אוליבייה טוויסט: ז'ירו רוצה לשנות את דעת הקהל בצרפת
הוא כבש עבור הנבחרת כמו זינדין זידאן, היה חלק משמעותי בהגעה לגמר יורו 2016 הביתי ונתן את הדם בשביל האומה בכל משחק. אז מדוע ז'ירו עדיין לא מוערך מספיק בצרפת?
את חוסר הסבלנות והעצבים של אוהדי נבחרת צרפת אפשר לזהות מקילומטרים. בתחילת החודש, גם משחק הכנה מוצלח ו-1:3 על איטליה, לא מנע מהקהל בניס לשרוק בוז צורם לפול פוגבה כשירד לספסל, מה שהותיר אותו המום לגמרי. עבור אחד בשורות הטריקולור, אוליביה ז'ירו, הקריאות והמחוות השליליות הן דבר שבשגרה במהלך הקריירה הענפה שלו.
שחקן מוזר מאוד הוא ז'ירו. מצד אחד יכול לכבוש שערים מדהימים שיגרמו לכל צופה לפעור לסתו בתדהמה (בעיטת העקרב מול קריסטל פאלאס, זוכרים?), אבל מצד שני עלול להשכיח אותם עם החמצות מזעזעות. לא פעם קרה שהחלוץ המאסיבי תסכל את אוהדי ארסנל, למרות שהעמיד מספרים מרשימים במיוחד: 73 כיבושים ב-180 הופעות ליגה, ועזיבתו ליריבה העירונית צ'לסי לא כאבה להם במיוחד. גם בתחילת דרכו כשחקן הבלוז אגב, ספג בוז. רגיל לזה, כבר אמרנו?
בנבחרת עמוסה בכישרונות כמו צרפת, כמעט מוזר לחשוב על ז'ירו כאופציה הראשונה לאייש את החוד. היהלום קיליאן אמבפה, אנטואן גריזמן ואפילו נביל פקיר יכולים לככב בשפיץ של הטריקולור, אבל דידייה דשאן העניק לו את הקרדיט ולא יכול היה לחלום על תפוקה טובה יותר מזו. 31 שערים ב-74 הופעות ומקום רביעי (!) בטבלת כובשי כל הזמנים של התרנגולים.
למעשה, בסוף החודש הקודם, ז'ירו הגיע לציון דרך שספק אם מישהו דמיין שיוכל לכבוש, והשתווה לזינאדין זידאן בטבלת כובשי כל הזמנים של צרפת עם 31 כאלו. "אף אחד לא יכול לקחת את זה ממני. אני מרגיש גאה מאוד כמובן, זיזו הוא אגדה בכדורגל הצרפתי וזה נותן לי המון סיפוק. למרות זאת, אני לא רוצה לדבר רק על עצמי וחייב להודות גם לחברים שלי לנבחרת שעשו עבודה טובה", הצטנע החלוץ לאחר המשחק.
ז'ירו יכול להתפאר במגוון תכונות שחסרות לשאר החלוצים המודרניים, כשבראש כמובן נמצאים מאבקי האוויר והפיסיות שיכולה לסבך כל הגנה. דשאן לקח את המעלות שלו והפך אותן לנשק קטלני יחד עם הטכניקה והמהירות של גריזמן, ששיחק בדרך כלל מתחתיו או לצידו ב-4-4-2, בו אמבפה תיפקד באגף הימני. בינתיים, זה עבד מצוין עם ארבעה שערים של כל אחד מהם וראשות בית 1 הקשה במוקדמות המונדיאל שכלל גם את הולנד ושבדיה.
אז האם השילוב הזה יעבוד גם בבמה המרכזית וז'ירו יוכל להיות המוציא לפועל העיקרי של צרפת? לא אם תשאלו את מי שזכה עם צרפת במונדיאל בדיוק לפני 20 שנים, כריסטוף דוגארי. "לכבוש 30 שערים בנבחרת זה יוצא מן הכלל, אבל אני טוען שאם אנחנו רוצים לזכות בגביע העולם, אי אפשר לשחק עם ז'ירו בחוד בכל המשחקים", הכריז אגדת העבר אי שם במארס. בינתיים, לפי שלל הדיווחים בתקשורת המקומית, נראה שדשאן חושב באופן זהה והחלוץ לא צפוי לפתוח גם מול אוסטרליה.
למען האמת, אין דבר פסול בהחלטה של דשאן לוותר על ז'ירו לטובת אמבפה או דמבלה. למרות שסיימה בראשות הבית שלה במוקדמות, צרפת כבשה 18 שערים בלבד בעשרה משחקים, מספרים נמוכים משל סגניתה שבדיה (26) ואפילו מאלו של הולנד, שכלל לא העפילה (21). מדובר במנצחת הבית שכבשה את מספר השערים המועט ביותר במוקדמות מלבד איסלנד (16) ושווה לאנגליה (18). גם העובדה שכבש שבעה שערים בפרמיירליג ב-29 הופעות העונה, לא מוסיפות נקודות לחלוץ וקצת קשה להשוות את התרומה שלו (שער או בישול בכל 123 דקות) לעומת זו של אמבפה לפאריס סן ז'רמן (שער או בישול בכל 103.3) או אפילו לפקיר לליון (שער או בישול בכל 95.8).
העניין הוא שגם לפני שנתיים ז'ירו היה בדיוק באותה סיטואציה. החלוץ הגיע ליורו הביתי אחרי עונה לא מוצלחת בלשון המעטה עם ארסנל וסביבו אינספור סימני שאלה. דשאן, שנקלע לסכסוך מתמשך ומתוקשר עם כרים בנזמה, החליט להעניק לחלוץ המושמץ את ההזדמנות בחוד של הטריקולור, האוהדים המקומיים שרקו בוז, אבל זה לא מנע ממנו לסיים את הטורניר עם שלושה שערים בצוותא עם כריסטיאנו רונאלדו, גארת' בייל, דמיטרי פאייט, נאני ואלברו מוראטה. "ברור שזה לא נעים לספוג ביקורות ובוז, אבל שמתי את זה מאחוריי והקשחתי את עצמי. זה מאוד מפתיע שעדיין מדברים על זה שנים לאחר מכן", טען לאחרונה.
מלבד התרומה במספרים, ז'ירו נחשב לרוח חיה גם בחדר ההלבשה ושחקן קבוצתי מצוין. אחרי התנגשות הראשים המדאיגה שגרמה לו לדמם ללא הרף, לא היה ספק שיהיה כשיר בזמן למשחק הפתיחה של המונדיאל, שיהיה השני שלו בקריירה וגם הוא מודע שלא תגיע הזדמנות נוספת: "אני רוצה להגשים את חלום הילדות שלי ולהניף את הגביע העולמי, כי עבורי זה ככל הנראה המונדיאל האחרון".
גם עמנואל פטי, שהניף אף הוא את הגביע הנחשק ב-1998, בטוח שז'ירו הוא הבחירה הנכונה לשפיץ של הטריקולור: "יש לנו ארבע אופציות שונות ומצוינות לחוד, אבל ז'ירו הוא היחידי שמביא משהו אחר. הפרופיל שלו שונה לחלוטין מאלה של שאר החלוצים בנבחרת. יש לו את האופי, הרוח והמנטליות שהנבחרת הזאת צריכה". גם העובדה שז'ירו לא מצטיין ביכולת אישית גבוהה במיוחד, לא מדאיגה את הקשר האגדי שטען: "יכולת אישית זה חשוב, אבל אנחנו צריכים להשיג מנטליות קבוצתית. ז'ירו חבר צוות טוב ובכל פעם שהוא לובש את החולצה של הנבחרת אפשר לדעת בדיוק ממה לצפות ממנו והוא עושה זאת טוב מאוד".
אז עם כל סימני השאלה בנוגע לחלק ההתקפי, צרפת תפתח היום את המונדיאל מול אוסטרליה כשמטרה אחת לנגד עיניה - זכייה שנייה בתולדותיה. הדור הכישרוני יכול להיות זה שישלים עבורה את המשימה כשגריזמן ואמבפה יהיו המוציאים לפועל העיקריים. ז'ירו, לעומת זאת, ינסה להיות פעם נוספת חלק בפאזל של דשאן ואולי לקבל סוף כל סוף את ההכרה שמגיעה לו.