הדרום החם: דרום אמריקה מככבת בנבחרת המחזור ה-3
ברזיל התעוררה, ארגנטינה נשארה בחיים, פרו השיגה ניצחון נדיר ולכולן יש נציגות בנבחרת, כמו גם לחבר'ה שהדהימו את גרמניה ולמנהיג של שבדיה. סוגרים את שלב הבתים
שוער: היון וו צ'ו (דרום קוריאה)
הקוריאנים הגיעו למחזור הסיום אחרי שני הפסדים ועם סיכוי פחות מקלוש לעלות שלב. הם אכן נותרו בחוץ, אבל לא לפני שסיפקו את אחת מתוצאות הטורניר והעיפו את אלופת העולם, כשעל הדרך הם גם מסיימים לפני גרמניה את שלב הבתים. זה קרה בעיקר בזכות השוער צ'ו, אחת מתגליות המונדיאל הזה, שכמו מול מקסיקו, שוב היה במיטבו והתמודד עם כל מה שהמאנשאפט שלחו לעברו. בגיל 26 בלבד ואחרי כמה עונות בין הליגה הראשונה לשנייה בדרום קוריאה, זו יכולה להיות ההזדמנות שלו לעבור לקבוצה משמעותית יותר.
מגן ימני: פאגנר (ברזיל)
בשקט בשקט, ברזיל מתקדמת ומשתפרת ואם ההתקפה עדיין מקרטעת לפעמים בסיומת, הרי שלפחות בהגנה הכל עובד היטב והסלסאו הוציאו בינתיים רק כדור אחד מהרשת בשלושה משחקים. פאגנר, לא בדיוק הדמות הכי מוכרת בסגל הברזילאי, הרוויח את מקומו בהרכב לקראת הטורניר ועושה מעל ומעבר, עם תמיכה בהתקפה והגנה קשוחה למרות קומתו הנמוכה (רק 1.68 מטר). נגד סרביה הוא עזר להעלים את החלק הקדמי המסוכן של היריבה וברזיל שייטה לניצחון.
בלם: אנדראס גרנקוויסט (שבדיה)
האחרון שכבש יותר משער אחד לטובת שבדיה במונדיאל כלשהו היה הנריק לארסון, אי שם ב-2002, עד שהגיע גרנקוויסט, שחקן העונה בשבדיה והמנהיג של הנבחרת. נכון, מדובר רק בצמד פנדלים, אבל הבלם המגודל פשוט אדיר בטורניר הזה והיה פנטסטי מול מקסיקו המאיימת. אחרי כל החישובים לגבי המיקום, שבדיה, שסיימה ראשונה את הבית הסופר קשה שלה, נמצאת פתאום במצב נהדר להגיע לחצי הגמר.
מגן שמאלי: פיליפה לואיז (ברזיל)
כבר בדקה העשירית של המשחק מול סרביה, מרסלו נפצע ונאלץ לפנות את מקומו. עבור כל נבחרת, זו יכולה להיות צרה גדולה, בעיקר כשמנגד ניצב שחקן איכותי כמו דושאן טאדיץ'. למזלה של ברזיל, היא כל כך עמוקה שאפילו המגן השמאלי המחליף שלה הוא שחקן נהדר כמו פיליפה לואיז, שהשתלב מושלם, למרות שלא שיחק אפילו שנייה בשני המשחקים הקודמים.
קשר: מילאן בדלי (קרואטיה)
קרואטיה הגיעה למשחק מול איסלנד די רגועה, כשהיא כבר סגורה בשלב הבא וכמעט בוודאות גם במקום הראשון. אלא שהקרואטים, אחת הנבחרות המרשימות בטורניר עד כה, לא התווכנו לחלק מתנות לאף אחד ובדלי, שגם הוא לא שיחק עד כה בטורניר, כבש שער ראשון נהדר ובישל בדקה האחרונה לפרישיץ' את שער הניצחון. הוא הוכתר כשחקן המשחק והאדומים-לבנים שמרו על מאזן מושלם ועל המומנטום לקראת הנוקאאוט.
קשר: חאבייר מסצ'ראנו (ארגנטינה)
הקשר הוותיק נראה קצת אבוד בתחילת המשחק מול ניגריה, כמו שקרה לו יותר מדי פעמים במונדיאל הזה. בתחילת המחצית השנייה הוא גם גרם לפנדל (המפוקפק) שכמעט העיף את ארגנטינה. אלא שבחצי השעה האחרונה, כשהמשקולות על רגלי האלביסלסטה הלכו והפכו לכבדות יותר ויותר, מסצ'ה הנהיג, הרגיע והחזיק את הנבחרת בחיים, למרות שחצי מהפרצוף שלו היה מכוסה בדם. הוא הרבה מעבר לשיא, אבל בלעדיו ארגנטינה כנראה לא הייתה ממשיכה לנסות עד ששער הניצחון הגיע.
קשר: פאוליניו (ברזיל)
ומזה שעזב את בארסה לאחרונה, לזה שהגיע אליה לפני שנה. פאוליניו הצדיק בעונת הבכורה שלו בקאמפ נואו את ההימור עליו והשכיח את הפלופ שהיה בטוטנהאם. את יכולת הרחבה-לרחבה המצוינת שלו הוא הביא עכשיו גם לנבחרת, עם בריחה להגנה ושער מלא בטאצ' לא שגרתי לקשר אפרפר. הערך המוסף של הסלסאו כרגע.
קשר: יונג וו ג'ונג (דרום קוריאה)
עוד אחד מכוכבי הסנסציה של הקוריאנים היה הקשר התזזיתי שעבר מיד לאחר המשחק וההדחה של הנבחרת לאל סאאד הקטארית ויזכה לשתף פעולה עם צ'אבי. ג'ונג כמעט כבש במחצית הראשונה מול גרמניה עם בעיטה חופשית שבלבלה את מנואל נוייר וגם בהמשך, שרף את המגרש מצד לצד ועזר לאסייתים להתגונן היטב.
חלוץ: ליאו מסי (ארגנטינה)
עם כל הלחץ שארגנטינה כולה והוא אישית הגיעו למשחק מול ניגריה, מסי ידע להתמודד. בדקה ה-14 הוא קיבל כדור נהדר מאבר באנגה ועשה את מה שמסי אמור לעשות: להיות יותר מוכשר מכל מי שסביבו. העצירה הרכה עם ברך אחת, ההמשך עם הרגל השנייה, גולאסו יפהפה שנתן לאלביסלסטה הרבה אוויר לנשימה. הלחץ שהתפרץ אצלו אחרי שער הניצחון יכול להוביל להמשך מוצלח של הטורניר. ארגנטינה תחיה ותמות עליו.
חלוץ: פאולו גררו (פרו)
אומה שלמה נלחמה כדי שפאולו גררו ישחק במונדיאל אחרי ההשעייה הביזארית שספג. בסופו של דבר, זה הצליח ולמרות שפרו הגיעה למפגש מול אוסטרליה בלי סיכוי להמשיך הלאה, היא לפחות יצאה ממנו עם הרבה גאווה ועם ניצחון מונדיאל ראשון מאז 1978 וכנראה שגם אחרון לתקופה הקרובה. היא עשתה זאת בזכות גררו הוותיק, שסיפק בישול במחצית הראשונה ושער משלו עם פתיחת המחצית השנייה. גם זה משהו.
חלוץ: ניימאר (ברזיל)
ניימאר נאלץ להתמודד במונדיאל הזה עם כמויות לא שפויות של ביקורת. הצגות, התעסקות בשטויות, ריבים מטופשים - חלק גדול מהביקורת הוא הרוויח בצדק. ועדיין, ברזיל תהיה טובה כמה שניימאר יהיה טוב, בטח כל עוד היא לא מוצאת לעצמה מספר 9 יציב מספיק. אחרי השער והדמעות מול קוסטה ריקה, הוא היה פנטסטי גם נגד סרביה, לא הפסיק לשגע את ההגנה הבלקנית ובישל מהקרן את השער השני.
ספסל:
שוער: עלירזה ביירנבנד (איראן)
אחד הסיפורים המגניבים של המונדיאל. ההומלס שהפך לשוער עצר את הפנדל של רונאלדו וכמעט עזר לאיראן להשלים העפלה מדהימה.
הגנה: טיאגו סילבה (ברזיל)
ביום בו גרמניה עפה וברזיל עלתה, כולם נזכרו ב-1:7 ההוא. סילבה לא שיחק בו בגלל השעייה. עכשיו הוא כאן, כבש שער ומנהיג את הגנת הסלסאו החזקה.
הגנה: יירי מינה (קולומביה)
הבלם של ברצלונה לא היה בהרכב במשחק הפתיחה של קולומביה, אבל מאז שנכנס עזר לקפטרוס להתייצב וגם כבש את השער שסידר להם את העלייה ואפילו את המקום הראשון בבית ח'.
קשר: ריקרדו קווארסמה (פורטוגל)
לא הבריק מול איראן, אבל סיפק את אחד משערי הטורניר עם הבעיטה היפהפייה עם החלק החיצון. הסייד קיק של רונאלדו יודע להתעלות.
קשר: איסקו (ספרד)
המנוע של ספרד כבש את הראשון מול מרוקו והיה אחד היחידים שסיפקו את הסחורה בלה רוחה.
חלוץ: לואיס סוארס (אורוגוואי)
ארבע שנים אחרי הנשיכה והבושה בברזיל, סוארס כבר עם שני שערים במונדיאל הזה ומוביל את הסלסטה, אחת הנבחרות הכי מרשימות של השלב הראשון.
חלוץ: חאליד בוטייב (מרוקו)
מרוקו המאוכזבת שיחקה בלי דאגות מול ספרד וכמעט הדהימה. בוטייב הגיע לשלל מצבים מול ההגנה הרעועה של הספרדים ועשה משהו שלא הרבה שחקנים עשו לפניו: חטף כדור במרכז המגרש אחרי טעות של אינייסטה, והכניע את דה חאה. דרך לא רעה להיפרד מהמונדיאל.