זה מרגיש כאילו המשחק רק מכשיל את השחקן יותר מאשר לעזור לו.

מכיוון וזהו המשחק הראשון מבחינת כרונולגית, לבאייק יש את סנו (Senu), נשר שניתן לשלוט בו בכל רגע נתון על מת שיסרוק את הסביבה מהאוויר, ויסמן מטרות חשובות ונקודות מפתח שהשחקן יוכל לסמן לעצמו במפה. זה טאץ' נחמד ונותן משמעות ליכולת ה-Eagle Vision שלמדנו להכיר לאורך השנים במותג ומראה לנו מאיפה שם היכולת הגיע. נראה גם את הסיבה למדוע מתנקשים היו צריכים להוריד לעצמם את האצבע על מנת להשתמש ב-Hidden Blade במהלך הסדרה, והפרטים הקטנים האלו בונים את המיתולוגיה עליה בנויה הסדרה.

העולם של אססין קריד Origins מרשים בהחלט. המפה עצומה, ומכילה מדברים עצומים בהם תחוו הזיות אם תסתובבו בהם יותר מידי, פירמידות שניתן לחקור מבפנים ולגלות סודות על העולם של המשחק, נהר הנילוס, ערים המקיימות חיי יום יום, ואפילו אלכסנדריה. מבחינת עיצוב הדמויות, הגרפיקה נעה בין "מרשים בהחלט" ל"דרוש שיפור". חלק מהדמויות נראות ריאליסטיות ומשכנעות, בזמן שאחרות נראות כאילו לקוחות מהדורות הקודמים של הקונסולות.

 אין ספק שידע היסטורי תמיד היה חלק מהותי להבנת הסיפור של אססין קריד לאורך המותג, וגם כאן נפגוש דמויות כמו קלאופטרה, יוליוס קיסר, ואפילו נזכה לחקור את הקבר של אלכסנדר מוקדון. החלק המייאש של העולם העצום הזה, שעם כל היופי שלו, המפה עדיין מלאה בכל כך הרבה משימות צדדיות. והפעם אין מנוס. חייבים לנקות את כולה על מנת לעלות ברמות ולהתקדם במשחק. אני נורא נהנה ממשחקי עולם פתוח ולנקות את המפה שלהם. מגרד לי את ה-OCD במוח. אבל אין ספק שלאנשים, שמעוניינים במשחקיות קצרה בת כמה שעות בודדות ולעבור את הסיפור הראשי, יתקשו להתחבר עם כל כך הרבה הסחות דעת, שנכון למשחק הזה, לא ניתן לדלג על רובן, והן הופכות לחובה.

האם השתעממתי מהמשחק? לא. האם הופתעתי לטובה מהשינויים? כן. האם זו הקפיצה שהמותג היה צריך? לא סגור על זה. מצד אחד, יש במשחק המון דברים טובים: הוא עובד מבחינה מכנית, הסיפור שלו (ברגע שמתמקדים בו ולא בשאר הפעולות המסיחות דעת במשחק) מצליח לעניין ולרתק. הבעיה הגדולה שלו? הוא עדיין נשאר רפטטיבי, והשחקן יבצע את אותן משימות שוב, ושוב, שוב לאורך כל המשחק. ובשביל משחק ששואף להיות בין המשחקים הגדולים של הדור הנוכחי, ומטרתו להקפיץ את המותג למקומות חדשים, אני לא יכול לומר שחוויתי משהו שלא חוויתי לפניי. הוא עושה את עבודתו נאמנה, והצליח לרתק אותי מספיק בתור שחקן בשביל להמשיך ולהמשיך ולשחק בו, אבל כל הזמן קיננה בי התקווה שמשהו משמעותי באמת יקרה וייקח אותי למקומות חדשים כמו שהמשחקים הראשונים עשו בסדרה, אך לצערי זה לא קרה. זה לא בהכרח דבר רע. זה פשוט פיספוס.