הפלופ הפיני: מה השתבש עם לודוויג בורגה?
כמו שהבליח, כך נעלם עד לסוף הטראגי. על הפיאסקו של ה-WWF
יש משהו מאוד טוטאלי בענף ההיאבקות. או יותר נכון, בלהיות כוכב בענף ההיאבקות. אם יש לך את זה, את ה-IT FACTOR, אם מי שמקבל את ההחלטות סימן אותך, אתה ככל הנראה תגיע לפסגה. זה יכול לקחת זמן, הדרך יכולה להיות עקלקלה, אבל בסוף בסוף – אם מתוך עשרות אלפי הקולגות שלך ברחבי העולם, אתה עד כדי כך מיוחד כדי להיבחר בפינצטה – אתה תסיים בראש הפירמידה. אלא אם כן בטווח של מספר חודשים, גם תקבל תגובות פושרות מהקהל, גם תיפצע וגם די יימאס לך מכל הסיפור. עכשיו בואו נדבר על לודוויג בורגה.
בורגה סומן. על כך אין שום ספק. בשרשרת היסטורית מרשימה של "זרים רשעים", הוא היה אמור להיות ממשיך דרכם של איירון שיק האיראני, איוון קולוף הרוסי ויוקוזונה היפני. בניגוד לשניים האחרונים, הוא גם אשכרה נולד מחוץ לצפון אמריקה, בפינלנד. כמו קודמיו, הוא בנה את הדמות שלו בלעג ובוז לארה"ב. הטוויסט הפיני הפך את הדמות שלו לקצת יותר עמוקה – הוא הרי מגיע ממדינה סוציאליסטית עם מערכת חינוך משובחת, לכן אך טבעי שהוא ילעג לאמריקאים הבורים שמזהמים את הנהרות שלהם. לכאורה, עוד בינגו שאמור לעשות מיליונים עבור הארגון כפולש זר בסכסוך מתמשך עם גיבור אמריקאי. אותו גיבור האמריקאי, אגב, היה בעייתי כשלעצמו, אבל עוד נגיע לזה.
גם ההתחלה הייתה לפי הספר. בורגה הוצג בתור אויב האומה האמריקאית, ומלבד הנבזות והרשע שלו, הוא גם נבנה כאיום לגיטימי על כל "הטובים" של הארגון, מישהו שצריך לקחת בחשבון, מישהו שצריך לפחד ממנו. אחד אחרי השני הם נפלו קורבן לכוחו ועוצמתו – תחילה אלו המכונים "ג'וברים" – אותם מתאבקים חיוורים וחסרי זהות שתפקידם לגרום למתאבקים המוכרים יותר להיראות טוב, ובהמשך שמות קצת יותר גדולים כמו וירג'יל ומרטי ג'נטי. תגובות הקהל אמנם היו קצת חלשות, לא אותן שריקות בוז צורמות שקיוו הקודקודים לשמוע, אבל בשלב זה עדיין לא ייחסו לכך יותר מדי חשיבות. העלילה שנכתבה מראש המשיכה כמתוכנן. או, אם תרצו, במשפט הכי WWF שיכול להיות: הגיע הזמן שהאיש המפחיד מפינלנד ינצח את האינדיאני.
טטנקה הוא אחד המתאבקים הזכורים מאותה תקופה, גם כאן בארץ הקודש. חלק מסוד הקסם שלו אפשר לייחס לכריזמה הטבעית שלו, שהייתה מתפרצת בכל פעם שהיה עושה את הריקוד האינדיאני המסורתי שלו בדרך לזירה. חלק נוסף היה רצף הניצחונות שלו, שהיה נדיר באותם ימים. הכותבים הבינו שעל מנת להפוך את טטנקה לכוכב אמיתי, אסור לתת לו להפסיד. וכך האיש עם הפס האדום בשיער עלה על רצף הצלחות מהופעת הבכורה שלו ב-1 בפברואר 1992 ועד 30 באוקטובר 1993. עד שהגיע לודוויג בורגה.
בתצוגת תכלית של עוצמה ורמאויות, שילוב שהקפיץ קריירות של נבלי היאבקות מקדמת דנא, בורגה הפך לראשון שמתגבר על האינדיאני חביב הקהל. כל המרכיבים בנוסחת הקסם היו שם – עזרה לא חוקית מחבר (אותו יוקוזונה נבזי), שימוש בעזרים חיצוניים (כיסא הפלדה הישן והטוב) וקורטוב של יוהרה (בורגה כיסה את טטנקה עם אצבע אחת בלבד). רגע אחרי שהשופט ספר ל-3, שמעו הקברניטים את אותן שריקות בוז שהיו כמוסיקה לאוזניהם. בורגה, לכאורה, השלים את התהליך והזר הרשע החדש נולד. זמן קצר מאוחר יותר, לעומת זאת, הם יגלו שהשריקות היו יותר להפסד של טטנקה מאשר לניצחון של בורגה. גם נשק יום הדין הזה לא הפך את המפלצת הפינית לכזאת שתזיז לאוהדים, או למחטי הרייטינג.
אבל יש עוד צד לסיפור הזה. והוא הגיבור האמריקאי שדיברנו עליו. את הסיבות לכישלון של לקס לוגר כבר ניתחנו על גבי במה זו, והן כנראה גם קשורות לכך שבורגה לא באמת הצליח להמריא. כשלוקחים גיבור שהצופים לא קונים עד הסוף ומוסיפים לו אויב שהיה צריך לא מעט קביים כדי להתרומם, הסיכויים להצלחה נמוכים. כך שהתוכנית המקורית – לשים את לוגר ובורגה בשבלונה המוכרת של האמריקאים מצילים את העולם – הייתה ככל הנראה מועדת לכישלון מהרגע הראשון. וגם, חייבים לומר את זה - ליפן יש את פרל הארבור ולרוסים את המלחמה הקרה, על מה האמריקאים אמורים לנטור לפינלנד טינה? על המומינים?
מה שקרה בפועל הוא סדרה של הופעות בינוניות – לוגר וחבריו האמריקאיים אמנם גברו על בורגה וחבריו הזרים במסגרת קרב ההדחה המסורתי של אירוע ה-PPV "סדרת ההישרדות", אבל הייתה זו סדרת ההישרדות עם הכי מעט רכישות בהיסטוריה עד אותה נקודה. מכירות הכרטיסים, מכירות המרצ'נדייז, הרייטינג, הכול התחיל לקרוס. שמועות לגבי "אחורה פנה" לקידומו של בורגה כבר החלו להסתובב, ולרוע מזלו, כך גם הקרסול שלו.
לעולם לא נדע האם האסימון ירד בזמן למקבלי ההחלטות ב-WWF או שלא באמת היה להם את השכל לעצור את הכישלון המתמשך הזה בעצמם. הדילמה הזאת נחסכה מהם – בורגה נפצע, נעדר מספר חודשים ולמעשה, לא חזר עוד. בתוך חצי שנה הוא הפך מ"הדבר הגדול הבא" ל"הדבר הגדול הנוכחי" ל"זה מה שחשבתם שיהיה דבר גדול?" בזמן היעדרותו, בורגה עלה במשקל, הזניח את עצמו גופנית ונפשית, ולדברי אנשי הארגון באותה תקופה, גם לא היה מישהו שנעים להיות לידו. זה אולי הזמן לציין שעפ"י העדויות, בורגה באופן כללי לא היה אדם נחמד במיוחד. וגזען מוצהר עם קעקועים של סממנים נאציים. כן, כל הסיפור היה על הפנים.
יש מי שמחשיב את האפיזודה הכושלת הזאת לקו פרשת מים עבור דמות הרשע בהיאבקות. בורגה אמנם היה החוליה הבאה בשרשרת הזרים הרשעים, אבל לפחות באופן זמני, הוא היה החוליה האחרונה. הפיאסקו השיווקי שנקרא לודוויג בורגה, בתוספת נסיבות אחרות שנגיע גם אליהן בהזדמנות אחרת, גרמו לשינוי כיוון. הנבלים שיגיעו אחריו כבר לא יהיו מפלצות שרירים שברוב חוצפתם נולדו מחוץ לארה"ב, אלא דמויות מתוחכמות יותר, עמוקות יותר (אבל לא עמוקות מדי, כי בכל זאת, WWF) ובעיקר – בעלות כישרון אתלטי יותר. לודוויג בורגה ויוקוזונה אאוט, שון מייקלס ואוון הארט אין.
קורותיו של לודוויג בורגה מיום עזיבתו יכולים להוות חומר לעשרה טורים נפרדים, אז נקצר אותם ככל האפשר: לאחר 5 הופעות פושרות בארגון היאבקות קטן במערב אירופה, הוא פרש מהענף סופית. תחת שמו האמיתי, טוני האלמה, הוא ניסה את מזלו באיגרוף ובאמנויות לחימה משולבות, ללא הצלחה מרובה. "הישג" השיא שלו היה הפסד ב-56 שניות לרנדי קוטור ב-UFC 13. הקריירה הפוליטית השנויה במחלוקת שלו כללה 4 שנים כחבר פרלמנט, ובעיקר רמיזות מגעילות לגבי נטייתה המינית של ראשת הממשלה טאריה הלונן. שורה של הסתבכויות עם החוק והתמכרויות לסמים הגיעו לסיומן הידוע מראש עם התאבדותו ב-8 בינואר 2010, בגיל 47 בלבד.
לכאורה, לודוויג בורגה הוא פסיק בהיסטוריה של ההיאבקות, וההצדקה היחידה בכלל להזכיר אותו היא שהוא הבליח בזמן ה"נכון" – באותה תקופה משונה בה ההיאבקות הגיעה לשיא הפופולאריות בישראל ולשפל מסחרי בארה"ב. בפועל, יכול להיות שאם ההבלחה הזאת הייתה מתרחשת כמה שנים מאוחר יותר, אולי היא בכלל לא הייתה מסתכמת כהבלחה. החיים הם הרי עניין של טיימינג, ולמרבה האירוניה, נראה שהקרקס הגדול מהחיים שנקרא היאבקות מקצוענית של תחילת הניינטיז העניק ללודוויג בורגה דמות הרבה יותר חיוורת וחד-גונית מהדמות שהעולם האמיתי נתן לטוני האלמה.
נ.ב.
בקריאה שנייה ושלישית, משפט הסיום יצא לי קצת מסורבל, כמו פואנטה שהתפספסה. ואז, לאחר מספר ניסיונות כושלים לנסח אותו מחדש, החלטתי כן ללכת איתו. כי מה מסכם יותר טוב את הקריירה של לודוויג בורגה מפואנטה שהתפספסה?