מרגש אותי מאוד שוב להיות באליפות אפריקה. זו האליפות השלישית שלי, ובפעמיים הקודמות נהניתי, חוץ מההפסד שלי בגמר עם גאנה לחוף השנהב. אני כבר מתחיל להתרגל לזה, אבל לא רוצה להתרגל לזה אף פעם.
זו אליפות עם הרבה הרבה תשוקה, עם המון עניין. כאן רואים מהו הכדורגל האמיתי והטבעי של אפריקה. כל כך טבעי שמזכיר לי את הימים ההם בהם התחלתי בפתח תקווה של פעם. המון רגש והרבה שחקנים מצויינים שמשחקים ברמות הגבוהות של אירופה, אך לא שוכחים שהם יצאו מאפריקה, כור ההיתוך של שחקנים שחיים רק על הכישרון. אמנם יש שיפור גדול בגישה המקצוענית ביבשת, אך עדיין כל הדברים שמסביב הם עדיין לא אירופה ואני מתכוון למתקנים, לחינוך לכדורגל, למקצוענות. נמצאים כאן לא מעט שחקנים שיצאו כבר בגיל צעיר מאד.
זמביה בדרג 3, לא נחשבת מאריות הכדורגל, אך עשינו דברים יפים ואחרי הרבה שנים שזמביה לא עלתה, עשינו זאת מהמקום הראשון בבית בו היתה גם חוף השנהב החזקה, כמו גם קומורוס ולסוטו שהשתפרו מאד, כך שהעלייה שלנו כלל לא היתה פשוטה. הנבחרות הגדולות עתירות במבחר שחקנים שמגיעים מהליגות הכי טובות ומקבוצות הצמרת באירופה, אך עדיין, מבחינת זמביה, אני חושב שאפשר להצליח. לא יהיה קל, אך אפשרי.
אישית אני נהנה מאד. אני מגלה לכם שהיה שלב בחיי שהייתי במצב בו הרגשתי שהתשוקה הלכה לי, אך נבחרת זמביה השיבה לי את הרגש והתשוקה.
מזכיר לי את הסרט שראיתי על מייקל ג'ורדן, שסיפר שפרש כאשר התשוקה הלכה לו. אז אצלי אישית האהבה לכדורגל נשארה והיא תמיד תהיה. כשחשתי שזה לא 100%, הלכתי. זה היה בעשר השנים האחרונות אחרי שאימנתי 40 שנה ברציפות! כשחשתי שהיא חזרה, חזרתי ועכשיו מרגיש כמו בן 18 שמתחיל מחדש עם נבחרת שלא עלתה כבר הרבה שנים.
מאחל לכם צופי ערוץ הספורט אליפות מעניינת כפי שאנו צופים שאכן יהיה.