ההפך הגמור מניימאר: קוטיניו מנהיג ברזיל

כוכבים בברזיל נמשחים למלוכה בגיל צעיר מאוד. פלה היה בן 17 כאשר סחף את הסלסאו לזכיה הראשונה שלה בגביע העולם ב-1958. רונאלדו היה באותו גיל כאשר ראה מהספסל את נבחרתו לוקחת את הגביע בארה"ב 1994, ואילו ניימאר אומנם נופה מהסגל בגיל 18 רגע לפני מונדיאל 2010, אבל סומן עוד הרבה קודם לכן כמי שיוביל יום אחד את הסלסאו לתהילה. לפיליפה קוטיניו, המצטיין של ברזיל ברוסיה 2018, אף פעם לא ניתנה הפריווילגיה הזאת, אפילו רחוק מכך.

קוטיניו ערך את הופעת הבכורה שלו במדי ברזיל ב-2010, בהיותו בן 18 בלבד, אבל עד למונדיאל שנערך ארבע שנים מאוחר יותר במולדתו, לא זכה לשיר את ההמנון עם חבריו על הדשא. המאמן העקשן והשמרן לואיס פיליפה סקולארי ויתר על הכישרון שגדל בוואסקו דה גאמה למרות שברזיל היתה מוגבלת מבחינה יצירתית. כנראה שטעה בהבחנה. ניימאר, כמעט מיותר להזכיר, כבר סחב על גבו את הנבחרת הזו שהודחה בהשפלה נוראית - 7:1 לגרמניה בחצי הגמר, במשחק ממנו נעדר מספר 10 בשל פציעה בגב.

אחרי הפארסה הביתית, דונגה שהחליף את סקולארי, החזיר לנבחרת את הכוכב של ברצלונה, ששימש ככינור שני (במקרה הטוב) לניימאר, משום שהשניים שיחקו לכאורה על אותה משבצת בכנף שמאל של ההתקפה. כאשר ניימאר דילג על הקופה אמריקה לטובת האולימפיאדה ב-2016, קוטיניו קיבל הזדמנות להנהיג והבעיר את הדשא עם שלושער מול האיטי (1:7), אבל ברזיל הודחה בשלב הבתים באופן סנסציוני וסימנה עוד כישלון מקצועי. כדי לקבע את מעמדו בסלסאו, קוטיניו היה צריך לחכות קצת יותר.

הכל השתנה כאשר טיטה הגיע לנבחרת ב-2016. קוטיניו כבר תקע יתד כאחד הכוכבים הגדולים בפרמיירליג במדי ליברפול והחל להשתתף באופן קבוע בהרכב הנבחרת. המאמן שהגיע מקורינתיאנס הציב את קוטיניו באגף ימין, בניגוד לפוזיציה ששיחק בקבוצות, וברזיל חזרה להבריק עם קאמבק מזהיר במשחקי המוקדמות ורצף של תשעה ניצחונות שעזר לה להשיג את הכרטיס לרוסיה 2018. קוטיניו היה חלק בלתי נפרד מהשיקום ועד היום למעשה הוא זוכה להערכה גדול כשהופיע כבר 20 פעמים בנבחרת תחת טיטה, יותר מכל שחקן אחר.

ברגע האמת של המונדיאל טיטה בחר לשנות את התפקוד של קוטיניו והחזיר אותו לעמדה שמספר 11 פרח בה אצל יורגן קלופ באנפילד. עמדת הקשר באמצע היתה שמורה לרנאטו אוגוסטו במהלך משחקי המוקדמות, אבל סדרה של פציעות וירידה ביכולת של הקשר מסין, פינתה את המקום לקוטיניו, בעוד וויליאן, שעדיין לא מפגין יכולת גבוהה, לקח את המשבצת בצד ימין של ההתקפה.

שמאל, ימין או באמצע, נראה שזה פחות משנה, קוטיניו נותן תפוקה נפלאה עם שער בבעיטה אדירה מול שוויץ במשחק הפתיחה ועוד הסתננות לרחבה ושער חשוב בניצחון הדרמטי על קוסטה ריקה - העשירי שלו בעשרת המשחקים האחרונים בברזיל ובברצלונה. בעקבות ההופעות קוטיניו זכה להרבה יותר תשומת לב מהתקשורת, אבל בחר לצנן את ההתלהבות בדרכו הצנועה: "אני לא חושב על זה שאני אחד השחקנים הטובים בעולם ומעדיף שאחרים ידברו על זה. אני מתרכז רק בטובת הנבחרת".

מהצד זה נראה מאוד ברור: בעוד הכוכב הגדול ניימאר מתעסק בתסרוקות, דריבלים מיותרים, בכי מאולץ ומושך אליו את הלהבות, לפעמים ללא כל פרופורציה, המנהיג השקט של ברזיל, קוטיניו, הולך ומקבע את מעמדו כשחקן החשוב ביותר של הנבחרת. יכול להיות שקוטיניו חי עם המציאות הזאת לא רע בכלל ואולי זו הסיבה שוויתר על דרגת הכוכבות בליברפול בשביל לשמש כמספר שתיים של ליאו מסי בקאמפ נואו. תענוג שניימאר כבר לא יכול היה לשאת יותר בקיץ הקודם.

קוטיניו הוא האנטי קליימקס המושלם לניימאר גם מחוץ למגרש. הוא משמר זוגיות ארוכה עם אשתו אינה אותה הכיר כשהיה בן 15 ותמיד בחר להתרחק מהמצלמות כמו מאש, למרות שמדובר בסופרסטאר. "אני מרגיש הרבה יותר טוב לדבר על המגרש מאשר אתכם כאן", הוא סיפר לאחר הניצחון על קוסטה ריקה, לעיתונאים שניסו לקלף את השריון של הקשר המוכשר. למעשה, הדבר הכי "מגניב" שאפשר לספר עליו הוא מפעל הקעקועים שעל גופו. באחד מהם אפילו כתוב: "לעולם על תפסיק לחלום", ממש סיפור החיים של קוטיניו.

מגן העבר של ברזיל, רוברטו קרלוס, סיכם מצויין את הסיטואציה כשאמר השבוע: "כולם מדברים על ניימאר, אבל קוטיניו מוכיח שהוא שחקן אדיר ומשמעותי לברזיל לא פחות. כאשר כל המגנים מתמקדים בניימאר, הוא מגיח ומכריע משחקים. אני אוהב מאוד לראות אותו משחק. הוא נפלא עם הכדור וחכם מאוד בתנועה ובמיקום שלו". במובן אחד ברזיל יכולה להיות רגועה: אם ניימאר ימשיך לנסות להרוס, תמיד יהיה את קוטיניו שיצליח לתקן.

"לקוטיניו יש את כל התכונות ששחקן ברמה עולמית צריך", סיפר טיטה לעיתונאים, "יכולת המסירה שלו, התחרותיות, המהירות וההוצאה לפועל, כמו גם המסירות שהוא מספק. הוא שחקן הרבה יותר בוגר עכשיו וזה מאוד חשוב". ואחרי המחמאות הללו, בזמן שהוא מככב בגביע העולם הראשון שלו, בגיל 26, קוטיניו באמת יכול לחשוב כמו מספר אחת ולהפסיק להתבייש בכך. עם כל הכבוד לניימאר, אולי בעצם מה שברזיל צריכה זה כוכב רגוע ושקט שמרגיעה את המערכת הלחוצה ונותן תוצרת, בלי רעש וצלצולים.