ראש הפירמידה
מוחמד סלאח הגיע למצרים בדיוק בזמן הנכון. אסון פורט סעיד הביא את הכדורגל במדינה לשפל וכוכב ליברפול הצליח להפוך את המגמה. עכשיו הוא רק צריך להוביל את הנבחרת לזכייה באליפות אפריקה, ואולי הוא יוכל להיכנס לרשימה הייחודית של זוכי כדור הזהב
מוחמד סלאח חווה עונה חלומית באנגליה. הוא זכה בפעם הראשונה בקריירה בליגת האלופות עם ליברפול, קטף את תואר מלך השערים בפרמייר-ליג בפעם השנייה ברציפות (הפעם בצוותא עם פייר אמריק אובמיאנג וסאדיו מאנה), וזכה שוב בתואר "השחקן האפריקאי של השנה". גם בזירה הבינלאומית הוא חווה הצלחות בשנתיים האחרונות. הוא כבש בדקה ה-95 את הפנדל שהעלה את מצרים למונדיאל לראשונה מאז 1990 ובאליפות אפריקה לפני שנתיים נעצר עם הנבחרת רק בגמר. השנה הוא מקווה להגיע לשיא ולהוביל אותה כל הדרך אל הגביע לעיני הקהל הביתי.
אז מי זה מוחמד סלאח בשביל המצרים?
סיפור האהבה של סלאח עם מצרים מתחיל ב-2012, השנה בה אירע אסון פורט סעיד, אחד האסונות הגדולים בתולדות הכדורגל. 74 אוהדים נהרגו ולמעלה מ-530 נפצעו במשחק בין אל-אהלי לאל-מסרי, משחק שבעקבותיו הליגה המצרית חדלה מלהתקיים למשך שנתיים. בעקבות אותו אסון, התשוקה של המצרים לכדורגל צנחה משמעותית. הנבחרת, שפחות משנתיים לפני כן הייתה מדורגת במקום התשיעי בדירוג פיפ"א, דירוג השיא שלה, ספגה מכה קשה וירדה לדירוג השפל בכל הזמנים, מקום 75. גם לאחר חזרת הליגה, האצטדיונים חדלו מלהיות מלאים כבעבר, מכירות החולצות בחנויות הרשמיות של המועדונים ירדו משמעותית והאמון של הממשל בכדורגל (שהיה חיובי בעידן מובארק) צנח לשפל חסר תקדים. המצרים היו זקוקים לניצוץ שיחזיר את אמון העם בכדורגל המקומי, אירוע שישכיח את ענן האבל הכבד.
הניצוץ הזה הגיע בדיוק בזמן, ואפשר לזקוף אותו לזכותו של מוחמד סלאח. הכישרון הפנומנאלי והרעב להצלחה בתחילת דרכו שסייעו לו לעזוב את היבשת השחורה ולחתום בבאזל, שם פרץ לתודעה. הוא חווה ירידה דרסטית בדקות המשחק בתחנה הבאה שלו בקריירה, צ'לסי, אך הוא המשיך להאמין בעצמו ושיפר את מיומנויות המשחק שלו בהשאלות בפיורנטינה וברומא, עד אשר פרץ מחדש. הגדולה שלו הייתה מאז ומעולם האמונה העצמית. כדורגלנים מעטים מצליחים לשמור על הבטחון ואף להתעלות על עצמם בהמשך כמו סלאח.
בתחילת עידן באזל, כששיחק עם מוחמד אל-נני במועדון השוויצרי, הפוקוס של הקהל המצרי היה דווקא על חברו לנבחרת. בקרב חובבי הכדורגל האפריקאי, קשר ארסנל נחשב אז מוכשר יותר ובעל פוטנציאל גדול יותר להצלחה. אך משהו גרם לקהל המצרי לשנות את דעתו לגבי סלאח. ולא, לא מדובר רק על יכולת כיבוש השערים שלו.
אחרי הכל, סלאח מספר את הסיפור המצרי דרך הרגליים. הוא גדל בכפר קטן דל אמצעים ממערב לנילוס, ושיחק כדורגל במועדונים צנועים עד ש-אל מוקאוולון אל ערב העשירה מהבירה גילתה אותו והחתימה אותו. בניגוד לאל-נני, שגדל באקדמיה העשירה של אל-אהלי, את הדרך לגדולה סלאח התחיל מלמטה. הוא לא גדל במועדון יוקרתי שהעניק לו כלים להצליח ולא קיבל אימונים אישיים מאגדות כדורגל מצריות, אלא בסה"כ היה ילד קטן ששיחק בשכונה וחלם בענק.
סלאח גם לא שכח גם מעולם מהיכן הגיע. הוא אדם צנוע, שמרבה לתרום למשפחות מצריות עניות. הוא אף הקים בתי ספר, מרכזי קהילה ומתנ"סים עבור ילדים מהכפר בו גדל. מלבד היכולת הנהדרת על המגרש, הוא ניחן באינטרקציה בין אישית יוצאת דופן, תכונה שמתבטאת בעיקר ביחסים אדוקים עם מוסדות למעוטי יכולת במחוז המרסיסייד. סלאח הוא גם מוסלמי אדוק, שמרבה להבליט את אמונותיו ואת מוצאו בכל הזדמנות בה מתאפשר לו. הקשר הקרוב שלו לדת ופועלו למען אזרחי מצרים, הפכו אותו בן רגע לאהוד בקרב המצרים בפרט ובקרב הרחוב הערבי בכלל.
כדי להבין ההייפ הבלתי נתפס של המצרים סביב סלאח, צריך להסתכל על תוצאות הבחירות לנשיאות מצרים שנערכו ב-2018. כ-1.76 מיליון מצרים נטלו "פתק לבן" ורשמו את שמו של מוחמד סלאח, על אף שהוא כלל לא היה מועמד. מדובר על סדר גודל של 7.27 אחוזים מכלל ההצבעות לנשיאות. סתם לשם השוואה, הוא קיבל פי 2.5 קולות מהמתחרה הישיר של א-סיסי. כמובן שהבחירה בו נפסלה, אך את ההערצה כלפי המצרי הבינלאומי בארצו, אי אפשר להסתיר.
סלאח הוא פרעה המודרני. הוא הקול של מצרים ששואפת להיות אימפריה כבעבר. בחנויות המזכרות, החל מקהיר דרך אלכסנדריה ועד סיני, ניתן להבחין בשפע תמונות ופסלים בדמותו. ברחובות קהיר ניתן היה לצפות בכרזות ענק בדמותו לאחר שזכה בליגת האלופות, ואפילו את התספורת שלו תמצאו על שיער של כל נער שלישי במצרים.
עד כמה חשובה האליפות הנוכחית עבור סלאח?
סביר להניח כי שמעתם את הביטוי: "One season wonder". אחרי העונה הנפלאה של המצרי, לא מעט אנשים טענו כי מדובר בתופעה חד פעמית. בדיעבד, 2017/18 לא חזרה על עצמה (בעיקר עקב חלוקת הנטל ההתקפי עם מאנה ופירימינו והשמירות שהתהדקו), אך סלאח בכל זאת השלים עונה נהדרת במדי המרסיסייד. בעולם בו ליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו קיימים, לסלאח הייתה שנה פחות טובה רק למראית העין. הוא עדיין היה השחקן החשוב בהתקפה של ליברפול בעונה כמעט מושלמת של הקבוצה בליגה ובליגת האלופות.
עבור סלאח, שרוצה להכניס את עצמו לרשימה של הגדולים, חשוב לזכות בגביע אפריקה לאומות. זכייה עשויה להוות מקפצה לכניסה של המצרי למועדון האקסקלוסיבי של מחזיקי כדור הזהב ואף להפוך אותו לפופולארי יותר, אם זה אפשרי, בשוק הערבי. המצרים, מצידם, רוצים לחזור ולהיות הנבחרת הדומיננטית ביבשת השחורה, כפי שהיו בעשור הקודם.
לאחר שרצף הזכיות (2006, 2008, 2010) נקטע בעקבות אסון פורט סעיד, מצרים לא הצליחה להעפיל לשלוש אליפויות רצופות. בעוד הזיכרון של האסון מתעמעם עם הזמן, במדינה תולים תקווה בגביע זהוב שמיני, על מנת לאחות לחלוטין את פצעי אותו אסון. על משימה זו אמון מוחמד סלאח, שיצטרך להגשים את חלומם של מאה מיליון המצרים ולהחזיר את הגביע הביתה.