מגלה את אירופה: מקסיקו חולמת בגדול

את ליל השני לאוקטובר שנת 2005 לא ישכחו הרבה זמן במקסיקו. נבחרת הנערים בדיוק עשתה היסטוריה וזכתה באליפות העולם עד גיל 17 לאחר שהביסה 0:3 את ברזיל והשיגה תואר הבינלאומי הראשון בתולדות המדינה. החגיגות שהחלו באסטדיו נאסיונל דה לימה, נמשכו לאורך כל הלילה גם ברחובות מקסיקו. הזכייה במונדיאליטו לא הביאה איתה רק חגיגות כי אם גם תקווה. תקווה שיום אחד הנערים הללו יגדלו ויצליחו לשחזר את ההישג על הבמה הגדולה בעולם גם במסגרת הבוגרים. החגיגות תמו כבר מזמן, אבל התקווה עדיין קיימת.

כמו כל מדינה לטינית, הכדורגל במקסיקו הוא הדת הגדולה ביותר. עשרות מיליוני ילדים וגם ילדות משחקים כדורגל ברחוב או במגרשים, והוא מהווה את נושא השיחה העיקרי בארוחות החג. יותר מכך, במדינה מוכת אלימות של קרטלי הסמים, הכדורגל מהווה מעין "מקלט" שאפילו אותם ארגוני פשע אינם מעיזים לפגוע בו. בנוסף, הליגה המקומית היא אולי הליגה הטובה ביבשת אמריקה. מדובר בליגה עשירה שמושכת אליה שחקני חיזוק איכותיים (בעיקר מדרום אמריקה, אבל לא רק), וחברות ענק מכסיקניות משקיעות המון כספים בפרסום בעולם הכדורגל. הכסף הגדול לא מביא רק שחקני חיזוק, אלא גם השקעות ציבוריות ופרטיות במתקנים ופיתוח אקדמיות לטובת אותם ילדים שחלומם הגדול ביותר הוא לשחק כדורגל מקצועני.

למרות התשוקה, ההשקעה הכספית הנרחבת ומאגר הכשרונות העצום, הישג השיא של מקסיקו במונדיאלים הינו רבע הגמר. זה קרה פעמיים בהיסטוריה, בשני המונדיאלים שמקסיקו עצמה אירחה ב-1970 ו ב-1986. אמנם במונדיאל 1990 מקסיקו לא השתתפה, אבל בכלל ששת המונדיאלים מאז היא העפילה לשמינית הגמר ושם נעצרה. תמיד. הנבחרות השונות כשלו פעם אחר פעם, כאילו ישנו מחסום מנטלי שמונע מהשחקנים לשבור את הרצף ולעשות צעד אחד קדימה. במקסיקו כבר יש שם לתופעה: El Quinto Partido. בתרגום ישיר: המשחק החמישי. בעצם המטרה הפכה לעבור את המשחק הרביעי בשמינית הגמר ולהגיע סוף סוף לאותו משחק חמישי.

רצה הגורל והפעם הגרלת המונדיאל לא האירה פנים למקסיקו. השיבוץ עם גרמניה, שבדיה ודרום קוריאה, יגזור על הנבחרת לסיים במקרה הטוב במקום השני. אם לא תהינה הפתעות מיוחדות, בשמינית הגמר תחכה לה ברזיל החזקה. אז נכון, מאז תחילת המילניום יש למקסיקו מאזן חיובי מול הסלסאו, אבל אין עוררין על כך שמפגש כזה משמעותו שלמקסיקו יהיה קשה מאוד להצליח לשבור את תקרת הזכוכית של שמינית הגמר. גם התגובה של חלק לא מבוטל מהתושבים במקסיקו לאחר ההגרלה הייתה צפויה: הציפיה היא שלמרות ששבדיה יכולה בהחלט להקשות את החיים על מקסיקו, "אל טרי" תעפיל מהמקום השני, והמכסיקנים רק מקווים לא להיות מובסים מול ברזיל ולסיים בצורה מכובדת את הטורניר. אבל ויש פה אבל גדול.

זוכרים את אותה נבחרת נערים היסטורית? מאותו סגל לא נותרו הרבה שחקנים. קרלוס ולה, ג'יו דוס סנטוס והקטור מורנו הם היחידים בסגל הנוכחי שהיו באותו לילה בפרו (דרך אגב, מרסלו שיחק באותה ברזיל), אבל בהתאחדות המקסיקנית ואצל חלק מהאוכלוסייה במדינה ישנה אמונה שהפעם זה יהיה שונה. התפיסה אצל אנשי הכדורגל במקסיקו השתנתה המון מאז 2005, והיום מצב הכדורגל במדינה שונה לחלוטין. לתפקיד המאמן מונה חואן קרלוס אוסוריו הקולומביאני, שהוא איש מקצוע בחסד עליון, ולמרות הביקורות עליו (חלקן מוצדקות), הוא מחזיק במאזן חיובי מאוד ומקבל את אמון השחקנים בצורה מוחלט.

מעבר לכך, אותם שחקנים שמשתייכים לאותו הדור שעשה היסטוריה, המשיכו לאחר מכן לזכייה היסטורית באולימפיאדת לונדון וישנן כאלו במקסיקו שבטוחים שהדור הזה הגיע לשיאו ולהזדמנות האחרונה שלו להצליח במונדיאל. רוב השחקנים מאותו דור בני 29-30, וחלקם הגדול כנראה לא "ישרוד" עד המונדיאל בקטאר, אבל מה שמעניין באותו שנתון הוא שמדובר בדור "אירופאי" לחלוטין.

כחלק משינוי הגישה אצל ראשי ההתאחדות במקסיקו, הוחלט לעזור למועדונים כלכלית ולאפשר לשחקנים לצאת למועדונים באירופה על מנת שיוכלו ללמוד כדורגל "אחר" ולהתמודד ברמות הגבוהות ביותר. בפעם הראשונה בתולדות נבחרת מקסיקו, רוב הסגל מגיע מחוץ לליגה המקומית, כאשר 14 שחקנים מגיעים מקבוצות אירופאיות ושלושת השחקנים שמגיעים מה-MLS, בילו את רוב הקריירה שלהם באירופה.

גם השחקנים עצמם טוענים שמדובר באלמנט חשוב מאוד שיעזור להם להתמודד בצורה טובה יותר, והדרישה שלהם לקראת המונדיאל הייתה לשחק משחקי ידידות רק מול נבחרות אירופאיות. אבל בזה לא תם העניין: בכלי תקשורת מכסיקני החליטו לערוך סדרת כתבות אישיות עם כל שחקני הסגל והמוטיב שחזר אצל כולם היה אחד: "לא מסתכלים על המשחק החמישי. אנחנו רוצים לזכות במונדיאל".

לכאורה, מדובר בטענה שמעלה גיחוך קל. גביע? קודם כל שיעברו את השמינית. אבל השחקנים עצמם מעלים טענות הגיוניות: אנחנו משחקים מול אותם כוכבים כל הזמן וכדורגל הוא משחק קבוצתי ולא משחק של שמות. בנוסף, השחקנים כולם מדברים על הדבק והאחדות שיש להם כקבוצה. מקסיקו היא הנבחרת "המנוסה" ביותר במונדיאל עם מספר הופעות מצטבר של שחקני הסגל שמגיע ל – 1433 הופעות ותשעה שחקנים ששיחקו לפחות שלושה מונדיאלים כל אחד. אפילו הצעירים בסגל כבר השתתפו לפחות בטורניר רשמי אחד (גביע הזהב, קונפדרציות או קופה אמריקה) במהלך הקריירה בינלאומית שלהם.

אבל יותר חושב מכך: השחקנים חברים אחד של השני. הם נפגשים לא רק במחנות האימונים של הנבחרת, אלא נוסעים לבקר אחד את השני באירופה ויוצאים לחופשות ביחד. ניתן להעריך את האופטימיות (או הפנטזיה) של השחקנים, אך מומלץ להישאר עם רגליים על הקרקע ולהבין שההגרלה לא האירה פנים לנבחרת מקסיקו. אבל אותה להבה של תקווה שניצתה באותו ערב בפרו, עדיין בוערת.