זה לא (רק) רסלינג, זו טלוויזיה משובחת

בדרמה הטלוויזיונית הזאת יש הכול: אנדרדוג שהופך לגיבור נגד כל הסיכויים, תככים, רדיפה אחר כבוד, נאמנות משפחתית שעומדת במבחן וכמובן – יועץ יהודי ממולח שרק מסבך את המצב עבור כולם.

זאת לא העונה החדשה של "הלוטוס הלבן" או "משחקי הכס", והיוצר איננו אהרון סורקין או וינס גיליגן. זהו סיפור הבלאדליין וסמי זיין ב-WWE שמגיעים בשבועות אלה לשיאו. בפרפרזה על הסלוגן הידוע של HBO, אפשר להגיד ש"זה לא רסלינג, זאת טלוויזיה".

כאשר הסטוריליין הזה התחיל בחודש אפריל 2022, איש לא ציפה שהוא יהיה יותר מאתנחתא קומית למשך מספר שבועות. על אחת כמה וכמה לא ציפו שהוא יהפוך לאחד מקווי העלילה הטובים ביותר בהיסטוריה של הרסלינג –  ואולי הטוב שבהם, עם הדמויות המורכבות והעמוקות ביותר שהיקום של WWE ראה מעודו.

את הסיפור הזה מניעות שלוש דמויות מרכזיות – רומן ריינס, סמי זיין וג'יי אוסו. אם נשווה אותן לסטוריליין שנחשב עד השנה לגדול ביותר בהיסטוריית ה-WWE, סטיב אוסטין נגד וינס מקמן, הרי ששלושת אלה נמצאים ברמה אחרת לגמרי. מבלי לגרוע דבר מהסיפור שהצית את עידן האטיטיוד והפך את WWE למה שהיא היום, הדמויות והעלילה אז היו שטוחות ובסיסיות. אוסטין היה העובד שהמעסיק מתעלל בו והוא מחפש נקמה. בכל התפניות המרובות של הסיפור, בסופו של דבר תמיד היה ברור שאוסטין יגבור על המכשולים וידו תצא על העליונה. מקמן ידע היטב לספוג את ההשפלות הנדרשות כדי לקדם את הסיפור.

רומן ריינס, לעומת זאת, הוא אחת הדמויות המורכבות ביותר שראינו אי פעם בעולם ההיאבקות. לכאורה, הוא מנהיג השבט, יושב בראש השולחן וכולם סרים למרותו. אין אדם חזק ומשפיע יותר בארגון. אך אם נסתכל לעומק, מה שמניע אותו הוא חוסר ביטחון קמאי במעמד שלו. רומן ריינס כהיל הוא תגובה ישירה לרומן ריינס הפייס ש-WWE ניסו לדחוף לקהל בכל הכוח ונכשלו.

בכל פעם שרומן ריינס מבקש מהקהל לקבל אותו, זאת השלכה לאותו פרומו עם ג'ון סינה, כאשר הוא עמד בזירה מבויש ושתק כי הוא אפילו לא הצליח לזכור את התסריט; כשהוא מניף את שתי חגורות האליפות לרקיע והקהל שואג, זה פיצוי על שאגות הבוז שקיבל כאשר זכה ברויאל ראמבל, ואפילו דה רוק לא הצליח לגרום להם להריע לו. כאשר הוא שאל את סמי זיין אם הוא רוצה להיות כמוהו ולהחליף אותו בראש הבלאדליין, זה היה ביטוי אמיתי של חוסר ביטחון, שנובע מכך שהוא חווה את דחיית הקהל ולא רוצה לחוות זאת שוב. סמי פשוט נהיה פופולרי מדי, ולא משנה כמה פעמים הוא הוכיח את נאמנותו, זה לא מספיק.

סמי זיין, מצידו, הוא תמונת ראי של רומן בכך שכמוהו, גם הוא חווה דחיות ומחפש להשתייך. עם זאת, בניגוד לריינס - שהפך לבריון ומזייף ביטחון עצמי - הדרך של זיין לעשות זאת היא להפוך את עצמו למה שהוא חושב שאחרים מצפים ממנו ולרצות אותם. הבלאדליין היה המקום הראשון בו הוא הרגיש סוג של קבלה. מי שלא ראה את החיוך על פניו של סמי כאשר הוא קיבל את חולצת Honorary Uce, או כאשר רומן ריינס אמר שהוא שוקל לשנות לו את השם לסמי אוסו, לא יודע מה זה להרגיש שייך לראשונה בחיים לאחר שנים של דחייה.

מסיבה זו, על מנת לשמור על מקומו הוא היה מוכן לעשות הכול כדי לרצות אותם - כולל לצאת נגד החבר הכי טוב שלו (טוב ככל שיכול להיות מישהו שבגד בו עשרות פעמים לאורך הקריירה), קווין אוונס. פעם אחר פעם הוא סירב להקשיב לאוונס, וכאשר היה צורך, כמו למשל בקרב War Games, זיין לא היסס לפגוע בחברו  קשות על מנת להוכיח את נאמנותו לבלאדליין. אך בלהיטותו לרצות ולזכות באהדת הבלאדליין, הוא זכה במקביל גם באהדת הקהל. הדבר שהוא חשק בו יותר מכול, קבלה, הוא זה שהוביל לסילוקו.

כעת מגיע העימות בינו לבין רומן ריינס. כמו שוולדמורט והארי פוטר היו שני צדדים של אותה מטבע עד לעימות הבלתי נמנע, גם סופם של סמי ורומן יגשים את הנבואה מספרי הארי פוטר (בתרגום גילי בר-הלל) – "אחד מהם יומת בידי השני, כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד ימשיך השני להתקיים".

אך הדמות הטראגית יותר מכול היא זאת של ג'יי אוסו. עבור ג'יי, המשפחה הייתה מעל הכול; הוא היה היחיד שסירב לקבל את סמי לבלאדליין בגלל שהוא אינו חלק מהמשפחה, בניגוד לג'ימי שזרם עם רומן בחיבור לסמי וגם בהיפרדות ממנו. ג'יי אפילו לא היסס לצאת נגד רומן ריינס, אשר דרש ממנו לקבל את סמי. רק ב-War Games סמי הצליח לקנות את לבו כאשר הוא נתן לג'יי להצמיד את אוונס.

מכיוון שג'יי הוא אישיות טוטאלית, המהפך שלו ביחס לסמי היה של 180 מעלות – וכעת הוא היה התומך הכי גדול שלו. במהלך המשפט הוא אפילו שימש כסנגור של סמי והציל אותו מהדחה. זה מה שהפך את שברון הלב שלו לכה גדול. כאשר סמי היכה את רומן ריינס ונפל קורבן לתגובה הקטלנית של ג'ימי וסולו, ג'יי לא ידע לאן הוא שייך. האהבה שלו לסמי השתוותה לאהבה שלו למשפחתו, אך כעת הוא איבד כנראה את שניהם.

לאחר הרויאל ראמבל הוא כתב באינסטגרם שהוא בחוץ, אך גם לולא היה עושה זאת הוא כבר לא היה יכול לחזור לבלאדליין. הוא נהיה פופולרי מדי. וכמו שרומן היה חייב להיפטר מסמי כי הוא חשש שיאפיל עליו, שאגות "We Want Jey" של אולם מלא בסמקדאון לאחר הרויאל ראמבל הראו שכבר אין לג'יי מקום במשפחה.

מכת הכסא של סמי בגבו של רומן והתגובות אליה היו שיא עלילתי שצופי ההיאבקות ציפו לו חודשים. בזמן כתיבת שורות אלה, אנחנו יודעים רק שהשלב הבא יהיה קרב על האליפות בין רומן ריינס לסמי זיין בקנדה. רומן הבטיח לסמי לפגוע בו קשות מול עיני משפחתו, כנקמה על כך שסמי פירק את המשפחה של רומן. אנחנו לא יודעים איך הקרב יסתיים, אם יהיה לו המשך ברסלמניה, היכן ג'יי אוסו ואיזה צד הוא ייקח. אנחנו גם לא יודעים אם פול היימן - גילום מודרני של יאגו מ"אותלו" של שייקספיר - נאמן לרומן ריינס או רק לעצמו. מה שיפה בסיפור הזה הוא שהוא יכול לפנות למספר כיוונים שונים, וכל אחד מהם יכול להיות מוצלח וכל אחד מהם פותח אפשרויות חדשות.

לולא היה מדובר בתוכניות WWE, הסיפור הזה היה מועמד לפרס ה"אמי" וכנראה זוכה מכיוון שהכתיבה, המשחק, הבימוי ועבודת המצלמה בכל אחת מהצמתים המרכזיות שלו היו לא פחות ממושלמות. לא מדובר בסטוריליין היאבקות מוצלח, אלא בדרמה טלוויזיונית איכותית מהמעלה הראשונה. בעוד עשרות שנים נסתכל אחורה על שנת 2022-23 כטקס המעבר של עולם ההיאבקות מבחרות לבגרות.