נקודת משחק: הפסיכולוגיה של הפנדלים

המשחק שבין ספרד לרוסיה הוכרע בתום 120 דקות ודרמת פנדלים מותחת. ארבע שנים של אימונים מפרכים, השקעה, משחקים וחלומות הסתכמו לרגע אחד דרמטי – בעיטות מ-11 מטר. הפעם היו אלה קוקה ויאגו אספאס שהחמיצו ובכך העניקו לרוסיה את העלייה לרבע גמר מונדיאל 2018.

קרב בעיטות העונשין הוא מעין משחק מוחות מורכב שבין שחקן לשוער. כל בעיטה היא משמעותית והיא שמכריעה את גורל הקבוצה והופכת שחקנים לגיבורים לאומיים ומנגד עלולה להכתים שמם של כוכבים אדירים ולדון אותם לגרועה שבתחושות – שהפסידו במשחק במו רגליהם (כפי שקרה למסי ב-1:1 מול איסלנד ולרונאלדו בשוויון מול איראן).

בתיאוריה, בעיטת הפנדל אמורה להיות משימה פשוטה, בטח לשחקני העלית במונדיאל. (המרחק לשער קצר יחסית ואין מגנים שיפריעו). המשפט השגור "אין שוער טוב בפנדלים, יש רק בועט גרוע" מוכר לרבים, אולם התוצאות בשטח אינן משקפות הנחה זו ולמעשה הקשר בין יכולת השחקנים לתוצאה אינו חד משמעי כלל. למעשה, הכול פתוח ובלתי צפוי.

נדמה כי אם הפנדלים מכריעים משהו, זה בעיקר את העצבים של השחקנים. "נדרשת עמידה מנטלית ויכולת להתמודד עם לחצים", קבע בנחרצות מחקר על פנדלים שנערך באוניברסיטת קנט. שלב הכרעת הפנדלים הוא סוג של משחק פסיכולוגי שמוכרע לאו דווקא בביצועים מרהיבים של בעיטות מדהימות, אלא בעיקר על ידי שחקנים בודדים שנכשלים כי הלחץ הכריע אותם.

הסטטיסטיקות מצביעות על כך שהבעיטות הראשונות הן הפחות מלחיצות לכן, לבועטים הראשונים יש 86% דיוק לעומת 64% דיוק בלבד לבועטים בעיטה שישית. נמצא גם ששחקן שהחמצה שלו תגרום להדחת הנבחרת שלו הוא הלחוץ מכולם ולכן מדייק ב־41% בלבד מהבעיטות שלו. גם לסדר הבעיטות יש חשיבות מכרעת. הלחץ גדול יותר על השחקנים מהקבוצה שבועטת שנייה, ולכן היא נמצאת בקושי רב יותר. קצת יותר מ־60% מהקבוצות שבועטות ראשונות מנצחות בדו־קרב: בתשע התמודדויות פנדלים רצופות במונדיאל זכתה הקבוצה שבעטה ראשונה. נתון מעניין נוסף הוא שאם חשבתם שלשחקנים הוותיקים יש יתרון על פני הצעירים, תתפלאו לדעת כי שחקנים מתחת גיל 22 כובשים באחוזים טובים בהרבה מאשר שחקנים מעל גיל 30. הגיל אינו משחק תפקיד אלא ההכנה המנטאלית, המיומנות ואופי השחקן.

בשיחות שאני עורכת עם כדורגלנים, נמצא שבעיטת הפנדל והלחץ שמתלווה אליו הוא נושא רגיש וטעון במיוחד. אחד השחקנים תיאר לי כי כשהוא עומד על קו העונשין, הוא מרגיש אחריות ועומס גדול, כמו משקולת כבדה שמונחת על כתפיו. במוחו רצות מחשבות: "מה יהיה אם אחטיא ? אני חייב להבקיע". הוא מביט בשוער שנראה בטוח בעצמו ומאיים ומנסה לפענח לאיזה כיוון יזנק. בחלק גדול מהמקרים הוא טועה ומחמיץ את הפנדל. אז איך אותו שחקן יכול לשפר את יכולת הבעיטה שלו?

ישנם מספר נתונים שכדאי שיידע: ישנם שחקנים אשר מחליטים לאן לבעוט מבלי להביט בתנועות השוער ומבלי לנחש לאיזה צד יהמר לנחות, ויש אחרים אשר בועטים לאחר הטעיה או תנועת השוער. מחקרים שנערכו בתנאי מעבדה בדקו את תנועות העיניים של בועטים מצאו שהחרדה במעמד זה, גורמת להתמקדות גדולה מידי בשוער ומגבירה את סיכויי השוער להציל יותר בעיטות. אם כך, צורת הבעיטה הראשונה עדיפה כיוון שהיא פחות מושפעת מגורמים מנטאליים.

בין אם השחקן בחר לקחת בחשבון את תנועת השוער או לא, לעתים הלחץ מכריע וניתן לראות זאת במידת הנחישות והעוצמה של הבעיטה. יש פעמים בה יבחר בבעיטה למרכז השער "ללכת על בטוח" וייעצר בקלות על ידי השוער. מנגד, יש שיבצעו "בעיטת טיל" – בעיטה חזקה על כל הקופה אשר תמצא את עצמה מעל השער או במשקוף. בועטים שממהרים לבעוט או שבועטים מבלי אישור השופט – מתוך רצון לגמור עם הסיטואציה כמה שיותר מהר גם כן ירבו להחמיץ.

רצוי שהשחקן יבצע את הבעיטה עם אמונה ביכולותיו ובכמה שפחות חרדה. לשם כך, מומלץ שיתגבר באופן משמעותי את אימוני בעיטות העונשין שלו, שיתמקד במחשבות המתמקדות בביצוע הפעולה ופחות בהשלכות של הבעיטה, שיחשוב מחשבות חיוביות ברגעים מלחיצים - במקום לחשוב "מה יקרה אם אחטיא", ישתמש במנטרה מרגיעה כגון "אני טוב בבעיטות עונשין", "אני מסוגל", שישדר שפת גוף המקרינה חוזק ובטחון, שישתמש בטכניקות הדמיה של ביצוע מוצלח רגע לפני הבעיטה עצמה.

כל אלה ימקדו אותו בדברים שנמצאים בשליטתו (ריכוז, בחירה לאן לבעוט ושמירה על גישה חיובית) ויאפשרו לו לבצע את הבעיטה בביטחון ובעוצמה והתוצאות לא יאחרו לבוא.

משחקים רבים עוד לפנינו. קרבות מותחים שבעיקר מבטאים את כוחה של הנחישות, כוח הרצון, האמונה והתגברות על הפחד. מי יהיו השחקנים שייכנעו ללחץ ומי הם אלה שיהיו חזקים מנטאלית ויבקיעו? בעיני אלו הם הרגעים שעושים את הכדורגל כל כך אדיר.

הכותבת עוסקת בתחום פסיכולוגיית הספורט וחובבת ספורט מושבעת, מלווה קבוצות וספורטאים בענפים תחרותיים, גברים ונשים בגילאי נוער ובוגרים. מחזיקה בתואר שני במגמת פסיכולוגיה חברתית (אוניברסיטת בר אילן) והינה מאמנת אישית ומטפלת משפחתית וזוגית (אוניברסיטת תל אביב).