אלופה במשקל כבד: גרמניה מוכנה לתואר נוסף
לאורך ההיסטוריה, הגרמנים הפגינו את היציבות המרשימה ביותר בתולדות גביע העולם. אך הישג אחד גדול עדיין לא נרשם על שמם והוא זכייה במונדיאל שני ברציפות. על פניו, יש ליוגי לב את הכלים לעשות את זה בזכות הכישרון והניסיון. האם זה יספיק ברוסיה?
גרמניה וגביע העולם הוא סיפור אהבה, בדרך כלל. זוהי הנבחרת שכל הקלישאות שנזרקו לאוויר בהקשר שלה כמעט תמיד נכונות. על אף שברזיל הופיעה ביותר במונדיאלים ממנה ומאכסנת גביע אחד יותר בארון, אפשר לומר בזהירות שגרמניה היא הנבחרת הכי יציבה בתולדות המפעל. בכל דור ודור היא מוציאה את השחקנים הטובים ביותר, קשה להכנעה, מנצחת תמיד את יריבותיה בפנדלים ומגיעה לשלבים המאוחרים. למעשה, מאז 1954, המנשאפט תמיד הופיעו לפחות בשלב רבע הגמר.
הדברים נכונים גם לימים אלה. מאז מונה לעוזר המאמן של יורגן קלינסמן במונדיאל הבית ב-2006 ולאחר מכן המשיך לעמוד בראש המערכת, יוגי לב תמיד מספק קבלות. גרמניה שלו לא החסירה אף חצי גמר של טורניר גדול ב-12 השנים האחרונות (מונדיאל או יורו) והפעם הזאת שוב מגיעה כאחת הפייבוריטיות הגדולות. אלא שהישג אחד במונדיאל עדיין לא הצליחה לרשום מאז הופיעה לטורניר הראשון שלה ב-1934 והוא לזכות בפעם השנייה ברציפות במפעל. היא כשלה לעשות זאת בשלושה מקרים קודמים – 1958 חצי גמר, 1978 שלב בתים שני ו-1994 רבע גמר.
כאמור, רק איטליה וברזיל הניפו את הגביע החשוב בעולם הכדורגל פעמיים ברציפות. לאחרונה עשתה זאת נבחרת הסלסאו ב-1962. לגרמניה, יש את כל הכלים להיכנס למועדון האקסקלוסיבי הזה, אבל האתגר לא פשוט בכלל. זכרו מה קרה לשלוש מארבע אלופות העולם האחרונות – צרפת, איטליה וספרד שהגיעו עם חזה מנופח למונדיאלים של 2002, 2010 ו-2014 בהתאמה וסולקו מהמפעל כבר בשלב הבתים בבושת פנים. עד לפני כן, ההישג המפוקפק הזה היה שייך רק לברזיל שדמעה הביתה בסיבוב הראשון של מונדיאל 1966, אחרי שתי זכיות רצופות.
איך אפשר להסביר את התופעה המודרנית הזאת? אולי בכך, שבעידן העכשווי קשה מאוד לשמור על אותה יכולת ורמת דריכות למשך תקופה כל כך ארוכה של ארבע שנים. תחושת הגאווה, העייפות המצטברת ברגליים, אווירת הדה ז'ה וו שכבר ראית ועשית הכל והיכולת של היריבות ללמוד אותך, הן שעמדו לרועץ מבחינת אלופת העולם הכושלות האחרונות. מצד שני, זה גם מה שחשבנו על מפעל כמו ליגת האלופות ובאה ריאל מדריד וניפצה את כל התיאוריות והסטטיסטיקות לאחר שזכתה בגביע אירופה לאלופות בפעם השלישית ברציפות עם סגל ומאמן כמעט זהים.
בניגוד לריאל מדריד, גרמניה תעלה על המטוס לרוסיה מבחר לא מבוטל של שמות חדשים ורגליים רעננות שלא ראינו ב-2014. למעשה זוהי גרסה הרבה יותר צעירה לאליפות הקודמת, אם לוקחים בחשבון שאת המקום של פיליפ לאם, בסטיאן שווינשטייגר, בנדיקט הובדס, לוקאס פודולסקי, אנדרה שורלה ומירוסלב קלוזה, יתפסו ג'ושוע קימיך, לאון גורצקה, יונס הקטור, יוליאן דרקסלר, לירוי סאנה וטימו ורנר. לא לחינם הזכרנו את השמות הנ"ל שכן היו אלה השחקנים שהובילו את גרמניה לזכיה בגביע הקונפדרציות ב-2017 והראו שיש להם מקום בסגל של אלופת העולם לטורניר החשוב ביותר.
מאפיין בולט אחד של כל נבחרות גרמניה בשנים האחרונות הוא משחק ההתקפה. תחת לב, כבשו המנשאפט 16 שערים בממוצע בכל שלושת טורנירי המונדיאל האחרונים (2006, 2010, 2014) – ותמיד סיימו כנבחרת הפורייה ביותר. זוהי אינה תמיד ערובה לזכייה במפעל, אבל זה בהחלט אומר משהו על פילוסופית המשחק הגרמנית שמבוססת הרבה על חילופי מקום בהתקפה, שימוש נבון במגנים תוקפים ומציאת פתרונות להגנות צפופות ועקשניות שעומדות בדרך.
זה לא מובן מאליו, משום שהטורנירים האחרונים לוו בכמות שערים יחסית זעומה. מאז 2006, עמדה כמות השערים בממוצע למשחק על 2.38. לעומת זאת, במשחקים של גרמניה הובקעו בדיוק שלושה שערים למשחק. יש סיבה טובה להאמין שגם בטורניר הקרוב הגרמנים ימשיכו במגמה הסופר התקפית שלהם לאחר שניפצו (יחד עם בלגיה) את שיא השערים במוקדמות עם 43 ב-10 משחקים, בהם ניצחו בכולם. רק כדי לסבר את האוזן, קימיך שהוא למעשה מגן ימני היה אחראי על 12 מהשערים הללו (10 בישולים) וזה אולי בעצם אומר הכול.
אם נוציא לרגע את הדיון על השוער שצריך לפתוח במונדיאל, שכן כל הסמנים מראים שאם מנואל נוייר אכן יהיה כשיר הוא יפתח על חשבון מארק אנדרה טר שטגן, חולית ההגנה די סגורה. מאטס הומלס וג'רום בואטנג ימשיכו לשתף פעולה במרכז ההגנה "הבווארי" שיכלול כמובן את הדינמיט קימיך בצד ימין ואת יונאס הקטור, שעבר עונה לא פשוטה עם קלן שירדה ליגה, בצד השני. די ברור שהקישור האחורי יתחיל בטוני קרוס וסמי חדירה, אם כי גם אילקאי גונדוגאן יוכל להשתחל לשם בקונסטלציה מסוימת.
הימור מעניין נוסף של לב קשור לחוליה ההתקפית הפורייה והמוכשרת – שם רק לשני שחקנים תומאס מולר ומסוט אוזיל מקום של קבע בהרכב. בשלוש עמדות נוספות צריך מאמן האלופה לקחת החלטה קשה. בצד השמאלי של ההתקפה האופציות מאוד מגוונות: מרקו רויס, לירוי סאנה או יוליאן דרקסלר שזוכה כרגע לאמון הגדול ביותר מהמאמן. הדילמה השניה קשורה לתומאס מולר ומקומו המדויק במגרש – האם יציב אותו כשחקן כנף ימין, מאחורי החלוץ (כנראה טימו ורנר) או כחלוץ מרכזי בודד.
כמו שכבר אפשר להבין מהמבחר, מדובר בצרות של עשירים. גרמניה בכל מערך או הרכב אמורה ללכת חזק עד הסוף. ההגרלה שזימנה לה את מקסיקו ושבדיה בשלב הבתים מעניקה לה יתרון (גם איכותי וגם היסטורי) גדול על פני שתי היריבות החזקות בבית שבו נמצאת גם דרום קוריאה. בהנחה שתכבוש את פסגת הבית, דבר שעשתה באופן קבוע מאז 1990, מצפה לה הסגנית בבית הברזילאי ובשלב רבע הגמר את אנגליה/בלגיה או נציגה מאושרת מהבית הקולומביאני. אז כנראה יתחיל המונדיאל האמיתי שלה. הנייר לא שווה הרבה לפני המונדיאל, אבל אצל הגרמנים הגורל כמעט תמיד קבוע מראש.