הניסיון למצוא נוסחה להצלחה בכדורגל נידון רוב הפעמים לכישלון. הרי המשחק היפה בעולם טומן בחובו כל כך הרבה פרמטרים ומשתנים שיכולים להטות את הכף לכאן או לכאן בכל רגע נתון. בטורנירים כמו גביע העולם, למקריות והמזל יש המון השפעה. ובכל זאת, בהיסטוריה של גביע העולם, וכמעט לא משנה באיזו שנה אנחנו נמצאים על ציר הזמן של המשחק, יש דינמיקה (כמעט) קבועה. רוצים שהנבחרת שלכם תרוץ עד הסוף? הנה כמה תנאים שצריכים להתרחש לשם כך.
בחר בנבחרת שלא תפסיד את משחק הפתיחה.
ניקח כמקרה מבחן את הטורנירים מאז 1998, כאשר שתי נבחרות עלו מכל בית. מתוך 60 נבחרות שהפסידו את משחק הפתיחה שלהן בחמשת הטורנירים האחרונים, רק שש הצליחו להעפיל לשלב הבא. מדובר על 10 אחוזי הצלחה. מעניין לגלות שמתוך אלה שהצליחו להתאושש מהמכה במשחק הראשון, הייתה גם נבחרת ספרד ב-2010 שהפסידה לשווייץ, אבל הצליחה לעלות (אחרי קשיים לא מועטים) משלב הבתים והמשיכה עד לזכייה במונדיאל. כאמור, היוצא מהכלל אינו מעיד על הכלל. הפסד במשחק הפתיחה הוא כנראה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנבחרת שרוצה לזכות בגביע.
בחר נבחרת שתסיים ראשונה בבית המוקדם
האגדה מספרת שב-20 ביוני 1954, הדהימה הונגריה 3:8 את מערב גרמניה עם רביעייה של שנדור קוצ'יש שנבחר למלך שערי המונדיאל. כידוע, הגרמנים התאוששו באורך פלא ונקמו בהונגרים במשחק הגמר בברן וזכו בגביע הראשון בתולדותיהם עם 2:3 סנסציוני. זה היה המקרה הראשון שבו נבחרת שלא סיימה ראשונה בבית שלה, גם המשיכה לזכייה בגביע. המקרה המפורסם השני הוא במונדיאל 1982 בספרד, כאשר איטליה סיימה את כל שלושת משחקיה בשלב המוקדם בתיקו, עלתה בקושי מהמקום השני, והדהימה את העולם עם נשיקה על הגביע בסוף הטורניר.
המקרים הללו ספורים, שכן מאז 1986 כל הזוכות במונדיאל היו נבחרות שסיימו ראשונות בבית שלהן. מארגנטינה של מראדונה ועד גרמניה של תומאס מולר ב-2014, בלי יוצא מהכלל. הסטטיסטיקה אומרת שב-13 מ-17 המקרים אלופת העולם הייתה זו שסיימה את שלב הבתים במקום הגבוה ביותר. במילים אחרות: 76 אחוזי הצלחה.
בחר נבחרת אירופית במונדיאל אירופי
ההיסטוריה של זוכות המונדיאל מתפרשת על שתי יבשות בלבד: אירופה (11 זוכות) ודרום אמריקה (9). לרוב יש היגיון גאוגרפי בחלוקה. רק בשני מקרים זכתה נבחרת אירופית על אדמת אמריקה (גרמניה ב-2014) ונבחרת דרום אמריקאית על אדמת אירופה (ברזיל ב-1958). מאחר שרוסיה שייכת לאירופה (על אף שחלק מגבולותיה באסיה) – יש לצפות שהזוכה תגיע ממערב היבשת. כך לפחות היה המצב בתשעה מעשרת הטורנירים האחרונים שהתקיימו בגבולות היבשת הישנה.
לכך, יש להוסיף את המגמה אליה הורגלנו בשנים האחרונות. למעשה, מאז מונדיאל 2006, תשע מ-12 הנבחרות שהגיעו לחצי הגמר השתייכו ליבשת האירופית ומתוכן יצאו גם שלוש אלופות העולם האחרונות. אורוגוואי (2010), ארגנטינה וברזיל (2014) היו הנציגות האחרות של שאר העולם בשלבים המאוחרים.
בחרו נבחרת אטרקטיבית, אבל לא יותר מדי אטרקטיבית
רצוי להכניס את הכדור לרשת מפעם לפעם, אבל לא בהכרח הכי הרבה. רק תשע מעשרים אלופות העולם הקודמות עשו זאת לאחר שהבקיעו את כמות השערים הגדולה ביותר ולאחרונה עשתה זאת גרמניה ב-2014 עם 18 שערים. אבל ההיסטוריה של נבחרות כמו הונגריה הרבה יותר מצערת אחרי שהבקיעה 27 שערים במונדיאל 1954 (הכי הרבה אי פעם בטורניר אחד), או צרפת של ז'וסט פונטיין ב-1958 (23) ופורטוגל של אוזביו ב-1966 (17). כל השלוש חזרו הביתה בלי גביע. ההמלצה שלנו לאלופה הבאה: השתדלי לשמור על שער נקי מספיגות - זה בדרך כלל המפתח אל האושר.
בחרו את הנבחרת הראשונה שתבעט את הפנדלים
מי מפחד מפנדלים? כנראה שכמעט כל נבחרת בעולם שלא עונה לשם גרמניה. כידוע לכם, המנשאפט מתגאים במאזן הטוב ביותר בכל הזמנים מאחר וניצחו בכל ארבעת בעיטות הכרעה מ-11 מטרים בהיסטוריה של המונדיאלים. למעשה החמיצו הגרמנים רק בעיטה אחת מ-18 ניסיונות (כמעט 95% הצלחה). אנגליה היא הלוזרית הנצחית בקטגוריה עם שלושה הפסדים בבעיטות מהנקודה הלבנה.
ואחרי שאמרנו את זה, יש נתון קצת יותר רלוונטי לסיכויים של נבחרת כזו או אחרת לזכות. מאז 1982 נרשמו 26 בעיטות הכרעה מ-11 מטרים שזה כמעט דו קרב פנדלים בכל חמישה משחקי נוקאאוט. כאשר ב-17 מקרים ניצחה מי שהוגרלה לבעוט את הפנדל הראשון או 57.7% הצלחה. העניין הוא בעיקר פסיכולוגי, שכן הנבחרת שבועטת ראשונה מפעילה את הלחץ על היריבה שלה. זו גם הסיבה שפיפ"א בוחנת אפשרות לשנות את סדר הבועטים, כך שאפקט הלחץ יהיה מאוזן יותר בין הקבוצות הבועטות.