לנפץ סטיגמה: אלרדייס ילהיב בנבחרת אנגליה?

1. סם אלרדייס חונך הערב בסלובקיה את הקריירה שלו כמנג'ר נבחרת אנגליה. אלרדייס הוא מינוי ראוי. הוא מתאים לתפקיד הזה לא משום שהוא מגדולי המאמנים בעולם או באי הבריטי, אלא משום שנבחרת אנגליה זקוקה בראש ובראשונה למישהו בדמותו. מישהו הדובר את השפה. לא רק האנגלית, כי אם בעיקר הכדורגלנית. מישהו שחי את הזירה. שהניסיון שלו הוא בעבודה עם שחקנים מקומיים מכל הסוגים. מישהו שהוא לא סוון גוראן אריקסון ו/או פאביו קאפלו שבאנגליה סברו שהשם ושושלת היוחסין שלהם מספיקים על מנת לכבוש את העולם.

אלרדייס בן ה-61 הוא גם מנוסה וגם נעים הליכות. רוי הודג'סון היה כזה, אבל ביורו 2016 התברר שהוא לא בנוי למדרגה הגבוהה, לא עומד במתח, בלחץ, באפשרות שהנבחרת שבידיו מסוגלת וצריכה לספק סחורה יותר מבינונית פלוס או טובה מינוס. אלרדייס לא אמור ליפול לבורות הללו. הוא מאמן של שחקנים – אנושי, חם, פתוח – אבל הוא גם מנג'ר פרגמטי. מוכן לשנות לפי הצורך. התווית האפורה שדבקה בו שאבה הרבה מעוצמתה מסטיגמה. ז'וזה מוריניו הטיח ש"סגנון המשחק שלו הוא מהמאה ה-19", אבל למעשה הקבוצות בהן עבד אלרדייס לא היו מעולם מהסוג שיכול לשלוף מחדר ההלבשה כוכבים, ניצוצות וזיקוקים. גם בווסטהאם יונייטד, שם התנגדו האוהדים למינויו ותיעבו אותו לאורך כל הקדנציה, היה אלרדייס מוגבל בכוח האדם ובתקציב הרכש שעימו לכאורה הוא היה אמור להחזיר עטרה ליושנה ולהפריח בועות ססגוניות באפטון פארק. אבל אי אפשר לדרוש מאיש להפוך לימון ללימונדה, אם נותנים לו בננה.

עכשיו עומד לרשותו של ביג סם עץ לימונים עסיסי. מלאי חדש של מרכיבים איכותיים, כשרונות ואפשרויות מרחיקות לכת, והוא מקבל הזדמנות פז להוכיח ש"בחירת סגנון ושיטת המשחק תלויה בקאדר העומד לרשותך", כפי שאמר במסיבת העיתונאים הבכורה לאחר מינויו.

2. אבל אלרדייס לא יקבל 100 ימי חסד. לא באנגליה ולא פה. למרות שהמשחק בחוץ, ואף על פי שאותה סלובקיה כפתה על אנגליה 0:0 ביורו האחרון, פחות מניצחון הערב בטרנבה – ועידן ביג סם בנבחרת ייפתח עם סימני שאלה בדרך לעננה. כמה תהיות כבר יצאו לדרך אחרי שהמנג'ר הטרי פירסם את ההרכב כבר בערב שישי (אקט מבורך, גם עבור השחקנים). ההשגות של הפרשנים הבריטיים היו דיפלומטיות וג'נטלמניות, אבל ממרחק 4000 ק"מ מהממלכה אני מרשה לעצמי לעשות לו פחות הנחות, ולהתפלא כמה פליאות.

כיצד מוותר אלרדייס ומשאיר על הספסל את דלה עלי הרב גוני והאלגנטי, הכישרון הקישורי הגדול ביותר שצמח במרכז השדה האנגלי מאז גלן הודל? איך הוא ויתר על שירותיו של עוד קשר רב פעלים וקסם, רוס בארקלי מאברטון, שנותר מחוץ לסגל? והכיצד זה שגורל דומה נפל בחלקו של מרכוס ראשפורד ממנצ'סטר יונייטד, החלוץ עם הפוטנציאל הכי לוהט באלביון? האם אלרדייס שואף לפתע ללמוד מיחסו המתנכר של מוריניו לצעירים (מה גם שסביר שז'וזה כבר מתחיל להתעורר, אחרי האל סיטי)? ומדוע עדיין וויין רוני – האם לא עדיף היה לצאת לדרך חדשה נטולת עולמו של וויין, שלא כל כך חשוב אם הוא מוצב כקשר או חלוץ, כאשר הוא פשוט חלוד.

שמונה שחקנים מתוך ה-11 שהפסידו לאיסלנד בשמינית גמר יורו 2016 יפתחו הערב בהרכב של אלרדייס. כריס סמולינג איבד מקומו לג'ון סטונס – החלטה טובה. דלה עלי מפנה מקומו לג'ורדן הנדרסון – החלטה נוראה. אדם ללאנה בחוד על חשבון דניאל סטארידג' – החלטה פרווה (סטארידג' עדיף בד"כ אך כנראה לא בכושר). בנוסף ממשיך אלרדייס להעניק אשראי לראחים סטרלינג, חרף השיתוק שפקד אותו בצרפת, ובזכות השיקום תחת פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי במחזורי העונה הראשונים. אני הייתי רוצה לראות את ראשפורד בנעלי סטרלינג, או במגפי ללאנה, או בסנדלי הארי קיין. מי יודע, אולי זה עוד יגיע. מה שטוב במשחק הערב, זה שאחריו יש עוד די והותר זמן לתקן ולעדכן.

3. ג'ו הארט יתייצב בין קורות שער אנגליה הערב בטרנבה – וזו החלטה מצויינת של אלרדייס. הארט הוא השוער האנגלי הטוב ביותר וגם השוער הטוב ביותר בליגה האנגלית. הוא טוב יותר מווילי קאבאז'רו שהחליף אותו בשער סיטי. הוא טוב לא פחות מקלאודיו בראבו שהגיע במקומו לאיתיחאד. הוא שוער מעולה, עדיין בין עשרת הטובים בתבל. טורינו הרוויחה, סיטי הפסידה – ורק חסר היה שאלרדייס יושפע מפפ וימשיך לחרוט בהארט צלקות.

פפ גווארדיולה לא אוהב את סגנון השוערות של הארט, וזו זכותו המלאה. אבל המנג'ר הספרדי טועה, וגם זה מותר לו. בראבו מספיק טוב כדי שפפ לא ישלם מחיר על שגיאתו, אבל הארט מספיק טוב על מנת שבליגה האיטלקית הוא יחזיר לעצמו טונות של ביטחון, קרדיט וקומפלימנטים מכאן ועד לקבוצה הבכירה מאוד הבאה - שתחזיר אותו גם תודעתית ומעשית לטופ של המקצוע והבמה.

4. וגם מלה אחת על שוק ההעברות האנגלי שניפץ בשבוע שעבר את כל שיאי המסחר והשפיות. שתי הרכישות המעניינות ביותר לטעמי הן של פול פוגבה באולד טראפורד ודויד לואיז בסטמפורד ברידג'. החוט המקשר ביניהן הוא מוריניו. את האחד הוא החזיר למנצ'סטר יונייטד אחרי שסר אלכס פרגוסון שילח אותו לדרכו ב-2012, ובשני הוא בעט מצ'לסי תמורת סכום נאות בהחלט של 48 מיליון פאונד – רק כדי להשקיף ממרום מנצ'סטריותו ולראות את הבלם הברזילאי שב לגשר תמורת 32 מיליון.

מה שאומר שלמוריניו יש הזדמנות כפולה להיות גאון או אסון. אם פוגבה (לטעמי סופר-אוברייטד) יעביר את הסחורה – יהיה זה פרגוסון שהריקושטים הביקורתיים יעופו עליו בעוצמה רבה מתמיד. אם לא – מוריניו יצטרך להסביר את פשר 90 מיליון הליש"ט. וכך גם בלונדון: כשלון של לואיז יעשה רק טוב למנג'ר הפורטוגלי. אבל השתלבות של הכרבולת המתולתלת של הבלם הברזילאי בקמפיין מוצלח של אנטוניו קונטה, רק תוסיף את שמו של לואיז לרשימה השחורה של שיקול הדעת המוריניואי בצ'לסי: חואן מאטה, רומלו לוקאקו, אנדרה שורלה, חואן קוואדראדו, מוחמד סלאח, קווין דה בריינה.

נו טוב, לפחות על לואיז מוריניו כבר סידר לצ'לסי רווח נקי של 16 מיליון פאונד.