אירופה למתקדמים: הכל לקראת היורובאסקט

קחו למשל את החמישייה הבאה: סרחיו יול, רודי פרננדס, ניקולה מירוטיץ', ויקטור קלאבר, סרג' איבאקה. תותח-על בכל עמדה עם ים של כישרון וים של ניסיון. על הספסל חוסה קלדרון (בחיי שלא התכוונתי שזה ישמע כמו סיפור בחרוזים לילדים). כולם ספרדים, כולם שחקני NBA ו/או טופ יורוליג בעבר ובהווה, אף אחד מהם לא ישתתף באליפות אירופה ובכל זאת נבחרת ספרד היא המועמדת הברורה והפייבוריטית לעמוד בראש הפודיום בסיום הטורניר.

למה? גם כי דור הזהב של הכדורסל הספרדי ממשיך לייצר איכות ומחויבות וגם מפני שיש יותר מדי שחקנים מרכזיים בהרבה מהנבחרות שהעדיפו "להיפצע", לנוח, להתכונן לעונות שמשמעותן הכלכלית עבורם חשובה מהפן הלאומי פטריוטי. זה רע לכדורסל האירופי, זה טוב אולי לנבחרת ישראל.

בעוד מספר שעות ייצא לדרך הטורניר בו מדינתנו תארח לראשונה בהיסטוריה את שלב הבתים של אליפות אירופה בכדורסל. מלבד תל אביב שתארח 5 נבחרות, שאר נציגי המדינות, 23 בסך הכל יחולקו לעוד שלושה בתים: בהלסינקי שבפינלנד, בקלוז' שברומניה ובאיסטנבול הטורקית, שתארח גם את שלבי ההכרעה של הטורניר. באליפות משתתפות 24 נבחורות המחולקות ל-4 בתים של 6 נבחרות כל אחד. מכל בית בשלב הראשון בטורניר יעפילו ארבע הנבחרות המובילות בדירוג משחקי הבית לשלבי ההכרעה והגמר שיתקיימו בהיכל סינאן ארדם שבאיסטנבול.

למה אפשר לצפות מתוך הבית הישראלי?
מלבד הנבחרת שלנו, הבית הישראלי (בית ב') יכלול גם את נבחרות איטליה, ליטא, גרמניה, גאורגיה ואוקראינה. להוציא את אלכס צ'וברוביץ', שנפצע ואת כארם משעור, שאלה שלא רואים אותו עורך בימים אלו אימונים אישיים במכבי תל אביב, אומרים שגם הוא לא כשיר, לרשות ארז אדלשטיין עומד הרוסטר האיכותי והמוכשר שיש לכדורסל הישראלי להציע. סגל מנוסה, חכם, עם היררכיה ברורה ועם חדר הלבשה בריא ושמח.

אדלשטיין נהנה מצוות מקצועי משובח עם פיני גרשון כמנהל מקצועי ודן שמיר יחד עם אלון שטיין כעוזרים, אבי קובלסקי שאחראי על הכושר ושני מנהלי קבוצה כשמומו לוצקי האגדי מעביר חפיפת תפקיד למוטי דניאל. מעל הכל, יש ביתיות יקרה מפז באולם מוכר עם סלים, אליהם זרקו כל אחד משחקני הנבחרת אין ספור פעמים, עם ויברציות יחודיות וכחול לבן מכל זווית. נכון שכל נבחרת אירופית היא מוקש, ויתרון הביתיות יכול להפוך גם לאלמנט מלחיץ אבל מהבית של ישראל, הנבחרת אמורה להעפיל ל- 16 הגדולות.

לראשונה אי פעם תשחק נבחרת ישראל ללא נציגים ממכבי תל אביב. אקסים יש לה למכביר, כשהבולט שבהם הוא עומרי כספי כמובן שיפתח עונה תשיעית (!) ב-NBA, הפעם במדי האלופה גולדן סטייט ווריירס. אדלשטיין ושמיר ידריכו לא פחות מחמישה שחקני האלופה הפועל ירושלים (ליאור אליהו, יותם הלפרין, בר טימור, ריצ'ארד האוול והמצטרף הטרי, יוגב אוחיון) גל מקל (גראן קנאריה), גיא פניני (הפועל חולון), שון דוסון (בני הרצליה), עידן זלמנסון (מכבי ראשל"צ), אלישי כדיר (נס ציונה) ועוז בלייזר (מכבי חיפה) משלימים את הסגל של הנבחרת המארחת. 

כל אחד יודע ומבין את החשיבות של פתיחת טורניר, בטח בבית, עם ניצחון. נבחרת איטליה, שזכתה באליפות אירופה פעמיים בתולדותיה (1983 ו-1999) תהיה זו שתפגוש את ישראל ומבחינת כשירות, האיטלקים שולחים סגל מוכשר, אך נטול הכוכב הכי גדול שלהם כשדנילו גאלינארי, כוכב ה-NBA שחתם הקיץ בקליפרס אחרי שנים נהדרות בניקס ובדנבר, נפצע במשחק הכנה ולא ישתתף באליפות. גם אנדראה ברניאני, הסנטר הוותיק, מחוץ לסגל האיטלקי ובכל זאת רשימת השחקנים העומדת לרשות המאמן, אטורה מסינה, מרשימה ביותר.

מרקו בלינלי מאטלנטה הוקס, ג'יג'י דטומה, אלוף אירופה מפנרבחצ'ה, ניקולו מלי שחתם בפנרבחצ'ה, דניאל האקט, פייטרו ארדורי, מרקו קוזין – כל אלה הופכים את איטליה לנבחרת האיכותית והמרשימה בבית. עקיצה ישראלית תעשה שרות אדיר לכל הקמפיין ויסחוף אחריו את ההמונים. הפסד? עזבו, בואו נישאר חיוביים.

נבחרת ליטא, עם 3 זכיות באליפות אירופה (1937, 1939 ו-2003), היא באופן מסורתי אחת הנבחרות המצליחות באירופה. לתל אביב היא אמורה להגיעה ללא כמה משחקניה הבכירים, ביניהם כוכבי ה-NBA כמו דומנטאס סבוניס מאוקלהומה סיטי. יונאס ולנצ'יונאס מטורונטו אמור להגיע ולהנהיג יחד עם מינדאוסקאס קוזמינסקאס מניו יורק ניקס, מנטאס קלנייטיס , שיחק בעונה שעברה במילאנו, ולרנלדאס סייבוטיס מז'לגיריס קובנה. עוד שמות המוכרים הם הותיקים יונאס מצ'יוליס ורברטאס יבטוקאס. ניסיון יש, כישרון גם.

נבחרת גרמניה שזכתה באליפות אירופה פעם אחת בתולדותיה (1993) כנראה לא תזכה השנה במדליה. דירק נוביצקי האגדי לא ישתתף בטורניר כשהוא מתכונן לעונתו ה-20 במדי דאלאס מאבריקס מה-NBA. גם דניס שרודר, שחקנה של אטלנטה הוקס, עושה קולות של אינסטלטור, דהיינו דופק ברז או עם פחות חשק. לרשותו של המאמן, יאן פלמינג, יעמדו דניאל טייס, שחתם בקיץ בבוסטון סלטיקס, יונאס ווייטמן מבסקוניה, לוקה שטייגר מבאמברג ורובין בנזינג, שחקנה של סרגוסה. יש תחושה ששום הישג גרמני בשלב הבתים לא יפתיע אף אחד, בין אם תעפיל לשמינית הגמר ובין אם לא.

נבחרת גיאורגיה, לא זכתה מעולם במדליה באליפות אירופה. האליפות השנה היא ההזדמנות של הנבחרת הזו לעשות קצת רעש. בסגל שלה ישחק אלוף ה-NBA מגולדן סטייט, הסנטר הענק, זאזה פאצ'וליה. יחד איתו יגיע גם טוקו שנגאליה, שהצטיין בעונה שעברה במדי בסקוניה. אליהם יצטרף המתאזרח מייק דיקסון מא.א.ק. אתונה ואלה אמורים להוביל את הגאורגים. גאורגי שארמדיני, שחקנה לשעבר של מכבי תל אביב ששיחק באנדורה בעונה שעברה ועבר הקיץ למלאגה, גם ייכלל בסגל של הנבחרת שאמורה להיות הסוס השחור של הבית.

נבחרת אוקראינה, שגם לא זכתה מעולם לעמוד על הפודיום באליפות אירופה, מסומנת כנבחרת החלשה בבית. השחקן הבולט בשורותיה הוא ויאצ'סלאב קרבצוב, שחקנה של ולנסיה, בעונה החולפת. גם דניס לוקאשוב מאיניסיי הוא שחקן טוב , בל כל השאר לא ממש קנו לעצמם שם בכדורסל האירופי או מחוצה לו בשנים האחרונות.

מה קורה מחוץ לבית הישראלי?
בשאר הבתים העסק דומה, בכל הקשור לפצועים ולנעדרים. יוון, יכולה להגיע ל-4 הגדולות גם בלי ספאנוליס, שפרש מהנבחרת ובלי מי שאמור היה להיות הכוכב הכי גדול באליפות ויאניס אנטטקומפו ממילווקי באקס. גם בלעדיהם לא חסרים שמות גדולים לנבחרת הזו: אח של יאניס, תנאסיס, שהולך ומתפתח לשחקן נהדר, ניק קלאת'ס וניקוס פפאס מפנתנאייקוס, קוסטאס סלוקאס מאלופת אירופה פנרבחצ'ה, ושחקני אולמיפאקוס ונגיליס מאנצריס, קוסטאס פאפאניקולאו, לואניס פאפאפטרו, גאורגיוס פרינטזיס ודימיטריוס אגרבניס. תוסיפו לאלה את יואניס בורוסיס הוותיק בצבע ותקבלו נבחרת שמסוגלת ללכת אפילו עד הסוף.

צרפת, שזכתה באליפות אירופה ב 2013, היא מהנבחרות היותר מוצלחות ומעוטרות באירופה, עם דור משובח של כדורסלנים. טוני פארקר שפרש כבר לא בסגל של וינסנט קולה וכך גם רודי גובר מיוטה, אבל גם בלעדיהם רשימת שחקני נבחרת הטריקולור משובחת: ננדו דה קולו של צסק"א, טומה הרטל מאנדולו אפס, אנטואן דיו מוולנסיה ולאו ווסטרמן של ז'לגיריס הצטיינו בעונה החולפת ביורוליג. מה-NBA יגיעו בוריס דיאו הוותיק מיוטה, אבן פורניה הצלף מאורלנדו וג'ופרי לוברן, הענק של שיקגו. שאר השחקנים שמשלימים את הסגל גם הם משחקים בתפקידים מרכזיים בקבוצותיהם. בקיצור, נבחרת ששווה מדליה בסיום האליפות.

נבחרת קרואטיה, שלא זכתה מעולם במדליה באליפות אירופה היא מאלה שמסוגלות לנצח כל אחת ביום נתון. מריו הזוניה מה-NBA לא יגיע, וגם לא איביצ'ה זובאץ' ואנטה זיזיץ' (שיגיע ל-NBA כשחקנה של קליבלנד קאבלירס כתוצאה מהטרייד אירווינג/תומאס) שוויתרו על האליפות לטובת הכנה לעונת ה-NBA, אבל מהליגה שלהם יתיצבו בויאן בוגדאנוביץ' הנפלא של וושינגטון, דריו שאריץ' של פילדלפיה ודרגאן בנדר, עד לפני שנתיים במכבי תל אביב וכיום שחקנה של פיניקס סאנס. רוקו לני אוקיץ' ששיחק בעבר מעבר לים, גם הוא בסגל יחד עם קרונוסלאב סימון ששיחק במילאנו ועבר הקיץ לאנדולו אפס, דרקו פלאניניץ' שגם שיחק בתל אביב בעברו ולוקה זוריץ' הגבוה מציבונה זאגרב. המסורת והאיכויות של הקרואטים אמורים לשלוח אותם לשמינית.  

נבחרת סרביה שזכתה 5 פעמים באליפות אירופה (ב-1970, 1978, 1990, 1998 ו 2002), היתה ונשארה מעצמת כדורסל שמביאה לידי ביטוי את כישרון שחקניה לאורך השנים גם בטורנירים הגדולים. מילוש תאודוסיץ' המוכר מצסק"א, שעבר הקיץ ללוס אנג'לס קליפרס, הודיע כי ייעדר מהאליפות, וכך גם ניקולה יוקיץ' מדנבר. גם בלעדיהם, לסרבים שחקנים סופר מוכשרים שיכולים להגיע עד לפודיום. לנבחרת שני שחקני NBA בדמות בוגדאן בוגדנוביץ', אלוף אירופה עם פנרבחצ'ה שישחק בעונה הבאה בסקרמנטו, ובובאן מריאנוביץ' המשחק בדטרויט.

שאר השמות גדולים לא פחות: סטפאן יוביץ', מרקו גודוריץ', ברנקו לאזיץ' ואוניין קוזמיץ' מהכוכב האדום בלגרד, ניקולה קאליניץ' מפנר, מילאן מאצ'בן, לשעבר שחקנה של מכבי תל אביב ששיחק בעונה שעברה במילאנו ו-ולדימיר סטימאץ', יאפשרו למאמן סאשה דג'ורג'ביץ' ללכת אפילו עד הסוף, גם בהיעדרו של רדוליצה הענק.

הסוס השחור היא נבחרת טורקיה. היא עדיין לא זכתה באליפות אירופה, והחל ממשחקי השמינית, המשחקים ייערכו אצלה בבית. ראינו את הטורקים מנצחים את ישראל במשחק הכנה בתל אביב, ועם קהל מטורף ביציעים היא כוח, שאי אפשר להמעיט בערכו. הכדורסל הטורקי ממשיך לייצר כדורסלנים מעולים לכל העולם ואלה יתקבצו לעשות צרות לכל נבחרת יריבה.

שם בולט בנבחרת הטורקית הוא צ'די עוסמאן, שישחק לצד לברון ג'יימס בקליבלנד בעונה הבאה. עוד שחקן שישחק ב-NBA בעונה הקרובה, בפילדלפיה, הוא פורקאן קורקמאז שהיה אדיר מול ישראל לפני כמה ימים. סינאן גולר חתם לא מכבר בפנרבחצ'ה והוא יככב שם ובנבחרת לצידו של באריס הרסק. בשיקטאש שולחת לנבחרת את קנאן סיפאי. פורקאן אלדמיר וסמיח ארדן ששיחקו תחת דיוויד בלאט בדרושאפאקה בעונה שעברה גם הם בסגל כך שמדובר בנבחרת מנוסה ומוכשרת שאמורה להעפיל ללא קושי מהבית שלה לשמינית הגמר, כשגם עלייה לרבע הגמר היא ריאלית בהחלט עבורה, ומשם – הכל יכול לקרות לה.

בחזרה לנבחרת הישראלית. קל זה אף פעם לא היה עבור נבחרתנו הלאומית. בעיית הסנטימטרים תמיד אפיינה את היושבים בציון והפעם גם אין לנבחרת קלעים טבעיים כמו שתמיד אפיינו אותה (ברקוביץ', גורן, ג'מצי, כץ...),  אבל אם משכללים את בריאותם וכושרם של השחקנים, יחד עם מאמן וצוות שרץ כבר 3 שנים, שחקני מפתח של נבחרות יריבות שלא יופיעו וביתיות היסטורית, כל זה אמור להטיס אותנו לטורקיה לשלב שמינית הגמר. פחות מזה יחשב כאכזבה גדולה. העפלה לרבע הגמר ו...לכו תדעו.