קיר טיפוס: המשחק שיכול להרים את ברזיל
ניימאר יכול להיות בלתי נסבל לפעמים, אך הדמעות בסיום הראו כמה לחץ השתחרר ואולי מכאן ברזיל תטפס קדימה. סיכום הניצחון היקר של ברזיל ומבט על ההתלבטויות של טיטה
את שני הניצחונות האחרונים של ברזיל במונדיאל סיים ניימאר עם דמעות בעיניים. בפעם הקודמת זה קרה בטורניר הביתי, אחרי שחואן סוניגה ריסק לו את הגב ויחד איתו, ריסק גם את נבחרת ברזיל.
מאז ועד היום, בשלושת משחקי המונדיאל הבאים שלה, ברזיל לא הצליחה לנצח והלחץ עמו הגיעה למפגש מול קוסטה ריקה אתמול (שישי) היה אדיר. היא הייתה כל כך קרובה להסתבך בגדול, כמו שקרה לשכנה השנואה מארגנטינה, אבל ברגע האחרון, סופסוף מצאה את הפירצה.
אחרי שהוא סגר את הסיפור עם גול משלו, הדמעות של ניימאר שוב זלגו. הפקק השתחרר סוף סוף, עם שער מונדיאל חמישי בקריירה וכזה שאולי יכניס את הכוכב שכל העולם שונא בימים האחרונים לטורניר. ואם בפעם הקודמת ברזיל נפלה כשהוא נפל, הרי שהפעם הסלסאו יכולים לטפס אם ניימאר יצליח לטפס. כרגיל, הכל סביבו, לרע, אבל גם לטוב.
זה היה קרוב מאוד להיות ה-0:0 הראשון של הטורניר, אבל גם משחק מספר 24 סיפק בסופו של דבר שערים ואפילו, באופן די מדהים, את התוצאה הכי מוחצת של נבחרת דרום אמריקאית בטורניר הזה, הודות לשער של ניימאר בדקה ה-97.
משהו רע מאוד עובר על חמש הנבחרות מהיבשת הדרום-מערבית, אבל בשעה שפרו כבר בחוץ, קולומביה בצרות וארגנטינה בצרות צרורות, הרי שאורוגוואי וברזיל, למרות שגירדו את דרכן עד הלום, נמצאות כבר עם 10 נקודות משותפות מ-12 אפשריות וספגו רק שער משותף אחד (וגם הוא אחרי ספק עבירה של סטפן צובר השוויצרי).
לשתי הנבחרות הללו, למרות שהן משחקות בסגנונות שלא יכולים להיות יותר שונים האחד מן השני, יש לאורך השנים משהו שלשאר הנבחרות באזור שלהן, כולל ארגנטינה הגדולה, פשוט אין: אופי. לא במקרה הן חתומות על שניים מארבעת שערי הניצחון בתוספת הזמן עד כה בטורניר. ברזיל, כמו שעשתה אורוגוואי בשני המשחקים שלה, פשוט המשיכה לשחק את הכדורגל שלה, בלי להתנצל ובלי להתחרט, עד הסיום. בסופו של דבר, היא מצאה את הדרך לעבור את קיילור נבאס.
השוער של קוסטה ריקה פרץ לחיינו במונדיאל הקודם, שם סחף את הנבחרת שלו להעפלה מדהימה לרבע הגמר וכמעט מעבר לזה. ההופעה ההיא סידר לו חוזה בריאל מדריד, שלוש זכיות בליגת האלופות ובגביע העולם לקבוצות ואליפות ספרד אחת ולמרות שהפעם הוא והטיקוס שלו הולכים הביתה כבר אחרי שני משחקים, לפחות נבאס הזכיר שוב, על הבמה הכי גדולה שיש, כמה הוא עדיין ענק, ארבע שנים אחרי ובגיל 31 וחצי.
מהמונדיאל הזה נזכור כנראה כמה דברים, כמו קריסת הערביות או חלק מהדרום אמריקאיות, כמו ה-VAR (תכף נגיע אליו) או מבול הפנדלים והשערים העצמיים וכו'. אבל כל אלה הם מכלול של דברים וכשיחברו בעוד כמה שבועות את ההיילייטס של הטורניר, הטעויות של דויד דה חאה בגול של רונאלדו ושל ווילי קבאז'רו בגול של אנטה רביץ' אתמול יככבו.
נבאס שומע כמעט כל חלון העברות שהנה, המחליף שלו בריאל מגיע. בדרך כלל זה דה חאה, לפעמים מישהו אחר. לקראת המונדיאל הוא יכול היה לקרוא דיווחים לפיהם הבלאנקוס סגרו עם אליסון, שוער נבחרת ברזיל, אבל במפגש הישיר ביניהם היום, נבאס הראה שלא כדאי לוותר עליו מהר כל כך ומשך את ברזיל עד לתוספת הזמן. הוא אולי לא מרהיב כמו דה חאה או שוערים גדולים אחרים, אבל הוא יציב וממעט לטעות וזה כמעט הספיק כדי לגרד נקודה מהסלסאו במשחק שהסתיים עם 3:22 בבעיטות לשער, 0:10 בבעיטות למסגרת ולא פחות מ-7 הצלות של נבאס.
זה לא הספיק, כי אומנם לקח לטיטה יותר מדי זמן, שוב, אבל הוא הבין בסופו של דבר שהוא חייב את רוברטו פירמינו על המגרש. מול שוויץ, החלוץ של ליברפול עלה לכר הדשא רק בדקה ה-79 במקום גבריאל ז'סוס. הפעם הוא נכנס בדקה ה-68, על חשבונו של פאוליניו.
במונדיאל שמסתמן ככזה עם מעט שערים יחסית, הרבה בזכות הגנות שלא מרבות לבצע טעויות ויודעות להסתדר היטב ולחסום את אזור הרחבה, ברזיל צריכה הרבה יותר בלגן במשחק והרבה יותר עוצמה ליד השער ולא יכולה לבנות כל פעם על כך שקוטיניו יציל את המצב. לפני המשחק הראשון של הסלסאו, כתבתי כאן על גבריאל ז'סוס, מתוך אמונה שהוא יכול להיות זה שייצר את הניצוץ, אבל לפחות כרגע נראה שהמעמד עדיין קצת גדול על הילד.
ב-94 הדקות של ז'סוס על המגרש, הוא נגע בכדור רק 33 פעמים, 8 מתוכם בתוך הרחבה. פירמינו, ששיחק 29 דקות כולל תוספת הזמן הארוכה, הספיק בזמן הזה לגעת בכדור 17 פעמים, כולל 4 בתוך הרחבה והכי חשוב, להוריד עם הראש את הכדור שהוביל לשער של קוטיניו, משהו שז'סוס בחיים לא היה מסוגל לעשות מול ההגנה החזקה של קוסטה ריקה.
בהפסקה, דוגלאס קוסטה החליף את וויליאן. קוסטה סיים עם 7 דריבלים מוצלחים, יותר מכל שחקן אחר במשחק, למרות ששיחק רק מחצית. הוא פתח עבור ברזיל את המגרש והוביל למבול ההתקפות אחרי ההפסקה, עד שבסופו של דבר הגול הגיע. לקראת המשחק הבא, נגד סרביה, משחק שכנראה יהיה על המקום הראשון בבית (למרות שהמקום הראשון עלול לסדר מפגש מול גרמניה, אז לא בטוח מה עדיף), נראה שלטיטה יש הרבה על מה לחשוב והוא יצטרך להחליט אם הוא ממשיך לתת קרדיט לשחקנים עמם רץ עד עכשיו בהרכב, למרות התוצאות המאכזבות משהו או שהוא מתחיל לעשות התאמות.
התחלנו עם ניימאר, נסיים איתו ועם ה-VAR. קחו דעה לא פופולארית: לדעתי היה פנדל עליו בדקה ה-78. תוך כדי הסיבוב ברחבה, ג'יאנקרלו גונסאלס הניח לו יד על הבטן ועצר את המומנטום של כוכב פריס סן ז'רמן. אלא שכאן נכנס "אלמנט ניימאר", שיכול להיות גם "אלמנט איתי שכטר" בקרוב מאוד.
השופטים במונדיאל הזה יודעים שה-VAR מגן עליהם. הם יכולים לשרוק לפנדל, גם אם הוא גבולי ואז, אחרי שהמשחק נעצר, לבדוק את ההחלטה שלהם. אם יש עבירה גבולית ברחבה ואין שריקה, המשחק לא נעצר (עוצרים רק במצב בו שופט הווידיאו חושב שזו עבירה של 100 אחוז) ואז, אם השופט טעה, הוא בבעיה.
ברגע שביורן קוייפרס הלך לבדוק את השריקה שלו וראה את הצלילה המגוחכת של ניימאר אחרי הנגיעה בו, ההחלטה שלו הייתה קלה והוא ביטל את הפנדל, מוסיף עוד קצת לנרטיב האנטי נגד הכוכב עם תסרוקת הספגטי.
אלא שלמרות כל זה, ניימאר הוא החבילה השלמה. במונדיאל בו מסי מתרסק ורונאלדו מראה שוב איזה מכונה הוא, ניימאר הוא קצת מהכל. גם צולל ברחבה, גם מאבד 14 (!) כדורים במשחק אחד, גם נמצא בצד החוטף של כל העבירות הכואבות וגם מקפיץ בצורה משפילה כדור מעל שחקן יריב בתוספת הזמן, במצב של 0:1. לניימאר נשאר חוב מהמונדיאל הקודם, לעצמו, לברזיל ותכלס, לכולנו. אולי הדמעות בסיום ישחררו אותו ובעוד שלושה שבועות החוב הזה ייסגר.