מחול שדים: הניסיון והמזל הובילו את בלגיה מול ברזיל
4 שנים אחרי שהודחו ברבע הגמר, השדים האדומים עלו עם הרכב כמעט זהה ודור הזהב שלהם סופסוף מגיע למשהו. מנגד, שני הימורים לא מוצלחים חירבו לברזיל את המונדיאל
לפני שבוע וחצי, כשגרמניה הפכה לאלופת העולם השלישית ברציפות והרביעית בחמש המהדורות האחרונות שעפה כבר בשלב הבתים, כולנו ניסינו להבין מה שוב השתבש ויצר את "הקללה" החדשה. אחת הבעיות הכי בולטות שעלו הייתה הקושי בתחלופת השחקנים, שהפכו לגיבורים לאומיים עם הזכייה במונדיאל ונשארו תקועים בהרכב ארבע שנים לאחר מכן, למרות שלא היו טובים כמו אז, בימי הזוהר.
כמו לכל מטבע, גם לזה יש צד שני. בלגיה עלתה אתמול למשחק רבע הגמר שלה מול ברזיל עם שמונה שחקנים שהיו בהרכב לפני ארבע שנים בדיוק, ברבע הגמר מול ארגנטינה. עוד שניים שעלו מהספסל במשחק ההוא, רומלו לוקאקו ונאסר שאדלי, פתחו גם הם אתמול.
אז זה נגמר עם הדחה מאכזבת, כאשר גונסאלו היגואין כבש שער יפה כבר בדקה השמינית ומאותו רגע, בלגיה פשוט קפאה ולא הצליחה לחזור למשחק. היא אפילו לא הייתה קרובה. אתמול לעומת זאת, שוב מול אימפריה דרום אמריקאית, השדים האדומים היו אלה שכבשו את השער המוקדם ועם הניסיון שצברו בארבע השנים האחרונות, ידעו להשיג בהמשך גם את השני שלהם ולצלוח את הקאמבק הברזילאי שהיה ברור שיבוא.
וכך, בלגיה ניצבת פתאום במרחק שני ניצחונות מההישג הגדול בתולדותיה. נכון, בדרך עוד עומדת צרפת האימתנית, הנבחרת הכי טובה שנשארה בטורניר מתוך השש ששרדו עד לכאן (כולן אירופאיות), אבל גם אם זה ייגמר בחצי הגמר ואולי עם מדליית הארד ובטח אם בלגיה תצליח להעפיל לגמר ואולי גם לזכות בו, אחרי הניצחון העצום של אתמול על ברזיל אפשר סופסוף לומר: דור הזהב של נבחרת בלגיה הבשיל, והפירות הגיעו.
זה לא היה ניצחון של יכולת משכנעת. לבלגיה יש איכויות הרבה יותר גבוהות מאשר להוציא מעצמה הופעה של 41 אחוז שליטה בכדור ופיגור 27:9 בבעיטות לשער, אבל נגד ברזיל, במשחק בו קודם כל צריך לגרש את השדים והפחדים ואת רגשי הנחיתות ההיסטוריים, הכל מתקבל.
בפיגור 2:0 מדהים מול יפן בשמינית הגמר, רוברטו מרטינס החליט לעשות בלגן במגרש וזרק בדקה ה-65 למערכה את מרואן פלאיני ואת שאדלי. זה הוביל לשוויון תוך 9 דקות, כולל שער של פלאיני ובסופו של דבר, לשער הניצחון הדרמטי של שאדלי על הבאזר.
אלה היו גם שני החילופים היחידים של המאמן הספרדי באותו משחק והוא כנראה החליט שהרכב מנצח לא מחליפים, כי למפגש מול ברזיל הוא עלה עם אותם 11 שהביאו נגד היפנים את המהפך הכי גדול ב-50 השנים האחרונות במונדיאל.
זה הוביל לפתיחה הרבה יותר מבולגנת במרכז המגרש. לפלאיני ושאדלי אין את היכולת להחזיק בכדור ולהרגיע את הקצב כמו שיש ליאניק קראסקו ודריס מרטנס, שיצאו מההרכב. הבלגן הזה יכול היה לשרת דווקא את ברזיל והיא אכן הייתה הרבה יותר מסוכנת (הגול של דה בראונה בדקה ה-31 היה הבעיטה הראשונה של בלגיה לשער. לא למסגרת, לשער!), אבל בחיים צריך גם טיפת מזל והיא הגיעה בדמות השער העצמי של השחקן היחיד שהסלסאו לא רצו על המגרש, פרננדיניו.
בפעם האחרונה שברזיל ספגה שער מוקדם כל כך במונדיאל, זה קרה בדקה ה-11 של חצי הגמר הקודם, מול גרמניה. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. אז, מלבד ניימאר הפצוע, הברזילאים חסרו גם את טיאגו סילבה בגלל כרטיסים צהובים. הפעם המושעה היה קאסמירו, שהוצהב במשחק הראשון מול שוויץ ובשמינית הגמר נגד מקסיקו.
פרננדיניו עלה בהרכב במקומו, השינוי היחיד של טיטה לעומת שמינית הגמר. הקשר של מנצ'סטר סיטי הוא לא שחקן רע, אבל הבלגים פשוט אכלו אותו חי (הזאר סיים עם 10 דריבלים מוצלחים מ-10 ניסיונות, יותר מכל שחקן בטורניר). בגול הראשון אף אחד לא הלחיץ את פרננדיניו והוא עדיין שלח את הכדור עם הכתף לרשת הלא נכונה (אם הוא צריך טיפים להתמודדות, שידבר עם פליפה מלו, שעם שער עצמי ואדום העיף את ברזיל ב-2010 ומעולם לא חזר לנבחרת אחר כך).
בגול השני, לוקאקו ניצח אותו פעמיים. תחילה הוא הקדים אותו לריבאונד מהקרן הברזילאית ואז, אחרי שהסתובב, עבר אותו בקלילות במרכז המגרש והשאיר את הכדור לדה בראונה, שסיפק גולאסו. שני השערים האחרונים שבלגיה כבשה במו רגליה (מינוס הגול העצמי) הגיעו ממתפרצות קטלניות אחרי קרנות של היריבה ובשניהם, ללוקאקו, שילוב בין כוח של טנק למהירות מפתיעה, היה חלק עצום.
וברזיל אפילו לא הייתה רעה כל כך. למעשה, היא הייתה הרבה יותר טובה מבלגיה לאורך רוב חלקי המשחק, גם כי מרטינס נרדם לגמרי עם החילופים ואפשר לסלסאו להשתלט על המגרש במחצית השנייה. אז מה עצר את הברזילאים?
טוב, קודם כל טיבו קורטואה, שבמונדיאל לא פשוט לשוערים, כולל הוא עצמו (ספג כבר ארבעה שערים), הצליח להתעלות בדיוק ברגע הנכון. מעבר לזה? ההימור הלא מוצלח של טיטה.
לבוא ולבקר עכשיו את טיטה יהיה לא הוגן. הוא נכנס לג'וב הכי מסובך בעולם הכדורגל כנראה ותוך שנתיים לקח נבחרת מפורקת לחלוטין שהשאירו אחריהם לואיס פליפה סקולארי ודונגה ובנה את המועמדת מספר 1 בעיני רבים לזכייה במונדיאל הזה. אבל גם הוא לא הצליח למצוא את ה"9" הזה, שחומק מברזיל כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות ושם הייתה מפלתו.
בתחילת הטורניר גם אני הייתי אחד מאלה שהאמינו בגבריאל ז'סוס וכתבתי עליו כאן. אבל הילד בן ה-21, למרות שקיבל את הקרדיט בהרכב בכל חמשת המשחקים, לא סיפק את הסחורה כלל ולמעט בישול מקרי לשער הראשון מול קוסטה ריקה בתוספת הזמן, לא עשה כמעט כלום במונדיאל הזה.
טיטה התעקש להמשיך ללכת איתו ולא ביצע את ההתאמות שלו עד שהיה מאוחר מדי. במחצית הראשונה אתמול מרסלו הגביה כדור נהדר לז'סוס, שלא מצא את המסגרת בנגיחה ממצב קורץ. רוברטו פירמינו, שהושאר על הספסל בגללו, יכול היה כמעט בוודאות לעשות עבודה טובה יותר מהמצב הזה. רנאטו אוגוסטו, שנזרק אתמול למערכה בשעת ייאוש, כבש את השער המצמק בנגיחה הרבה יותר קשה וכמעט גם הצליח להשוות בהמשך.
לז'סוס יש עוד המון עתיד לפניו, אבל בתקופה הקרובה הוא יצטרך להתאושש מהמונדיאל המאכזב הזה וברזיל תצטרך לחשוב מה היא עושה עם המספר 9, כי כרגע זה לא עובד.
אחרון חביב, ניימאר. איך שלא תהפכו את זה, קשה לטעון שהוא לא השחקן השלישי הכי איכותי בעולם אחרי שני החייזרים. הדברים שניימאר עשה ויעשה עבור ברזיל הם בלתי נתפסים. הוא רק בן 26 וחצי וכבר יש לו 57 שערים בנבחרת, כמות הזויה. אפילו בטורניר בעייתי כמו זה שעבר, הוא מצא את הרשת פעמיים.
אלא שהשנה האחרונה, שהגיעה לשיאה עם המונדיאל הזה, לא עשתה טוב למותג שנקרא ניימאר, תחילה עם המעבר המשונה לפריס סן ז'רמן, לליגה חלשה יותר מזו שהיה בה ולקבוצה פחות עוצמתית מברצלונה ואחר כך עם הגלגלת שאפיינה את המונדיאל שלו.
בדיוק כמו ב-2014, הוא מסיים את דרכו ברבע הגמר, אבל אם אז זה קרה בגלל פציעה ואחרי ה-7:1 הוא בעיקר נתפס כמושיע של ברזיל, זה שאיתו על המגרש כל החרפה ההיא לא הייתה מתרחשת, הפעם הוא סוגר את המונדיאל בתפקיד הנבל, משהו שהוא יהיה חייב לנסות ולנער מעליו בתקופה הקרובה.